"שוליית הקוסמת": נוח בארץ הפלאות

נוח, גיבור ספרה של תמר הוכשטטר, הוא ילד חסר אונים שעובד בשירותה של קוסמת רבת־עוצמה, אך היא אינה מאפשרת לו ביטוי עצמי או העלאה בדרגות הכישוף. ברגע של תושייה, הוא מצליח לבצע מעשה כשפים נועז שהופך את הקוסמת לזעירה. הוא נשאר בגודלו המקורי, אך עדיין גדול בהרבה ממנה. הוא הופך, בעל כורחו, ל"מבוגר האחראי" - הוא מתמקח, משלם ומשיג אוכל. באופן סמלי הוא אפילו משתכר מבירה ומגלה שקשה להיות גדול.

הקוסמת, לעומתו, עוברת שינוי והופכת לקטנה וקלה פיזית. חילוף זה מאפשר לה להסיר מעל כתפיה את צעיף הנוצות ואת כובד האחריות, מה שמתבטא בפיתוח חיבה מוגזמת למתוק.
הספר משלב שני סיפורים שונים: סיפור הקוסמת והשוליה וסיפור הנער והשד. שניהם מסופרים לסירוגין, מתחברים ומשפיעים זה על זה. בקריאה שנייה קראתי אותם בנפרד, כל סיפור בפני עצמו תוך דילוג על פרקים, וכך נחשפו בפניי עוד רבדים וממדים. תמר הוכשטטר לוקחת דמויות ומוטיבים מוכרים - ילד, קוסמת, מכשף, שד, מופע, מסע חניכה והצלה - משחקת בהם ורוקחת מהם תבשיל חדש ומקורי עם ניחוח עדין של קלאסיקה.

כך, למשל, בהשראת "אליס בארץ הפלאות", שבו אליס גדלה וקטנה בעל כורחה, כדימוי לתהליך התבגרות, גם נוח מתבגר במהלך הספר, אבל דווקא מומביזאן, הקוסמת המבוגרת (ששמה מרמז ל"קוסם מארץ עוץ"), משנה צורה בעל כורחה.

למרות מערכת היחסים המאופקת בין הקוסמת לשוליה, ששונה מאוד ממערכת היחסים המלודרמטית בין הילד לאמו ב"פרח לב הזהב", האופן שבו הילד מסכן את עצמו כדי לרפא את הקוסמת, הזכיר לי את הסיפור הקלאסי הזה ואפילו את בסטיאן, שמחפש מרפא לקיסרית הילדותית מ"הסיפור שאינו נגמר".

דרישת שלום מלאה גולדברג

אפשר למצוא בספר הקבלות ודרישות שלום מספרי ילדים קלאסיים נוספים. חלקם ודאי הוכנסו לשם בכוונה ובמודעות, ואחרים אולי השתרבבו לשם מבלי משים, ממקומם המרכזי בנפשה של הסופרת.

הוכשטטר מפליאה להשתמש לא רק באוצר ספרות הילדים העולמית אלא גם באוצר התרבות העברית. ריפת, דיפת ומוריפת - חלקם שמות מקראיים ואת חלקם, כנראה, ח"נ ביאליק המציא ולאה גולדברג הפכה למילות כישוף בתרגומה ל"לילבס ילדת הקרקס". כאן הן שלוש דמויות מכושפות - סבתא, אמא ונכדה - שזמנן קפא מלכת והן אוחזות זו בחצאיתה של זו.
מילותיו של יעקב אורלנד לשיר "מיהו המיילל ברוח" הופכות ללחש קסם מסתורי ורב־עוצמה, באופן שמזכיר את השימוש המרהיב שרוני גלבפיש עשתה ב"אגם הצללים" בציטוטים מהשירה העברית. אפשר, כמובן, ליהנות מהסיפור כפשוטו גם ללא מודעות למחוות ולרבדים המשובצים בו. גם בלעדיהם הסיפור מותח, סוחף, מטריד ומרגש.

נדיר למצוא איורים בספרי נוער עכשוויים, וכשיש כאלה הם לרוב מינימליסטיים. בספר הזה, לעומת זאת, ניכר שבאיורים הושקעו מחשבה, יצירתיות ואפילו תקציב - העטיפות הקדמית והאחורית משופעות בתבליטים מוזהבים.
המאיירת שירז פומן עשתה כאן עבודה יסודית ומצוינת. ברור שהיא קראה והבינה את הטקסט לעומקו, והיטיבה להעניק חיים לדמויות ולהתרחשויות, להשלים את הטקסט, להעמיק אותו ולהוסיף פרטים שלא נכתבו מפורשות. זה ריגש אותי במיוחד באיור הסוגר את הספר, שמעז להעניק לדמויות יותר רגש משהטקסט מעניק.

גלגל הצלה

אבני הבניין שיוצרות את הסיפור עמוקות, מכאיבות ואמיצות מאוד. זה סיפור מורכב שלא מאכיל את קוראיו בכפית אלא מרקד סביב תמות של גדילה, התפכחות, סתירה בין אימהות לבין התפתחות אישית, התאהבות מול בדידות ואכזריות שנולדו מתוך כאב. כל אלה רק נרמזים בטקסט ופתוחים לפרשנויות מגוונות, ובכוחם גם למשוך וגם להרתיע קוראים צעירים או הורים לקוראים צעירים.

גם יצריו האפלים המפורשים של השד השברירי, ההומור הסדיסטי שלו והצהרתו החוזרת "אני יוצא לחטוף ולחמוס לרצוח ולאנוס למרר ולענות לייסר ולהונות" - עלולים להרתיע הורים מגוננים.
כאמא מגוננת בעצמי אני מודה שהאלמנטים האלה הרתיעו אותי, ועדיין, ואולי אפילו דווקא משום כך, יש חשיבות לעובדה שהרוע בספר הוא רוע חשוף ומזוקק ולא רוע מזויף בעטיפת פצפצים.
האם יש ילדים שהספר הזה עלול להיות קשה, מפחיד, מוזר או מטריד מדי עבורם? ללא ספק.
האם יש ילדים אחרים שהספר הזה ישמש להם גלגל הצלה במסע ההתבגרות? שוב, ללא ספק.
יש גם מבוגרים רבים שמחוברים לילדים שהיו פעם ומבינים את העוצמה והקסם שבספרי ילדים, ולמען כל אלה טוב ש"שוליית הקוסמת" נכתב וראה אור.

מדובר בספר פנטזיה לנוער, ולמבוגרים שלא מפחדים מספרי ילדים. זהו ספר רב־עוצמה בעל איכויות קלאסיות. החומרים המרכיבים אותו אינם קלים לעיכול, אבל כדאי וראוי לבחור להתמסר לו.

תמר הוכשטטר / שוליית הקוסמת, איורים: שירז פומן, עם עובד, 183 עמודים