אין שדים שמדברים עברית: למה נעלמו ספרי הפנטזיה הישראליים?

הארי פוטר הוא הספר הנמכר ביותר בהיסטוריה אחרי כתבי הקודש, סרטי "שר הטבעות" שינו את הקולנוע, וסדרת "משחקי הכס" שינתה את הטלוויזיה. כיום נדיר למצוא סרט שאין בו גיבורים בעלי כוחות־על, והטרנד מחלחל בחזרה לספרות, המושפעת בתורה מהתרבות הפופולרית ומשקפת אותה באופנים שונים.

ז'אנר הפנטזיה, שנוסד על ידי יוצרים כמו ג'. ר. ר. טולקין וק. ס. לואיס, התבסס בעיקר על מיתוסים ועל אגדות אירופיים: אבירים ודרקונים, גמדים וסאטירים, יערות עבותים והרים קפואים. רק בשנים האחרונות הז'אנר מתחיל לחפש לעצמו חומרי מקור חדשים: ספרי פנטזיה רבי מכר נכתבו, בין היתר, על בסיס מיתולוגיות אפריקניות, ג'ינים ושאר יצורים מסיפורי עם ערביים, אמנויות לחימה ברוח המזרח הרחוק ועוד.

ולא מדובר כאן רק בעניין אסתטי: בעולם שבו בני נוער בריטים בקיאים יותר בפוליטיקה של ממלכת ווסטרוז הדמיונית מאשר בזו של בריטניה עצמה, פנטזיה משמשת לעיתים קרובות גשר בין אנשים ובין התרבות והמיתוסים המכוננים שלהם.

ומה לגבי העולם היהודי והמורשת הפנטסטית שלו? למה אנחנו לא רואים יותר סיפורים על רבנים שאש בוקעת מעיניהם, על בעלי שם שמסוגלים להשביע מלאכים, על דיבוקים מאשכנז ושדים מבבל וממרוקו?

במאמר ב"Jewish Review of Books" העלה חוקר הספרות מייקל וינגראד את השאלה Why there is no Jewish Narnia - או, במילים אחרות, כיצד קרה שיותר משבעה עשורים לאחר הופעת ז'אנר הפנטזיה אנחנו כמעט לא רואים יצירות פנטזיה שמבוססות על מקורות, על תמונת עולם ועל מיתוסים יהודיים?

וינגראד הציע כמה תשובות לשאלה הזו: מהעובדה שהיהודים נמצאו על פי רוב בצידה הלא נכון של החרב הימי־ביניימית; דרך טענתו שהתיאולוגיה היהודית היא רציונליסטית בבסיסה והדחיקה את המיתי והפנטסטי; ועד המשיכה היהודית לעתיד במקום לעבר המדומיין. ועם זאת, נראה שבעשורים האחרונים יוצרים רבים יותר מבקשים ליצור פנטזיה שמדברת את ועל המיתוס היהודי לגווניו.

והאתגר אינו פשוט: פנטזיה יהודית רצינית מחייבת לא רק שליטה מעמיקה במקורות היהודיים, אלא גם נכונות לעסוק בשאלות שהם מעלים: ייחודו של עם ישראל, יחסי גברים־נשים, מעמדה של ההלכה והזיקה לארץ - אלה שאלות שעולות מכמעט כל טקסט מרכזי בארון הספרים היהודי, מהמקרא ועד לסיפורי החסידים.

לאור כך, עיסוק בפנטזיה יהודית הוא כמעט בהכרח גם עיסוק בעבר ובזהות היהודית כיום - סוגיות שמצויות בליבה של מחלוקת פוליטית עמוקה בישראל. ייתכן שהנפיצות הזו היא חלק ממה שעיכב את הכתיבה בז'אנר: כותבים חילונים נרתעים מלגשת לטקסטים המכוננים של המסורת, ואילו כותבים דתיים מתקשים להשתעשע בהם, מפאת קדושתם.

הפרדס ומשיח השקר

מי שיפתח ספר אקראי של ש"י עגנון ימצא בו מעשי ניסים ואלמנטים פנטסטיים למכביר, אבל מעגנון והלאה הספרות הישראלית היא ריאליסטית באופן קיצוני, ועד השנים האחרונות כתיבה פנטסטית לכל סוגיה התרחשה בעיקר בשוליים.

הניסיון הרציני הראשון לכתוב פנטזיה המבוססת על מקורות יהודיים היה ככל הנראה הספר "מלחמת בני ארץ בבני שחת" מאת דן צלקה (עם עובד, 1992): עלילת פנטזיה "טולקינאית" ובמרכזה חבורה שיוצאת לחלץ את המלך שלמה מידי מלך השדים אשמדאי שלקח אותו בשבי. עם זאת, השפעתו של הספר היתה מועטה יחסית, ונדרש עוד יותר מעשור שנים עד ש"פנטזיה יהודית" נהפכה לתת־ז'אנר של ממש.

כניסתם של יוצרים דתיים לשדה הספרות העברית מעודדת את המגמה הזו. הכתיבה מהמקורות טבעית להם. רבים מהם גדלו על ספרי הארי פוטר ומבקשים לספר על עולמות קסומים

ספרות לעולם לא נוצרת בחלל ריק. אז מה מניע יוצרים לכתיבה פנטסטית מתוך מקורות יהודיים? באופן לא מפתיע, התשובות מגוונות.

ראשית, ובניגוד לטענה של וינגראד, ליהדות ממש אין מחסור במיתוסים ובמעשי ניסים: למעשה, יש תקופות וטקסטים יהודיים שכמעט לא ניתן לגשת אליהם מבלי להתייחס לאלמנטים הפנטסטיים שהם כוללים. הרומנים האחרונים של יוכי ברנדס, "הפרדס של עקיבא" (כנרת זמורה דביר, 2012) ו"אדל" (כנרת זמורה דביר, 2018), נגעו מעצם טבעם בפנטסטי: רבי אליעזר בן הורקנוס מטיל כשפים, ורבי עקיבא וחבריו צופים לעתיד הרחוק, הבעל שם טוב מעלה את נשמתו למרומים ועוקר הרים ממקומם. גם "ספרי יעקב" (כרמל, 2020), ספרה זוכה הנובל של אולגה טוקרצ'וק שעוסק בדמותו המרתקת של משיח השקר יעקב פרנק, מלא בקמעות לאריכות ימים, בראייה למרחוק ובחלומות נבואיים. יש מקרים שבהם הפנטזיה היא המפתח היחיד להיסטוריה.

כיוון אחר הוא זה שניגש אל הטקסטים היהודיים מזווית חתרנית, ועושה זאת באמצעות הפנטזיה. "סימנטוב" מאת אסף אשרי (כנרת זמורה דביר, 2008) עוסק ביחידת תורת הנסתר של משטרת ישראל, שנקלעת למאבק כנגד מלאכים שמבקשים להשיב את נשות העולם למצבן הכנוע.

"מדרש לילית" מאת יהודה איגוס (כנרת זמורה דביר, 2011) עוסק בניסיונה של מלכת השדים לילית לשוב לגן העדן ולהדיח את האל מכיסאו. האל היהודי, מתברר, ברא את העולם בשיתוף עם סמאל ולילית, ולאחר מכן הדיח אותם ותבע את הבכורה לעצמו.

"שדים ברחוב אגריפס" מאת חגי דגן, חוקר מחשבת ישראל (כנרת זמורה דביר, 2012), עוסק ביחידה חשאית נוסח "גברים בשחור" שתפקידה ללכוד שדים שמאיימים על שלומם של אזרחי ישראל. השדים מייצגים, בין היתר, את העבר הפגאני של הארץ, ושוב את ההשלמה הנשית לאלוהות הזכרית. אצל איגוס ואצל דגן המסגרת הפנטסטית מאפשרת לערער על הנחת המוצא המונותיאיסטית ולהציג עולם אלטרנטיבי עם ריבוי אלוהויות; דרך המהלך הזה הם מערערים גם על הנרטיב המקובל של היהדות - בעיקר זו האורתודוקסית - ומבקשים לפתוח את המרחב הישראלי בהווה לאפשרויות מגוונות יותר. וב"השלישי" של ישי שריד (עם עובד, 2015) מלאכים מבשרים על החורבן הקרב, והאל מתגלה כדמות לא סימפטית בעליל, שחפצה בקורבנות ובסבל.

מלאך חבלה כנגד המודרנה

בקוטב השני ניצבים סופרים שכותבים פנטזיה דווקא מתוך מחויבות עמוקה למקורות ולהשקפת העולם האורתודוקסית. בקטגוריה הזו ניתן למנות את "לוחמי התמורות" של ארז משה דורון, רב וחסיד ברסלב (לב הדברים, 2007) שברא עולם פנטזיה המהווה אלגוריה לתיקון הפנימי שבני אדם נדרשים לעשות בנפשם; ואת "בנפול תרדמה" של משה רט ויעלה גן (דברי שיר, 2021), שבו מלאך חבלה מבעת את ירושלים בניסיון לעורר את בני האדם מהתרדמה שהפילו עליהם המודרנה ופיתויי החומריות.

יחס מורכב יותר כלפי המסורת היהודית, שאינו דחייה אך גם לא אימוץ חד־משמעי, ניתן למצוא ב"יצר לב האדמה", רומן הביכורים של שהרה בלאו (כנרת זמורה דביר, 2007) שגיבורתו, רווקה דתייה מבוגרת, בוראת גולם שישמש לה בן זוג. הספר מבוסס על היכרות מעמיקה עם מיתוס הגולם כפי שעוצב במקורות היהודיים, ובה בעת הוא משנה אותו: בין היתר, הוא משייך את סודות בריאת הגולם לשושלת נשית ומסב אותו לתחום הרומנטי־אירוטי. במהלכים האלה בלאו קוראת, בין היתר, תיגר על השליטה הגברית ביהדות ובנרטיבים שלה.

הסופר הישראלי הבולט והפורה ביותר העוסק בפנטזיה יהודית הוא שמעון אדף. ספרו "הלב הקבור" (אחוזת בית, 2006) - שזכה לאחרונה לספר ההמשך השאפתני, המורכב ורחב היריעה "הלשון נושלה" (פרדס, 2021) - הוא רומן נוער שעוסק במפגש בין ילד בשם אמיר מור־טל ובין אמרפל מלך שנער, דמות מקראית שהובסה בידי אברהם אבינו ושבה עתה לאיים על העולם. בבניית העולם הזה אדף מפגין שליטה מרשימה באלמנטים יהודיים, מהמקרא והמדרש ועד לקוסמולוגיה היהודית של ימי הביניים, ובייחוד תורת הלשון שמקורה בספר יצירה ושפותחה באופן ניכר בקבלה, ושאדף משתמש בה כדי לברוא עולמות ולהחריבם.

הספר "כפור" (כנרת זמורה דביר, 2010), שפותח את טרילוגיית "ורד יהודה" של אדף, מתרחש בישראל עתידנית ודתית ועוסק בתופעה מסתורית של בני ישיבות ההופכים למלאכים; ואילו "ערים של מטה" (כנרת זמורה דביר, 2012), החותם את הטרילוגיה, סובב סביב תורת סוד המשויכת לתנא בן זומא, ש"הציץ ונפגע" בכניסתו לפרדס.

הקסם היהודי בגרסת ארה"ב

אבל היהדות אינה נחלתה הבלעדית של מדינת ישראל, וכך כמובן גם הפנטזיה היהודית. בארה"ב - מקום מושבה של התפוצה היהודית הגדולה ביותר וכן מוקד מרכזי של כתיבת פנטזיה - חברו יחד שני תהליכים: מבפנים, העיסוק של יהדות אמריקה בזהותה היהודית ובמשמעויותיה; מבחוץ, הביקוש הגובר - בהשפעת תחושת מיצוי בז'אנר והעיסוק בסוגיות של זהות - לסיפורי פנטזיה ממקור לא אירופי.

אדף מפגין שליטה באלמנטים יהודיים, מהמקרא והמדרש ועד לקוסמולוגיה היהודית של ימי הביניים ותורת הלשון, שמקורה בספר יצירה ושפותחה בקבלה, והוא משתמש בה כדי לברוא עולמות ולהחריבם

עם יצירות הפנטזיה האמריקניות המרכזיות העוסקות במוטיבים יהודיים ניתן למנות את סדרת הנוער "The Mortal Instruments" מאת קסנדרה קלייר (2004-2018, חלק מספרי הסדרה תורגמו לעברית בהוצאת "גרף" בשם "בני הנפילים"), שבה בני הנפילים מהמיתוס המקראי מתנהלים בחברה סודית שמזכירה במקצת את עולם הקוסמים של ספרי "הארי פוטר"; את "הגולם והג'יני" מאת הלן וקר (ידיעות ספרים, 2013), שמפגישה בין גולם ממין נקבה בשם חוה ובין ג'ין מדברי בשם אחמד בניו יורק של ראשית המאה ה־20, בסיפור על הגירה ועל חיפוש אחר זהות; ואת "חוט של כסף" מאת נעמי נוביק (תמיר וידיעות ספרים, 2019), סיפור מחדש של אגדת "עוץ לי גוץ לי", שגיבורתו הראשית היא מרים, בתו של מלווה בריבית במזרח אירופה מדומיינת. אף על פי שהעולם של נוביק מבוסס בעיקרו על אגדות מזרח־אירופיות, הוא עוסק רבות בזהות היהודית וברדיפה שחוו, ואף משלב את ההלכה והמנהג היהודיים כחלק ממערכת הקסם שלו.

אבל היצירה יוצאת הדופן והנועזת ביותר בז'אנר עד כה הגיעה ממקור בלתי צפוי: בשנים 2018-2017 פסיכיאטר תושב סן פרנסיסקו וחבר בולט בתנועה הרציונליסטית בשם סקוט אלכסנדר פרסם בבלוג הפופולרי שלו רומן רשת חינמי בשם "UNSONG" - ראשי תיבות של United Nations Subcommittee on the Names of God. הרומן מתאר היסטוריה אלטרנטיבית, שבה בסוף שנות ה־60 העולם חזר להתנהל על פי החוקיות הקבלית. כמה עשורים לאחר מכן קבלה מעשית החליפה את מדעי המחשב כמקצוע המבוקש ביותר באוניברסיטאות; הגיהינום התגלה ואף זכה לנציגות באו"ם; והעולם נשלט בידי תאגידי ענק שמשתמשים במחשבי־על כדי לגלות את שמות האלוהים רבי העוצמה ולרשום פטנטים על הניסים שהם מחוללים. הסיפור מתחיל כשהגיבור, מקובל צעיר בשם אהרון סמית'־טלר, מגלה שם שמסוגל להעניק נשמה לאובייקטים דוממים, ובכך מתניע בטעות את האפוקליפסה.

היהדות, מתברר, נכנסה לספרו של אלכסנדר כמעט במקרה - ההשראה המקורית, כך הוא מספר בראיון אינטרנטי, היתה מאבק סביב הורדות פיראטיות של מוזיקה. "רציתי לחקור משהו דומה לזה בסביבה קסומה", מסביר אלכסנדר.

עיסוק בפנטזיה יהודית הוא בהכרח גם עיסוק בעבר ובזהות היהודית כיום. כותבים חילונים נרתעים מלגשת לטקסטים של המסורת, ואילו כותבים דתיים מתקשים להשתעשע בהם, מפאת קדושתם

"זה הצריך סוג קסם שיהיה קל לגנוב, מה שהוביל למילים, מה שהוביל לשמות האל ולקבלה". לשאלה על היחס בין UNSONG ובין זהות יהודית, אלכסנדר משיב: "אני יהודי, אבל גרוע בזה, ולא הצלחתי לברר איך לקיים זהות יהודית חוץ מאשר כקישוט פה ושם, לעיתים עם תחושה שצריכה להיות לזה איזושהי משמעות. הספר שלי משקף את הסתירות האלה ופוסע באותה דרך מבולבלת ביניהן".

מיתוסים מתחדשים

האם אנחנו צפויים לראות עלייה ביצירה של פנטזיה יהודית בעתיד? לאור השפעתו הגוברת של הז'אנר בעולם, כמו גם במדיה הפופולרית, סביר שכן. לכך יש להוסיף את עלייתה של תנועת היהדות המתחדשת, המושכת אליה גם חילונים שוחרי עניין וידע, שהאופן שבו היא לומדת את המקורות היהודיים מתמקד דווקא באגדות, בסיפורים ובמיתוסים. גם כניסתם הגוברת של יוצרים מהציבור הדתי לשדה הספרות העברית מעודדת את המגמה הזו, מאחר שמצד אחד אלה יוצרים שהכתיבה מתוך המקורות טבעית להם, ומצד שני רבים מהם גדלו על ספרי הארי פוטר, שזכו לפופולריות ניכרת בקרב הקהל הדתי־לאומי, ועתה הם מבקשים לספר על עולמות קסומים "משלנו".

אז סדרת נטפליקס או HBO על כישוף יהודי אולי לא תצא מזה - אם כי ראוי לציין את הסדרה "מלאך משחית" שעלתה לאחרונה בכאן 11 - אבל בהחלט ניתן לקוות ליותר ספרות שתחקור ותציג לראווה את הצד הפנטסטי של ארון הספרים היהודי.