תרז בת ה־17 מתעוררת בבוקרו של יום למציאות איומה: אביה שהתכחש לה נרצח, ואמה מחייבת אותה לוותר על כל התוכניות ולנסוע מארצות הברית, שם היא גרה, להלוויה של אביה שנערכת, מכל המקומות, בבאר שבע. שם היא פוגשת חבורת טיפוסים מפוקפקים, ובהם את עורך הדין שמטפל בעיזבון של אביה, וגם את יואב וג'וני, שני בחורים צעירים שנראה כי הם יודעים הרבה יותר ממה שהם מוכנים לגלות.
בניית העולם שיצרה יובל אטיאס, שזה ספר ביכוריה, מורכבת ועשירה, והיתה יכולה להיות בסיס לספר מעולה. הבעיה היא שיש איזה חוסר בשלות שעובר כחוט השני בסיפור, שלעיתים נופל לקלישאות אשר רווחות בפנטזיות אורבניות לנוער.
מהר מאוד תרז תלמד שבעולם מסתובבים משני צורה, ושאביה היה ראש שבט של אנשים בעלי יכולת להפוך לזאבים. היא גם מגלה שאביה לא היה סתם משנה צורה, אלא "רואה" - אדם בעל חזיונות שמופקד על שלומם של כל חברי השבט. כעת החבורה העליזה הזו מצפה שתרז תמלא את מקומו. כך היא מוצאת את עצמה נקלעת למזימה בין שבטים יריבים, חברת תרופות מרושעת, אהבה נכזבת, עבר מורכב ועתיד לוט בערפל.
בניית העולם שיצרה יובל אטיאס, שזה ספר ביכוריה, מורכבת ועשירה, והיתה יכולה להיות בסיס לספר מעולה. הבעיה היא שיש איזה חוסר בשלות שעובר כחוט השני בסיפור, שלעיתים נופל לקלישאות אשר רווחות בפנטזיות אורבניות לנוער.
התחקיר, למשל, לא ירד מספיק לעומק. כשאנשי השבט ממהרים, הם נוהגים במהירות של יותר מ־200 קמ"ש, כאילו לא היו מצלמות מהירות, משטרת תנועה או כבישים שמאפשרים בכלל נהיגה במהירות הזו בארץ. איסור הלנת המת, שלא מאפשר עיכוב קבורה - איסור שמדיר שינה מעיני קרובי משפחה שמתגוררים בחו"ל ונאלצים להגיע לארץ במהירות כדי להספיק לנכוח במסע ההלוויה - לא מטריד כלל את תרז, שנראה כי היא לוקחת את הזמן כל הדרך לבאר שבע.
ואמנם כל אלו עלולים להישמע כמו היתפסות לקטנות, אבל האמת היא שהדבר הבסיסי ביותר שספרות פנטזיה מבקשת מאיתנו הוא להאמין שקסם קיים, שיצורים שאינם בני אדם יכולים להלך בינינו. וכדי להאמין בכך הכותבים, דווקא בז'אנר הזה, מוכרחים לדייק בפרטים שנוגעים בעולם האמיתי. כי כשאותם פרטים לא באים בהלימה עם המציאות, זה בהכרח משליך על אמינות הספר כולו, לא מותיר לקוראים עוגן להיאחז בו, ולכן גם מונע מהם להיסחף אל תוך העולם הפנטסטי.
מחלת ילדות נוספת היא ההסתרה הבלתי נגמרת, שלא לצורך: כולם, כל הזמן, מסתירים דברים מתרז. העבר של אביה, עברה שלה, עצם קיום השבט, התפקיד של אביה והתפקיד שמצופה ממנה למלא בעתיד. ההסתרות הללו מבקשות לייצר מסתורין, אבל בשלב מסוים הן צובעות את העלילה בגוון לא אמין. חמור מכך: לפרקים נדמה שמטרתן היחידה היא בניית מתח ויצירת טוויסטים יש מאין.
טכניקת בניית המתח הזו משליכה לא רק על קצב העלילה, אלא גם על עיצוב דמותה של תרז. מניעת פרטי המידע מתרז - העובדה שיציאה מטריטוריית השבט עלולה להוביל למותה, לדוגמה - מכניסה אותה שוב ושוב לסכנות חיים מיותרות וצובעת את דמותה, שאמורה להיות חזקה ועוצמתית - ככזו שלא מסוגלת להתמודד עם המשימה שהוטלה אליה.
גם משולש האוהבים שנמצא במרכז הספר לא מפותח מספיק, ולא ברור למה התקיים מלכתחילה. תרז נמשכת ליואב, שאמור להגן עליה. פלג, החבר הטוב של תרז שמסוכסך עם יואב - מתאהב בה גם הוא. משולש אוהבים מהסוג הזה יכול להיות אמין רק כשהצדדים מעוניינים במידה שווה זה בזה. כאן נוצר מעין "ציטוט" של משולשי אוהבים שאנחנו מכירות ומכירים מספרי נוער אחרים בז'אנר. ועדיין, ככל שהספר מתקדם, כך הקצב הופך מהיר, המתח נבנה, הדמויות מתעגלות, ובעיקר - המיתולוגיה המורכבת של העולם מסביב הופכת מרתקת.
ועל זה הספר מבין את קהל היעד. למעשה, הוא אחד מהספרים הפופולריים זה חודשים בטיקטוק ישראל, ואטיאס היא אחת הסופרות היחידות בז'אנר הספקולטיבי בעברית שהצליחה לרתום בהצלחה את ההאשטג #בוקטוק (תיוג בנושא ספרים בטיקטוק) כדי לשווק את הספר ולבנות קהל אוהד שהמתין בקוצר רוח ליציאתו, וצבא על חנויות הספרים ברגע שיצא.
גם הבחירה למקם את ההתרחשות בבאר שבע, לא פחות, היתה הברקה אמיצה וחשובה. אחרי הכל, המטרה של כתיבת פנטזיה אורבנית היא להכניס קסם לעיר, ולא להשאיר אותו באיזו ממלכה נידחת, שאליה אפשר להגיע רק דרך ארון מיוחד או הזמנה מכושפת. ההפיכה של הפנטזיה לנגישה, קרובה וישראלית מאוד - היא ה־דבר שמבחין בין הספר הזה לספרי נוער אחרים שנמצאים על המדף.
"הרואה", יובל אטיאס, כנרת זמורה דביר
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו