מה שקרה - קרה באמת

אחרי 7 באוקטובר נכתבו מאות ספרים ואינספור שירים שניסו לתת מילים למה שעברנו. לצידם, עלו שירים ישנים שפתאום נקראו מחדש, כאילו נכתבו על ההווה. אולי הבולט שבהם היה שירו של המשורר ט. כרמי, שהצליח ללכוד את התחושה שרבים חוו מייד אחרי: "מַה שֶּׁקָּרָה - קָרָה בֶּאֱמֶת / מַה שֶּׁקָּרָה - קָרָה בֶּאֱמֶת / מַה שֶּׁקָּרָה - קָרָה בֶּאֱמֶת / אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה / שֶׁיִּהְיֶה בִּי הַכֹּחַ לְהַאֲמִין / שֶׁמַּה שֶּׁקָּרָה - קָרָה בֶּאֱמֶת".

השיר הקצר הזה, שפורסם במקור בשנת 1974, מעט לאחר מלחמת יום כיפור, הופיע בשנה האחרונה בעיתונות, ברשתות החברתיות ובכל מקום שבו צריך היה לשוב ולהזכיר, כמו דקלום של מנטרה, שמה שקרה - קרה באמת.

לא בטוח שהשם ט. כרמי (כרמי טשרני, 1925-1994) מוכר מספיק לקהל הרחב, אף שהוא ראוי להיכלל בנשימה אחת עם גדולי המשוררים העבריים במאה ה־20. כרמי, שפרסם כ־15 ספרי שירה, זכור בעיקר בזכות תרגומיו לתיאטרון ובזכות הספר "שמוליקיפוד" שכתב עם אשתו הראשונה, שושנה היימן (על הספר חתום "כוש", כרמי ושושנה). עם זאת, כרמי, שנפטר ממחלת הסרטן לפני 30 שנה, היה בראש ובראשונה משורר מקורי וייחודי, שהשירה שלו נחוצה גם בישראל של 2024.

לפני כחמש שנים כל שיריו כבר כונסו בשני כרכים עבי כרס, ולאחרונה ראה אור ספר קטן הכולל מבחר משיריו, בפורמט שנכנס לכל כיס. למה להתרגש מזה? התשובה כמעט בגוף השאלה: למרות החשיבות של מפעלי כינוס "כל שירי המשורר", מעטים יחזיקו כרכים שלמים כאלה בבית. לעומת זאת, ספרון מבחר יכול להגיע לקהל קוראים רחב בהרבה, ולחשוף גם את הציבור שמוכן להקדיש מדף יחיד בבית לספרי שירה ל"טעימות" ממשוררים רבים.

דווקא בזכות השפה היבשה והאירונית, זו שמחליפה את צרחות הקרב בשמות קוד נינוחים, שיריו מצליחים לגעת בעומק הפצע

ובכל זאת, גם החסרונות ברורים. מבחר, כשמו, נאלץ להשאיר שירים טובים מאחור. ליאת קפלן, שערכה את הקובץ, בחרה שירים נפלאים שאינם בהכרח "החשודים המיידיים" להיכלל בו. היא הכניסה, למשל, מחזור שירים ארוך ומהפנט בשם "פגר בקר", המתאר את הצייר חיים סוטין שעמל על ציור, ומנגד - כמה שירים של כרמי שדווקא זכו לפופולריות, כמו "קשב" או "מעשי אבות", נותרו בחוץ. מתוך השירים שנשארו בחוץ חסר לי במיוחד שיר קצרצר בשם "נאום המשורר": "מִסְכֵּן מַלְאַךְ הַמָּוֶת, / הוּא לֹא יוֹדֵעַ לְשַׂחֵק בְּמִלִּים, / לַעֲשׂוֹת חַיִּים". גם השיר הזה פורסם לאחר מלחמת יום כיפור, ובו כרמי מוכיח כי גם לנוכח המוות המרחף מסביב, כוחה של השירה טמון בכך שהיא יכולה לברוא חיים.

בין שהוא כותב על מלחמה ובין שעל אהבה, על גירושים או על הורות, השירה שלו שואבת את כוחה, את החשמל שזורם בה, מהבריאה שבשפה ומהמשחק הטמון בכך.

לספר מבחר יש תכונה חשובה נוספת - הוא מערבב בין תקופות יצירה שונות של המשורר, ומצליח לחשוף תמות חוזרות. כך נחשף שכרמי מרבה לכתוב על השירה כמשחק, זירת התנסות בדיונית ופרועה של שפה וצליל, אבל גם מזכיר שלמילים יש כוח שיכול לשמש ליצירה או לחורבן.

מתוך התפיסה הזו, כרמי כותב על מלחמה בצורה יוצאת דופן. בשיר שנכתב לאחר מלחמת יום כיפור, ושמתאים להווה הישראלי באופן מצמרר, כרמי כמו מבקש להמציא "שפת סתרים" למלחמה: "לְשַׂמֵּחַ אֶת הַיְלָדִים! / לְשַׂמֵּחַ אֶת הַיְלָדִים! / לְשַׂמֵּחַ אֶת הַיְלָדִים! // שֶׁלֹּא יִשְׁמְעוּ אֶת הַצְּרִיחוֹת הַנִּחָרוֹת בִּגְרוֹנֵנוּ [...] אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לְהַמְצִיא צֹפֶן שֶׁל מְבֻגָּרִים // כְּדֵי שֶׁנּוּכַל לְדַבֵּר עַל - / פַּעֲמוֹן רָחוֹק (נָפַל) / אֹרֶן יָרֹק (נֶעְדַּר) / עָנָן קָטָן (נִשְׁבָּה) / קַן צִפּוֹר (נִפְצַע) // כָּאן הַמְפַקֵּד: / קַן־הַצִּפּוֹר נִשָּׂא עַל עָנָן קָטָן, / נָח בָּאֹרֶן הַיָּרֹק, לְקוֹל פַּעֲמוֹן רָחוֹק. / לַיְלָה טוֹב. סוֹף. // לְשַׂמֵּחַ אֶת הַיְלָדִים! / לְשַׂמֵּחַ אֶת הַיְלָדִים!"

אולי דווקא בזכות השפה היבשה והאירונית, זו שמחליפה את צרחות הקרב בשמות קוד נינוחים, השירים של כרמי מצליחים לגעת בעומק הפצע. בין שהוא כותב על הפצע הלאומי־מלחמתי ובין שעל גירושיו, על מחלת הסרטן שחלה בה ואפילו על המוות - תמיד יש תחושה שמתחת לכל מילה שלו, ובכלל מתחת לכל מילה בשפה העברית, טמון משהו נוסף; או בלשונו: "אֵין לְךָ דָּבָר / שֶׁאֵין תַּחְתָּיו דָּבָר / אַחֵר". בהווה שלנו, שמוצף במילים בווליום מחריש אוזניים, יש חשיבות לאמנות האנדרסטייטמנט של כרמי, שחושפת טפח ומסתירה טפחיים, כשכל מילה פשוטה טומנת תחתיה תהום. דווקא כך, בלי רעש וצלצולים, כרמי מצליח לגעת בלב ובעומק הדברים.