בימים עברו, לאח הצעיר במשפחת המלוכה הבריטית היה תפקיד חשוב. הוא לא ירש את הכתר, אבל היה יכול להתברג לתפקיד מרכזי בצבא או בכנסיה, או להבטיח ברית חשובה באמצעות נישואים אסטרטגיים. אם הוא היה בר מזל ואחיו הבכור היה מת ללא יורשים, הוא או ילדיו היו יכולים לרשת את הכתר בעצמם. קראו לזה Heir and Spare – המעוטר והמיותר, היורש וזה שטוב שיש.
אבל קרנה של המונארכיה ירדה בעולם המערבי, והבן השני נמצא במקום מוזר שבו ייחוסו כופה עליו ציות לחוקים בשעה שהוא לא נדרש למלא תפקיד של ממש. מתוך הפרדוקס הזה הנסיך הארי ביקש לברוח כשהוא ואשתו מייגן מרקל הכריזו על "פרישתם" מבית המלוכה ב-2020, אך מאז נראה כאילו הם רק הסתבכו בו עוד יותר. בראיון אחר ראיון, הם נחושים להראות כמה הם רוצים להתנתק מבית ווינדזור בשעה ששלל הכותרות שסיפקו רק קשרו אותם חזק יותר למשפחת המלוכה.
האוטוביוגרפיה החדשה של הארי, Spare, היא רק דוגמה נוספת לפרדוקס הזה. הארי בן ה-38 מתפייט על חייו לאורך יותר מ-400 עמודים: על הקשרים הבעייתיים עם שאר בני משפחת המלוכה לפני ואחרי מות אמו, הנסיכה דיאנה. על השירות הצבאי שלו, ומספר האנשים שהרג באפגניסטן. על מערכות היחסים הקודמות שלו, והקשיים מול התקשורת. על עבודתו הפילנטרופית בכל רחבי העולם. וכמובן, על מייגן. זו ששחררה אותו לחופשי כי "לא ראתה בו ה-Spare".
הבעיה היא שכל אחת מהתובנות הללו היו נחשבות בנאליות לחלוטין אילולא היו באות מתוך בית המלוכה. הארי נזכר בחוויה הטראומטית של מות אמו ב-1997, והפלאשבקים שחווה בלווית סבתא-רבא שלו חמש שנים לאחר מכן. בפעם שבה עישן ג'וינט באפריקה וגילה לאחר מכן שגלגלו לו סיגריה עם בזיליקום. הבושה שחש לאחר שלבש מדי נאצי במסיבת תחפושות. החשש שלו שקמילה תהיה "אם חורגת מרושעת" כמו באגדות. אלו צדדים חדשים לסיפורים מוכרים – אך לא בטוח שהארי הוא הבנאדם שצריך למסור אותם.
למעשה, גם כשהארי יכול למנף את מעמדו המיוחד על מנת לספק תובנות "מבפנים", הוא נחשף כאדם רדוד למדי. בתיאור לווית המלכה האם, הארי מתעכב על הקוהינור – יהלום הודי עצום שהפך במאה ה-19 לרכוש משפחת המלוכה והונח על ארונה. יש הרבה מה להגיד על האחריות של בריטניה המודרנית לפשעי העבר, ומקומו של בית המלוכה בסיפור. אבל הארי? הוא מתפייט: "היהלום 'נרכש' בשיאה של האימפריה – יש שיגידו נגנב. שמעתי שהוא מהפנט ומקולל. גברים לחמו ומתו עבורו, ולכן הקללה הזו הייתה גברית. רק נשים הורשו לענוד אותו". מה?
כמו שלל הראיונות שהעניק לפני ולאחר צאתו, Spare נועד בעיקר לספק תעסוקה לעיתונות, חומר לוויכוח לאוהבי ושונאי משפחת המלוכה ובסיס לתסריט הבדיוני-למחצה לסרט שיצא בעוד כמה עשורים בכיכובו של שחקן ג'ינג'י כזה או אחר. אם כל מה שכתוב בספר נכון (ויש הטוענים שחלקים מסולפים או מוגזמים), הווינדזורים הם משפחה דפוקה הרבה יותר משחשבנו.
אבל כספר אוטוביוגרפי, Spare הוא בעיקר בנאלי. בניסיונו לברוח מהצל הארוך של המונרכיה, הארי רק הראה כמה השיוך לבית המלוכה הוא בעצם כל מה שעושה אותו ראוי לתשומת לב. האם הייתם מתעניינים בסיפורים הללו אם היו נכתבים על ידי ערן מהוד השרון, ולא הארי מלונדון? סביר להניח שלא.
הכותב הוא דוקטורנט להיסטוריה באוניברסיטת תל אביב ומנחה שותף של הפודקאסט "היסטוריה גדולה בקטנה"
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו