אהוד בנאי כותב בלוז כנעני

"ספר הבצלים הירוקים" הוא ספרו השלישי של אהוד בנאי. בדומה לספריו הקודמים, זהו ספר יומני המתעד אפיזודות מחייו בצמתים מרכזיים ושוליים: חניכה ליצירה ולרוחניות; מערכות יחסים ופגישות עם משפחה, יוצרים וחברים; אחורי הקלעים של פועלו המוזיקלי; נדודים בארץ ובעולם; חלומות. החוט המקשר בין הפרגמנטים הוא המחבר הביוגרפי - מוזיקאי מוכר ומצליח, בעל תוכנית רדיו, נצר למשפחת הבנאים - גיבור תרבות פופולרית. לכן קורא בן זמננו לא יכול לקרוא את הספר ללא פרשנות הנטועה בהקשרים חיצוניים וללא קולו הפיזי - השר והמדבר בראשו.

מכיוון שבנאי כה מוכר, נוצרת אשליה כאילו העיצוב הספרותי לא קיים או שקוף, אלא שמדובר במראית עין. הדובר־מחבר מעוצב כמספר סיפורים יהודי־ישראלי וכמדיום - תקשורתי (עיתונאי) ורוחני (חולם החלומות). המבנה הצורני הוא מארג של "הבהובים", כשם פרקו הראשון מבין השבעה: אגדות אורבניות, סיפורי פואנטה ואווירה, אנקדוטות, מדרשים, זיכרונות, חלומות, קטעי קישור מהופעות ותוכניות רדיו; אלף לילה ולילה פוסט־מודרני.

הפואטיקה העממית של בנאי משלבת גם נגיעות פיוטיות. לדוגמה, המדרש על תיקון השבר הסורי־אפריקני: "הקו של הירדן, מהים המלוח, ים המוות, ים של דמעות, אל הכנרת המתוקה והמאירה הוא לא רק תוואי של נהר, זה סימן דרך, זה כיוון מחשבה, תיקון של הנפש ושל הלב". אמנם, כיוון המים הפוך - מצפון לדרום, אבל כיוון התיקון שוחה נגד הזרם.

בנאי קשוב לעברית, ולכן הספר מתובל במשחקי לשון שנונים. לדוגמה, ציטוט מפי הבוס שלו עמיחי, שאצלו ערבב את הטיח: "עושה פוגות ביום ומנגן פוגות בלילה". שפת הספר כוללת ציטוטים מהמקורות היהודיים ומלהיטיו, היוצרים תחושת פמיליאריות וקרבה: "שדות האור של ארץ ישראל" משירו "ער או חולם" או "ובאופק אחר" מ"בלוז כנעני". לכן זהו ספר הופעה זורם ונעים לקריאה.

עמדת מוצא מקורית וחשובה ביצירתו המוזיקלית והספרותית של בנאי היא בשורת תרבות העידן החדש והיהדות הישראלית המתחדשת. בנאי הקליט ב־1982 תקליט שדרים הנקרא "א יידישע רסטהמן". הטקסט משלב בין דרכים רוחניות, למשל בפתיחת השיר: "ניסיתי מדיטציה/ זה לא הלך לי/ ניסיתי הרא קרישנה - וברחתי/ אפילו סיינטולוגיה לא עזר לי/ אסטרולוגיה". סינתזה בין מיסטיקות היא מאפיין מהותי של העידן החדש. אמנם, התקליטור נכשל מסחרית, אך זאת כי בנאי הקדים את זמנו: למיטב ידיעתי הוא הראשון או מהראשונים שיצרו רוק עברי ניו־אייג'י. לכן השיר יצא לאור רק ב־1998 באוסף "טיפ טיפה". ראוי לשים לב לעמדה הפרודית והקלה של בנאי ביחס לעידן החדש.

בניגוד לרוק, העידן החדש כבר היה נוכח עשרות שנים בספרות העברית. אחד ממבשריו המרכזיים היה פנחס שדה, שברומן "החיים כמשל" (1958) מתאר את עצמו כנביא המשלב בין דרכים רוחניות. בנאי מתאר את השפעת הרומן על חייו; יוזמתו האמיצה לפנות לשדה בגיל 17 ולבקש פגישה, שבדיעבד היתה בסיס לקשר שנמשך עד למותו של הסופר; וחושף שכותרת ספרו היא בהשראת "ספר האגסים הצהובים" לשדה.

תרבות העידן החדש באה לידי ביטוי גם בתיעוד מסעותיו. לדוגמה, הוא מתאר עלייה לרגל לאתרי העידן החדש בגליל, כמו בית הכנסת אוהל יוסף ע"ש יוסף שכטר וקברו ביודפת והיישוב הקהילתי הררית, שהוקם על ידי מי שעסקו במדיטציה ברוח מהרישי מהש יוגי. שכטר היה פילוסוף, תיאולוג ורב, אשר בכתביו הרבים שילב בין יהדות, תורות המזרח והגות מערבית. בנאי מגלה שספרו של שכטר "רוח ונפש, גשרים ליהדות פנימית" מונח אצלו תמיד בהישג יד.

מערכות היחסים של בנאי עם דמויות מוכרות מחיי התרבות והרוח תופסות מקום מרכזי בספר (אהרן אפלפלד, יורם קניוק, יוסי בנאי, יוסי אלפנט, לאונרד כהן, הרב מנחם פרומן, ועוד), אולם לצידן יש תיאורים מושכי לב של דמויות אנונימיות. לדוגמה, בעל דוכן שווארמה מבית שאן. לאחר שבנאי התיישב לאכול, בעל הדוכן הצטרף אליו לשיחה וסיפר לו שבצעירותו גנב מכוניות: "לא בשביל עסק, יותר בשביל ספורט. מהשעמום. כמו בסרטים. גונבים ונוסעים קצת, ואחר כך משאירים אותן באיזה מקום". לפני 20 שנים גנב סובארו מקריית שמונה, מצא בה קלטת והכניס לטייפ. הוא לא הכיר את המוזיקה, אבל התלהב. זה היה "אהוד בנאי והפליטים". מאז אמר שהוא עוקב אחרי יצירתו. בנאי סיכם את הסיפור בחן: "גם זו דרך להרחיב את קהל המאזינים".

הפרק השלישי עוסק בניר עוז ובהיכרותו עם אביב אצילי ז"ל וליאת אשתו, שנחטפה ושבה בעסקה; אנשים מן היישוב שטבח 7 באוקטובר גרם להם להיות מוכרים בעל כורחם. בנאי תיאר מופע במוסך של ניר עוז ב־2018. הוא הציע למנהל המוסך, אביב אצילי, שבסוף המופע ההרכב ייצא מהבמה על טרקטור ג'ון דיר, וכך היה. לפתע, קיבלתי אות חיים מקרוב משפחתי רועי מונדר ז"ל, שנרצח בניר עוז ב־7 באוקטובר: הוא היה צלם ותיעד רגעים משונים מהמופע בפייסבוק. בזמנו לא ממש הבנתי את הסיטואציה, והתיעוד של בנאי סגר עבורי מעגל קטן, פרטי.

"ספר הבצלים הירוקים" הוא ספר מנחם, הרואה אור בתקופה עצובה לעם ישראל. תזכורת לכך שדבר אינו מובן מאליו - מהשמחות הקטנות של היום־יום, לחיוניות של חיפוש דרך בכל שלבי החיים, שאינם אלא "מסע הופעות מקומי" עלי אדמות - ולכך שהגאולה האישית והלאומית תלויה בתום לב.