בשבוע שעבר פנה אלי קורא בנוגע לטרילוגיית מדע בדיוני ששוברת כרגע שיאי מכירות בעולם. הוא שאל אם אני יודעת במקרה איזו הוצאה הולכת להוציא אותה. עניתי, בצער, שאני לא בטוחה שיש הוצאה בארץ שתהיה מוכנה לקחת על עצמה את הפרויקט הזה.
בשנים האחרונות, הוצאות הספרים הגדולות ויתרו כמעט לחלוטין על ז'אנר המדע הבדיוני - ואילו הוצאות הספרים הקטנות, שהתמחו בז'אנר בעבר, מתקשות להחזיק מעמד. וכל זה קורה דווקא בתקופה שבה המדע הבדיוני - והסוגות הספקולטיביות בכלל (שביניהן גם פנטזיה ובני כלאיים חמקמקים להגדרה כמו "היסטוריה חלופית") - פורחים בפלטפורמות הסטרימינג.
כדי להבהיר את מידת השפל שאליה נקלעו הוצאות הספרים בז'אנר, שווה ללכת אחורה בזמן, אל הימים הראשונים של פרס גפן. האגודה הישראלית למדע בדיוני ולפנטזיה מעניקה מאז שנת 1999 את פרסי גפן לספרות ספקולטיבית. באופן היסטורי, לפרס היו שתי קטגוריות: ספר המדע הבדיוני וספר הפנטזיה המתורגם הטוב ביותר. עם השנים נוספו קטגוריות עבור ספרי מקור וספרי נוער - שמאז ועד היום היו פופולריים מספיק כדי להצדיק פרס נפרד.
והנה, החל משנת 2020 לא התקיימה תחרות בקטגוריית המדע הבדיוני, כי לא ראו אור בישראל מספיק ספרים שיצדיקו אותה. בסך הכל היו נחוצים חמישה כותרים שייכנסו לרשימת הפרס - רק ששנה אחר שנה, כל ההוצאות בישראל ביחד לא הצליחו להגיע למספר הזה. הקטגוריות האחרות, אגב, הוענקו כרגיל.
בחישוב פשוט, זה פשוט לא משתלם
אבל זה לא תמיד היה ככה. בשנות ה־80 וה־90, סדרות מדע בדיוני מפוארות יצאו בהוצאות המיינסטרים הגדולות. עם עובד, כנרת זמורה־ביתן, מודן - כולן הוציאו את הסופרים הגדולים בז'אנר, כמו אייזק אסימוב, פרנק הרברט ("חולית"), דאגלס אדאמס ועוד רבים וטובים. היום אותן ההוצאות כמעט לא עוסקות במדע בדיוני, וכשכן - מדובר בספרים בודדים ויוצאי דופן, שהם לא חלק מסדרה קבועה.
עשור אחרי כן, תחילת שנות האלפיים, כבר קמו הוצאות ספרים קטנות יותר שהוקמו על ידי משוגעים לדבר. אודיסיאה, מובי דיק, סיאל, קדמת עדן, הכורסא ואחרות שמו להן למטרה להתמחות בז'אנר, ובספרות ספקולטיבית בכלל. חלקן התקפלו בתוך שנים בודדות, השאר עוד עושות מאמץ מיוחד פה ושם. היחידה שפעילה בתחום משנות השמונים ועד היום זו הוצאת אופוס.
וכאן נשאלת שאלה מעניינת: איך יכול להיות שבזמן שבעולם הז'אנר פורח, ושאת פלטפורמות הסטרימינג ממלאים עיבודים מהסוגה - דווקא כאן, בישראל, המד"ב נותר הרחק מאחור? כדי להתחיל לענות על השאלה הזו, שווה להתבונן בפרופיל של קורא המדע הבדיוני הטיפוסי.
עבור הוצאות הספרים, הוצאה של ספר מהז'אנר היא עסק יקר במיוחד. עם השנים הספרים התארכו, כמו גם מספר הכותרים בכל סדרה, שיכול להגיע לעשרות - מה שאומר עלויות תרגום גבוהות. במצב זה - ברור שההוצאות, שנאלצות להוציא את הסדרה כולה ולא רק ספר בודד (בלי לדעת אם הספרים בכלל יצליחו), יחשבו פעמיים.
בישראל יש היום אלפי אנשים שהם חלק מקהילת המדע הבדיוני. אלה שמגיעים לכנס "אייקון" (אירוע הדגל השנתי לחובבי מדע בדיוני, פנטזיה ומשחקי תפקידים, שבו גם מחולק פרס גפן), שמגיבים בקבוצות פייסבוק, שנפגשים ושקוראים את הז'אנר.
לעיתים קרובות אלה יהיו אנשים משכילים, שעוסקים בתחומים כמו מדע והייטק. במילים אחרות - גיקים בוגרים. רבים מהם יודעים רוסית מהבית, ורבים עוד יותר הם כאלה ששולטים באנגלית בשל דרישות הלימודים והעבודה, ולכן קל להם יותר להשיג ולקרוא ספרים בשפת המקור. ואם זה המצב - מדוע שיחכו שנים לתרגום עברי, כשהם יכולים להוריד מהענן ברגע ספרים דיגיטליים חדשים באנגלית או ברוסית?
וזה עוד לפני שהגענו למחיר. עבור הוצאות הספרים, הוצאה של ספר מהז'אנר היא עסק יקר במיוחד, בין היתר בגלל השינוי שחל בספרים הללו. עם השנים הספרים התארכו, כמו גם מספר הכותרים בכל סדרה, שיכול להגיע לעשרות - מה שאומר עלויות תרגום גבוהות. במצב זה - ברור שההוצאות, שנאלצות להוציא את הסדרה כולה ולא רק ספר בודד (בלי לדעת אם הספרים בכלל יצליחו), יחשבו פעמיים.
רוב הוצאות הספרים לא מוכנות לקחת על עצמן התחייבות כזאת. אלה שכן עשו זאת מצאו את עצמן במקרים מסוימים מפסיקות לתרגם סדרות באמצע, מכיוון שלא עמדו בעלויות. עם השנים המצב הזה יצר יחס חשדני מצד הקוראים, שהחלו להימנע מרכישה של ספר ראשון בסדרה כל עוד לא ברור אם המשכיו יתורגמו אי־פעם.
וכך נוצר מעגל של היזון חוזר: ככל שיותר קוראים ישראלים מתרגלים לקרוא באנגלית - פחות מהם קונים תרגומים לעברית, להוצאות יש פחות הכנסות מספרי מדע בדיוני בעברית, וכתוצאה הן משקיעות פחות בתרגום הז'אנר, וחוזר חלילה. וכך גוסס לו המדע הבדיוני העברי.
כל זה חי בתוך עולם שבו גם הוצאות שלא מוציאות ספרי ז'אנר שפונים לנישה - מתקשות לשרוד. זה לא חדש. המצב של שוק הספרים בארץ הוא עגום, והוצאות הספרים כולן בקשיים. כשרשתות הספרים גובות עמלות גבוהות כל כך על כל עסקה - ובמקביל מחירי הנייר, הדפוס והשילוח מרקיעים שחקים - צריך למכור הרבה יותר ספרים כדי להגיע לנקודת איזון בהשקעה בספר. ובמצב הזה, ברור שעדיף כבר להשקיע בתרגום של ז'אנרים נמכרים יותר, כמו ספרות נוער ורומנטיקה, או בספרים שעשויים לקבל תמיכה מקרן כמו מפעל הפיס או משרד התרבות. התמיכות האלה, אגב, אף פעם לא מגיעות לספרי מדע בדיוני. במילים אחרות: עם ז'אנרים אחרים יש לפחות סיכוי להחזר הוצאות, ואולי אפילו לרווח קליל. עם מדע בדיוני - כל מה שמובטח למו"ל הוא חסרון כיס ושברון לב.
הפנטזיה, אגב, עוד איכשהו הצליחה לצאת ממשוואת האימים הזו, והקהל הישראלי מתחיל להיפתח אליה, גם אם לאט. בזמן שבמדע הבדיוני יש חלליות, חייזרים ורובוטים, והוא עוסק, כשמו, בניסיון לחזות דרך ניתוח מדעי דברים שעוד לא קרו, אבל שיכולים להתפתח בתנאים מסוימים - בפנטזיה יש קוסמים, אלפים ודרקונים, והיא עוסקת במהותה ביסודות הסיפור. במיתוסים, בארכיטיפים, באופן שבו הנרטיב ממסגר מוסר. לכן היא נוטה לפנות פחות לסקרנות האינטלקטואלית, ויותר לאווירה ולרגש. זאת ספרות שצומחת ישירות מתוך אגדות הילדים, וככזאת, גם כשהיא בוגרת ואפלה, היא פורטת על נימי הנוסטלגיה והנחמה. מעצם העניין, הפנטזיה היא גם קטגוריה רחבה שכוללת בתוכה תת־סוגות מסחריות מאוד, כמו רומנטיקה וארוטיקה, לצד תת־סוגות "ספרותיות" יותר כמו ריאליזם מאגי. בשורה התחתונה - יותר קל למכור פנטזיה כמיינסטרים.
המדע הבדיוני הוא הקנרית שבמכרה. זהו הז'אנר הראשון לגסוס, כי הוא פגיע במיוחד, אבל מה שאנחנו רואים כאן זה סימן לבאות. ככל ששוק הספרים ימשיך להיות ריכוזי, מוטה ומונע רווחים רבעוניים לבעלי מניות בלבד - אנחנו נראה פחות מגוון בכותרים שרואים פה אור
אבל דווקא בתקופה שבה אנחנו נמצאים על סף קפיצות טכנולוגיות שעלולות להטות כליל את מסלול האנושות, המדע הבדיוני חשוב מתמיד. אמנם לא כל התחזיות הנושנות התגשמו (איפה המכונית המעופפת שלי?!), אבל חיי היומיום שלנו בהחלט מושפעים ישירות מהתפתחויות שהעסיקו את סופרי המדע הבדיוני לאורך השנים. תחומים כמו בינה מלאכותית, שיבוט והנדסה גנטית, משברי אנרגיה, שינוי אקלים ופנדמיה עולמית - כולם מילאו את ספרי הז'אנר הרבה לפני ששמענו עליהם במהדורות החדשות. חוקי הרובוטיקה של אסימוב, למשל, שהם פרי ניסויי מחשבה שביקשו לחזות כשלים שיקרו אם האנושות תחיה לצד בינה מלאכותית אוטונומית - הם רלוונטיים מתמיד.
שלא בצדק, מדע בדיוני נחשב "אסקפיסטי", כלומר בורח מהמציאות - אבל ההפך הוא הנכון: המדע הבדיוני נותן מבט נוקב במציאות, ומנסה לדמיין מציאות חדשה שעשויה או שעלולה להתפתח מתוכה. הוא בנוי מחלומות של מדענים - אותם החלומות שמכוונים אל מסלולי מחקר, גם כדי להכין אותנו לסכנות שהתפתחות הטכנולוגיה עלולה להביא, וגם כדי להמציא בשבילנו חידושים מסעירים: מסע בחלל, תרופות למחלות, מקורות מזון שלא כרוכים בהרג ועוד ניסים ונפלאות.
ואולי הסיפור כאן הוא לא רק סיפור על המדע הבדיוני. בעיניי, המדע הבדיוני הוא הקנרית שבמכרה. זהו הז'אנר הראשון לגסוס, כי הוא פגיע במיוחד, אבל מה שאנחנו רואים כאן זה סימן לבאות. ככל ששוק הספרים ימשיך להיות ריכוזי, מוטה ומונע רווחים רבעוניים לבעלי מניות בלבד - אנחנו נראה פחות מגוון בכותרים שרואים פה אור, פחות נישות מיוחדות ופחות ספרים שיש בהם שמץ של סיכון כלכלי. נישאר רק עם המיינסטרים של המיינסטרים של רבי־המכר המובטחים מראש - וזה חבל.
גילי בר-הלל סמו, בעלת הוצאת הספרים "עוץ"
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו