השנה היא 1875. דבון רווינל, רווק בריטי מושבע, נאלץ לעצור את חיי ההוללות כאשר בן־דודו נפטר בתאונה פתאומית. דבון יורש לא רק את תואר האצולה של בן הדוד, אלא גם את אחוזתו העצומה והמתפוררת, שלצורך שיקומה דרוש הון עתק, וכן את המשפחה שהותיר אותו בן־דוד מאחור - שלוש אחיות צעירות ומלאות מרץ, ואלמנה אחת צעירה ויפה.
ליידי קת׳לין החריפה והנחושה הספיקה להיות נשואה במשך שלושה ימים, אבל היא כבר חשה אחריות כלפי גיסותיה הצעירות וכלפי האריסים החיים על אדמות האחוזה. היא גם משוכנעת שדבון הוא גבר קר לב, שיבחר לנטוש את החווה והמשפחה במקום להתמודד עם האתגרים העצומים שבניהול כל זה, ולא חוסכת ממנו את דעתה בנושא: ״ברוך הבא, אדוני [...] אספק בשבילך רשימת מצאי של הבית במהירות האפשרית, כדי שתוכל לבזוז ולחמוס בצורה מסודרת".
התקופה הוויקטוריאנית מאפשרת ליהנות מכל טוב הנשפים, המלמלות והדרמה שיוצרים חוקי החיזור הנוקשים
עלילת הספר מתרחשת בתקופה הוויקטוריאנית - התקופה הפופולרית ביותר בקרב סופרות הז׳אנר התקופתי, שמאפשרת לקוראות ליהנות מכל טוב הנשפים, המלמלות וכל הדרמה שיוצרים חוקי החיזור הנוקשים.
קלייפס, ממלכות תת־הז׳אנר הזה, מיומנת במלאכת הדילוג בין ההיסטורי והדרמטי לטון ולסטייל המודרני ולדיאלוגים הקלילים. כך, למשל, לאחר שדבון - ג׳נטלמן אמיתי במעמקי ליבו - עושה את הדבר הנכון ולוקח על עצמו את האחריות לאחוזה ולאנשים החיים בה, קת'לין מרככת את עמדתה כלפיו: "'חשבתי', פתחה, 'שאופייה של המשפחה לא ממש מתאים לבעלות על אחוזה'. זיק משועשע ניצת בעיניו. 'כגבר שירש את האופי המשפחתי ובגדול, אני מסכים. הלוואי שיכולתי לטעון שאמי באה ממשפחה יציבה ומעשית [...] לרוע המזל, היא היתה גרועה יותר'".
כעת, משקת׳לין מבינה שדבון הוא גבר הגון ושאפשר לסמוך עליו, היא גם בוטחת בו עם כמה מסודותיה. דבון, בתורו, מתחיל להרגיש משיכה בלתי נשלטת כלפיה, כזו שלא חש מעולם. ואז, גם הטמפרטורה עולה:
״מחשבותיו הסתחררו. גופו נצרב עדיין מתחושת משקלה הקל כנוצה של קת׳לין בחיקו. לפני שחזרה לעצמה, הוא נשק ללחיה המשיית, רטובה מדמעות ומגשמי הקיץ. הוא רצה לנשק לה שוב, בכל מקום, במשך שעות. הוא רצה אותה עירומה ותשושה בזרועותיו. נוכח ניסיון העבר שלו, בתענוגות הגוף לא היה כל רמז לחידוש, אבל כעת, חשק בקת׳לין רווינל בדרכים שהדהימו אותו״.
עד מהרה קת׳לין מחזירה לדבון באותו המטבע, והתשוקה ביניהם לא ניתנת לעצירה. בהתאם, הספר מכיל כמה סצנות ארוטיות מפורשות, עד לסוף הטוב.
פרט לדבון ולקת׳לין, את ״הלורד מחפש אהבה״ מאכלסת גלריית דמויות מלבבת, בדגש על אחיו החתיך של דבון שחוזר למוטב בזכות עבודתו באחוזה, והתאומות הפראיות והמשעשעות לבית רווינל, האחראיות לאתנחתות הקומיות. המטרה ברורה - הכנת הקרקע לשאר ספרי הסדרה, הכוללת כרגע שבעה ספרים.
קלייפס מקפידה בספריה לקרוץ לתקופה, וגיבוריה נוטים להיות, לצד אצילותם, גם מקדמי חדשנות - אם בחקלאות, בתעשייה או בתחומים אחרים. אחת מדמויות המשנה המעניינות בספר, ריס ווינטרבורן, שהופך לגיבור בהמשך הסדרה, הוא בעל חנות הכלבו הגדולה בלונדון, בימים שהחנויות הללו עוד היו חידוש. וכך, נהנות הקוראות מסצנה כיפית סטייל ״קלולס״ שבה האחיות רווינל זוכות לארגז של מתנות מהחנות: ״היו עוד כפפות, צבועות בגוונים מעודנים של סגול ותכלת... קופסאות פח מלאות ממתקים... מניפות נייר מקופלות עם תבליטי זהב וכסף... רומנים וספר שירה, ובקבוקי מי פרחים המיועדים לעור הפנים או לאמבט, או לריסוס על כריות המיטה. אף אחת מן המתנות לא היתה הולמת, למעט הספרים אולי, אך קת׳לין לא הצליחה להתנגד להן".
הספרים התקופתיים בתוך הרומן הרומנטי, שעוסקים בתקופה הוויקטוריאנית, היו יכולים להצליח בארץ יותר. בעוד רומנים רומנטיים מתקופות אחרות, כמו מלחמת העולם השנייה, הן הצלחה מסחררת בשוק המקומי - משהו בעודף המלמלות הוויקטוריאניות לא לגמרי עובר את הקהל הישראלי. כך או כך, מי שבכל זאת מחפשת רומן מהנה מהסוגה הזו תמצא אותו ב״הלורד מחפש אהבה״ הקליל, המבדר והרומנטי להפליא.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו