אני מדמיינת את השיחה של אל קוזימנו והעורכת שלה, אחרי ש"פינלי דונובן מחסלת" הפך לרב־מכר. "אל", היא בטח אמרה לה, "תעזבי הכל. בעל, ילדים, מה שצריך. תסגרי את עצמך עכשיו מול מקלדת, תתנתקי מהאינטרנט ותני לי ספר המשך בתוך, נגיד, שבוע? יום שני אצלי? אנחנו חייבות לנצל את מה שקורה עכשיו, את ההייפ, את כל המדיה המעולה שאת מקבלת, את הררי הכסף! יאללה, בואי נלך לספור דולרים".
בעצם, אני לא צריכה לדמיין את השיחה הזו. קוזימנו מתמללת אותה כמעט במלואה בספר ההמשך, כחלק מהמהלך הסיפורי. אחרי הכל, הגיבורה הראשית שלה היא סופרת ספרי מתח רומנטיים, ושיח המטא־ספרות נוכח כל הזמן: על כל פיתול בעלילה היא מכריזה לפני, במעין קריצה לקוראים; היא מסבירה למה היא מחזירה לעלילה דמות רומנטית (כי הקוראות רוצות עוד סקס); ובאופן כללי מספקת לנו גם ספר מתח רומנטי וגם מדריך למשתמשת על איך לכתוב אחד כזה. זה היה נחמד ומקורי, נניח, בספר הראשון והמוצלח שלה. בספר השני זה בעיקר מעייף.
אבל בואו נחזור להתחלה. "פינלי דונובן מחסלת", שיצא בישראל לפני שנה וחצי, היה שיר הלל לכל האימהות שצריכות חיזוק מחוץ לפריימים המושלמים שהן רואות באינסטגרם. את הגיבורה הראשית פינלי, סופרת שתקועה ללא הרעיון הבא שלה, פגשנו לראשונה כשהיא גרושה טרייה עם אקס בוגדני ושני ילדים קטנים שהיא לא מסוגלת לפרנס, שבעיקרון נראית כמו פוסטר של אי־מסוגלות הורית, עקב נסיבות חיים צפויות. בתרגיל עלילתי קטן ומבריק, פינלי הופכת למחסלת עבור המאפיה הרוסית.
הספר הראשון היה לא סביר בקטע קיצוני, עם פתרונות עלילתיים ברמות מופרכות מתגברות. אבל זה לא באמת הפריע, כי קוזימנו היא כותבת מוכשרת ומצחיקה, וכי בין כל המתח, הרציחות והבלגן היא הצליחה לנסח כמה אמיתות מדויקות על אימהות בעת הנוכחית, על תשוקה וזוגיות בעשור הרביעי לחייך, ועל הדרישות הבלתי אפשריות שיש לעולם מנשים באשר הן.
"פינלי דונובן מהממת אותם" נכתב כהמשך ישיר. אם הוא היה סדרת טלוויזיה, הוא היה מהסוג שזוכה לפגרת קיץ קצרה בין העונות ומתחיל מייד מאותה הנקודה. קוזימנו יוצאת מנקודת ההנחה שבאתם לקבל עוד ממה שאהבתם, ואחרי אקספוזיציה קצרה שמסכמת את הספר הקודם - היא כבר שוקעת לעלילה החדשה: מישהי העלתה בפורום נשים סודי הזמנה לרצוח את האקס הדוחה - אב ילדיה של פינלי, לא פחות.
פינלי אמנם היתה רוצה לרצוח בעצמה את סטיבן הבוגדני, המגזלט והנודניק, שמשתמש בעורך הדין שלו על בסיס יומי(!) כדי לנגח אותה ואת בחירותיה, אבל היא לא באמת רוצה שהוא ימות. כלומר, בואו נודה, כמה מחברותיי הטובות ביותר היו מוכנות להעלים את הגברים שחלקו איתן פעם בית וארנונה, אבל אף אחת לא ממש רוצה לראות את זה קורה. גם לא פינלי. לכן היא מתגייסת יחד עם ורו (קיצור של ורוניקה), המטפלת־רואת החשבון־אשת הסוד שלה, כדי לחשוף את מי שהזמינה את הרצח ואת המתנקשת המקצועית שלקחה את הצעת העבודה, וכך להגן על סטיבן.
ההתמחות של קוזימנו היא יצירת עלילה שנדחפת קדימה במהירות בגלל שפע של אירועים מופרכים יותר ופחות, עד לפתרון. זה אומר שבכל פרק קורה משהו מטורף! עצום! לא ייאמן! שמקפיץ אותנו עוד. אנחנו נחשפים להאקר גאון שעדיין לומד בתיכון, לחברות שיעשו הכל זו בשביל זו - כולל לבתר גופה, לאשת מאפיה מסתורית, לעורכת דין של האלפיון העליון, ולקרובי המשפחה של פינלי שאוהבים אותה מאוד, ולכן גם מוכנים לשמור לה על הילדים על בסיס יומי - מה שלדעתי הכי פוגם באמינות של הסיפור. בחייאת. שימי חייזרים בעלילה, יהיה יותר מתקבל על הדעת.
הסיפור רץ ורץ, ולתוכו נדחסים עוד תיאוריות ועוד בלבול, עוד רוצחות ורוצחים פוטנציאליים ועוד היתקלויות עם החוק - שמהן הגיבורות תמיד מצליחות להיחלץ. זה תזזיתי, מעייף לעיתים, ובעיקר בא על חשבון אפיון דמויות מוצלח, שדווקא היה קיים בספר הקודם. שם לפינלי היו תובנות עמוקות, יכולת אבחנה והיכולת להתבונן במציאות נכוחה. בספר הזה קווי האופי שלה הופכים שטוחים, והיא עסוקה בלרוץ ממקום למקום בלי ממש להסביר לקוראים התמימים למה.
ומובן שיש כאן גם משולש רומנטי, כדי להוסיף לתזזיתיות הכללית: מצד אחד - סטודנט חתיך וכה צעיר למשפטים, שעושה לה גוסטינג אבל גם מזיין מדהים. מהצד השני - הבלש הבוגר והשקול שמריח מעולה ומחזר אחריה בדבקות. לא ברור למה פינלי מעוניינת בכל אחד מהם, אין כאן אפילו תיאורי סקס ראויים, אבל שניהם שם, חגים ומסתובבים סביבה, מספקים לה ולקוראות הסחת דעת קלילה.
אולי הלחץ להוציא את הספר כדי לגלוש על גלי ההצלחה של קודמו יצר את הצורך להרכיב עלילה במהירות, ועל הדרך להזניח את העומק הרגשי של הדמויות, שהוא סוד הקסם שמשך את הקוראות אליו מלכתחילה. כך או כך, זהו ספר המשך במלוא מובן המילה. הוא מצחיק וקליל, עם עלילת מתח סבירה שמשחקת על משאלת לב מודחקת של כולנו (הלוואי שהאקס שלי ימות, אם רק הייתי יכולה להוציא עליו חוזה), ויש בו בדיחות לא רעות בכלל. אבל הקסם, הברק והשנינות של הספר הראשון נשחקו. נו, לפחות בסוף היא בוחרת בגבר הנכון יותר בשבילה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו