"סכינים", למרות שמו, הוא ספר רך ועדין מאין כמותו. אמיר זית, תסריטאי ובמאי, מספר על התרחקותו משדות הבימוי, והישאבותו בקסם הסכינים הקפיציות. סכין קפיצית כזאת קנה אביו באיטליה לפני שמת ב־1967, בימים שקדמו למלחמת ששת הימים, מאש צה"ל, כשהיה מפקד מוצב סוסיתא. מאביו אין לו זיכרונות, הוא היה ילד כשמת. נותר רק האולר השבור הזה במגירה, והוא נחוש כעת לתקן אותו. הוא נוסע לאיטליה, ובמשך שמונה שנים חוקר את העולם ההולך ונעלם של יצרני הסכינים המסורתיות, עולם של מאסטרים שלמומחיותם הייחודית אין דור המשך.
גם הוא עצמו מנסה את כוחו בייצור סכינים, בביתו בתל אביב, והספר מלווה את המשיכה החדשה למתכת הקשה, ואת ניסיונותיו להכניע אותה, לעצב ממנה סכינים קפיציות - שמסמלות אלימות מסוכנת, אבל הופכות בספר למכשיר של זיכרון, וסוללות את דרכו של זית, דרך החומר, חזרה אל הכתיבה. "בסוף היום גופי מכוסה עפרות ברזל אפורות, שברי רעיונות ומחשבות שהצלחתי לנַצֵחַ מתוך הפלדה. הם נדבקים לגופי ונשאבים למערכת הנשימה שלי. כל זה כמובן מאוד לא בריא, אבל אולי הדבר הבריא ביותר שאני מעולל לעצמי".
אמיר זית | סכינים, אפיק, 178 ע'
קרן דותן
"חג המכשפה" של עינת בדי הוא ספר ביכורים מפתיע, שכתוב בשקט דרוך, שהולך ונדחס, ומטעין את הסיפור בתחושה של אסון ממשמש. מתוארים כאן חיי היומיום של עקרת בית ישראלית, המתגוררת עם בעלה ובנם הקטן באיטליה. אבל זאת לא איטליה הרומנטית של הגלויות הצבעוניות המתקתקות. חייהם לא פוטוגניים: אלה הם חיי מהגרים אפרוריים. בעלה אמנם עובד בהיי־טק, אבל מצבם הכלכלי בכי רע, והיא מחפשת נואשות עבודה, משימה קשה למהגרת כמותה. ימים רבים היא מבלה בבהייה דרך חלון הזכוכית אל הרחוב. גם כשהיא מוצאת את עצמה בסיטואציות מוזרות (ומצחיקות) יותר, הכוח של הספר הוא לא בסיבוכים העלילתיים.
זו כתיבה נובליסטית שפונה פנימה, ומצליחה לתאר, דרך שפע של השתקפויות והתבוננויות, תודעה פנימית של אישה המחפשת את קולה. אלא שכמו בספרים במסורת הספרות הפמיניסטית של סוף המאה ה־19 ("הטפט הצהוב" של שרלוט פרקינס גילמן הוא דוגמה), מסע החיפוש הזה גם מערער אותה, ואת האיפוק וההיסוס שבהם היא נכתבת, ומשחרר את עוצמות הכעס שאצור בה.
עינת בדי | חג המכשפה, כתר, 142 ע'
קרן דותן
לפני כשבוע וחצי הלך לעולמו המתרגם וחוקר הספרות פרופ' עמינדב דיקמן (גילוי נאות: זכיתי להימנות עם תלמידיו). דיקמן היה מגדולי מתרגמי השירה בעשורים האחרונים והוא הפליא לתרגם שירה במשקל מהודק ובסגנון מצוחצח משלל שפות ובראשן: יוונית, לטינית, צרפתית, רוסית ואנגלית.
"רסיסים יווניים" הוא ספרו האחרון, שראה אור כשנה לפני מותו, והוא כולל תרגומים של דיקמן לרסיסי שירה ששרדו והגיעו לידינו מן השירה היוונית הקלאסית. בכך, דיקמן מוסיף לשירה העברית תרגומים לשלל "שיירי־שיר" (פרגמנטים) של השירה העתיקה הזו. עם זאת, הספר אינו כולל אך ורק שירה יוונית עתיקה, והוא מציג, בעקבות אותם רסיסים, גם מסורות מאוחרות של כתיבה שנוצרו בעקבותיהם.
כך, למשל, דיקמן מתרגם שיר נודע של המשוררת היוונית סאפפו, בת המאה ה־7 לפנה"ס, אך הוא מוסיף בעקבותיו גם תרגומים נפלאים לשירים שנכתבו בהשראתה. בכך דיקמן מרכיב בפני הקוראים כד יווני עתיק שמשובצים בו הן שברי חרסים אותנטיים מן השירה העתיקה והן חתיכות מפלסטיק וזכוכית, מהשירה המודרנית. כל זאת בשילוב הערות שוליים ומבואות מאירי עיניים, שהופכים את חוויית הקריאה לתענוג אינטלקטואלי ואסתטי לשוחרי השירה המערבית לתולדותיה.
מבחר, תרגום והערות: עמינדב דיקמן | רסיסים יווניים, קשב לשירה, 161 ע'
עדו ניצן
במהלך 74 שנות קיומה הריבוני ידעה מדינת ישראל לא מעט אירועים הרי גורל ותפניות דרמטיות. ספרו של ההיסטוריון ד"ר משה פוקסמן־שע"ל "גבירותיי ורבותיי, מהפך" יסייע בידיהם של מי שסבורים כי המהפך הפוליטי של 1977 ושנות שלטונו של מנחם בגין שבאו בעקבותיו היו לאבני הדרך המשמעותיות מכולן.
פוקסמן־שע"ל מנתח את הסיבות למהפך וממשיך לתיאור של שינוי פני ישראל כתוצאה ממימוש התוכניות של ממשלת בגין. בגין תכנן במשך שנים כיצד יערוך מחדש את לוח השחמט של הפוליטיקה הישראלית ברגע שיזכה בבכורה. זה קרה באיחור, אחרי שלושה עשורים באופוזיציה, אך ההמתנה השתלמה, ובגין ניגש לקיים הבטחות.
הספר משקף את ההבטחות שקוימו (המעבר לשוק חופשי, חיסול הקיפוח של יוצאי עדות המזרח, ועוד), וגם אלה שקוימו פחות, אולם על המכלול איש לא יחלוק: בארבע השנים האלה הונעו התהליכים שמהם נולדה ישראל החדשה, "הרפובליקה השנייה" שמוכרת לנו עד היום.
משה פוקסמן־שע"ל | גבירותיי ורבותיי, מהפך, שיבולת, 224 ע'
אריאל בולשטיין
השאלה מדוע קיים סבל בעולם היא כנראה מהעתיקות ביותר שבני אדם שאלו את עצמם. בתיאולוגיה היא זכתה לשם "תיאודיציה", הצדקת האל - שכן אם האל הוא מיטיב וכל־יכול, אז לכאורה כל דבר רע שמתרחש ללא סיבה הוא כתב אישום כנגד האל וצדקתו.
"למה דברים רעים קורים לאנשים טובים: מסע בעקבות התשובות שהעניקה התרבות היהודית" עוסק בשאלה הזו ובתשובות השונות שהוענקו לה במחשבה היהודית. הכותב, מרצה לספרות חז"ל, יוצא למסע שראשיתו בסיפור גן העדן המקראי וסופו במאה ה־20. בפרקים קצרים ובהירים הוא מנגיש רעיונות וקווי מחשבה שונים שבאו להעניק פשר לסבל בחיי האדם.
במקביל, יש כאן גם מסע אישי, שנע סביב המשבר שחווה המחבר כשאשתו שקעה בתרדמת בעקבות מפרצת מוחית. השילוב בין האישי לקולקטיבי הוא לעיתים מעט מלאכותי, אבל מטעין את הספר בממד רגשי עמוק. הקוראים לא ימצאו כאן תשובה ודאית, אבל מדובר במסע מרתק למרות זאת.
חן מרקס | למה דברים רעים קורים לאנשים טובים, ידיעות ספרים, 392 ע'
איל חיות־מן
"למלחמה יש אף גדול" הוא קובץ של סיפורים מלאי אבסורד והומור, שמכסים יותר מאשר הם מגלים. אישה אחת מדברת ברחובות עם בובה שחורה ועושה בושות לילדיה, אבל הסיבוך מתחיל דווקא כשהיא מתה. אישה אחרת מנסה להעיד על פשע שביצעה כאורגת של שטיחים אילמים. נערה אחת נענית לנשיקה ראשונה חטופה בדרך מבית הספר - זאת אמורה להיות הנשיקה הראשונה הבלתי־מדומיינת שלה, אבל כשהיא מתרחשת כבר לא ברור מה היה ומה דומיין.
גיבורה אחרת מתוסכלת מהאף הגדול שלה באמצע מלחמה איומה, ומתאכזבת לגלות שהמוות שנמצא בכל עבר לא מסיט את מחשבותיה לשאלות גדולות וחשובות יותר. הסיפורים כאן לא נעוצים במקום ובזמן, ולא מתיימרים לפרוש על הנייר את כל נבכי הפסיכולוגיה והריאליה; הם מעדיפים את המשחק עם צירופי המקרים וצירופי המילים, את הנגיעה בקצה הנים שמניחה לקוראים להמשיך בכוחות עצמם.
שיח'ה חליווה נולדה בשנת 1968 בכפר הבדואי הלא מוכר אל־ריי בצפון, שכבר לא קיים. כיום היא אשת חינוך בעלת תואר שני בלימודי ערבית ואסלאם, המתגוררת ביפו עם בעלה וארבעת ילדיה. היא החלה לכתוב בגיל 46, והספיקה לפרסם כמה ספרי פרוזה ושירה, שראו אור בערבית בירדן ובישראל, ומהם תורגם לעברית בידי אילנה המרמן אוסף הסיפורים הקצרים "אתנחתא לנביחות" (אפיק, 2021). "למלחמה יש אף גדול" תורגם מערבית במשותף על ידי רחל פרץ והמחברת עצמה.
שיח'ה חליווה | למלחמה יש אף גדול, לוקוס, 80 ע'
קרן דותן
אלברט איינשטיין הוא ככל הנראה המדען המפורסם ביותר בתולדות האנושות, שם שמוכר גם למי שמעולם לא פתחו ספר פיזיקה וסמל לגאונות טהורה. כפי שמרמז שמו, ספרו של דייוויד בודאניס, "הטעות הגדולה של איינשטיין", מעז לחפור מעבר לתדמית הגאון ולהציע ביוגרפיה לא שגרתית של אדם לא שגרתי. אמנם בודאניס מציב במוקד את השאלה מדוע, בניגוד לציבור הרחב, עמיתיו של איינשטיין לעיסוק המדעי התייחסו אליו בסוף חייו כאל מי שעבר זמנו, אולם ספרו מאיר העיניים (בתרגומו של חיים שמואלי) רחב ומעניין יותר מאשר השאלה עצמה.
כדי להבין מה עבר על הגאון הלא מושלם בדרך לתהילה, ואחר כך בדרך להתעלמות של הקהילייה המדעית ממנו, בודאניס מתחקה אחר חייו האישיים ומחקריו האינטלקטואליים, אך מעל הכל משרטט דיוקן מהימן של איינשטיין האדם.
"אני אולי לא מוכשר יותר ממדענים אחרים", אהב לומר אבי תורת היחסות, "אבל אני עקשן כמו פרד". האם זהו חיסרון או דווקא יתרון? גם וגם, משיב בודאניס, ולוקח את הקוראים למסע לשורשי הגאון הלא מושלם.
דייוויד בודאניס | הטעות הגדולה של איינשטיין, ספרי עליית גג, 310 ע'
אריאל בולשטיין
"את לא לבד", ספר השירים השני של המשוררת והמטפלת חלי טל שלם, הוא ספר שירה מגוון ומיוחד, עוצמתי ויצירתי. טל שלם נעה היטב בין כתיבת שירה שנסוך עליה רוך והיא מסוגלת להעלות חיוך, לכתיבה אישית, רצינית ומרגשת, שלעיתים היא מצמררת בעוצמתה. שירי הספר כתובים בשפה דיבורית ומושכת לב ומשלבים מציאות וזיכרון עם חלום ואשליה.
בין שירים משפחתיים לשירה שמגיבה למתרחש בחדשות, האישי והציבורי נמסכים זה בזה, הזיכרונות והחלומות מתערבבים, והיום־יום עולה על גדותיו ונטען במשמעות.
הנה למשל קטעים מהשיר "בגרות במתמטיקה": "שָׁלוֹם תַּלְמִידִים, / תִּיקִים לְהַנִּיחַ בַּצְּדָדִים, / אַתֶּם רַשָּׁאִים לַהֲפֹךְ אֶת הַדַּפִּים: / רָקֵטָה נוֹרֵית מֵעַזָּה. כַּמָּה זְמַן יִקַּח לָהּ לְהַגִּיעַ לִירוּשָׁלַיִם? / הַסְבִּירוּ אֶת הַדֶּרֶךְ! [...] וְאִם הַחַמַאס אָמַר שֶׁיַּפְגִּיז בְּשֵׁשׁ, עוֹד כַּמָּה דַּקּוֹת יֵשׁ / כְּדֵי לְהִתְקַלֵּחַ? / (אוּלַי מוּטָב לִדְחוֹת – אֶת הַמִּקְלָחוֹת, הַטִּיּוּל הַשְּׁנָתִי, מְסִבַּת הַסִּיּוּם, / הַסִּבּוֹת לַקִּיּוּם.
/ כַּמָּה שָׁנִים שֶׁל טִפּוּלִים לוֹקֵחַ לְהַחֲלִים? / (כַּמָּה זֶה בְּעַשְׂרוֹת אַלְפֵי שְׁקָלִים?) / מָחָר יִהְיֶה יוֹם חָדָשׁ. / הַזְּמַן דּוֹחֵק, הַשָּׁעוֹן מְתַקְתֵּק - / עוֹד 15 דַּקּוֹת אַחֲרוֹנוֹת נוֹתְרוּ (גַּם לְאֵלֶּה עִם אִשּׁוּרֵי הַהַאֲרָכָה). / (שְׁאֵלַת בּוֹנוּס) שְׁבָרִים: / כַּמָּה עֲצָמוֹת יֵשׁ בַּגּוּף? כַּמָּה שְׁבָרִים יְכוֹלִים לְהִוָּצֵר? / כַּמָּה אֲנָשִׁים הַזְּקוּקִים לְהַשְׁתָּלָה יָכוֹל לְהַצִּיל אָדָם שֶׁסִּיֵּם אֶת חַיָּיו בְּלִינְץ'? / נִגְמַר הַזְּמַן!".
חלי טל שלם | את לא לבד, עיתון 77, 95 ע'
עדו ניצן
ערים הן יותר מאשר סך כל של בניינים, תשתיות ורגולציה מקומית. על פי "שומרי הערים", לכל עיר יש רוח עיר - ישות עוצמתית, דמוית־אדם, שמגלמת אותה. התקשורת עם הישויות הללו היא תפקידו של שומר הערים, שמשמש מעין שילוב של רגולטור, איש לוגיסטיקה ופסיכולוג לעת מצוא.
יונתן, שומר הערים של ישראל, אף פעם לא רצה את התפקיד. כשתל אביב מתחילה להשתנות, הוא מייחס זאת בהתחלה לסיום מערכת היחסים ביניהם. אבל בהדרגה מתברר שמשהו עמוק בהרבה מתרחש מאחורי הקלעים, ויונתן נאלץ להגן על עירו האהובה מפני כוח אפל ועתיק יומין, שמאיים על הערים כולן.
ספרי פנטזיה למבוגרים הם נדירים במחוזותינו, וכאלה שמצליחים לתפוס משהו מתמצית הישראליות אפילו יותר. בכתיבה משעשעת ואמינה מבחינה פסיכולוגית ברוכין מובילה את הקוראים שלה למסע שמשלב עבר והווה, מציאות ודמיון. לצד תיאורים מקסימים של ערים, בני אדם והקשרים ביניהם, הספר משתמש במדיום הפנטסטי כדי להעלות שאלות יסוד על שייכות וחופש, ועל הדברים הגדולים והקטנים שמחברים בינינו.
רותם ברוכין | שומרי הערים, כנרת זמורה־דביר, 396 ע'
איל חיות־מן
