גילי איצקוביץ': "אני לא רוצה להיות משפיענית. אני מרגישה שכולם ברשתות מזייפים"

מתי בפעם האחרונה אמרת "אני אוהבת אותך"?

"היום בבוקר, לאסף, בן הזוג החמוד שלי, שאיתו התחתנתי בשבוע שעבר! הכרנו לפני שלוש שנים, כשהוא עבד כסמנכ"ל שיווק ומיתוג, ואחת החברות שהוא עבד איתן היתה סמסונג. הם עשו מיני־קמפיין של שחקנים וכוכבי רשת, פנו אלי, וכשהראו לאסף תמונה שלי הוא התלהב. ביום הצילום אסף הציג לי את המכשיר וגם את עצמו. ברגע שהוא ניגש אלי הרמתי את משקפי השמש, והוא אמר לי 'איזה עיניים יפות יש לך. אוי, כל כך לא מקצועי מצידי' - ובום. יצא שישבנו שם שעה שלמה, וזה משהו שלא קרה לי בחיים. עברו מאז שלוש שנים, היינו בזוגיות קורונה - הרבה זוגות נפרדו בגלל זה ולנו זה עבד טוב, כי יש בינינו משהו שמאוד מתאים. זו לא בושה לדבר על נוחות, יש לנו מתנה אדירה, נוח לנו וקל לנו זה עם זה".

מתי בפעם האחרונה אכלת בשר?

"בכיתה ו', בטעות. הלכתי לבית של מישהי מבית הספר, ואמא שלה הגישה לנו ארוחת צהריים. רק אחרי שאכלתי היא אמרה לי שזה היה כבד אווז, ואני נבהלתי כי כבר הייתי צמחונית. אני צמחונית מגיל 8. אמא שלי ואחותי היו צמחוניות, ורציתי להיות כמוהן. בשר לא חסר לי מהיום הראשון שהפסקתי. הטבעונות הגיעה מאוחר יותר, וזה כבר רק שלי, אף אחד לא קשור לזה ולא מבין, אבל במשפחה מקבלים אותי ואת הבחירות שלי. אפילו החתונה שלי היתה 100 אחוז טבעונית. אסף מאוד תומך, וטוען שלפניי הוא לא היה מקבל בת זוג טבעונית. עד היום הוא אוכל הכל. אנחנו מאמינים בחיה ותן לחיות. הוא לא יטגן עוף כשאני בבית, וכשאנחנו רוצים לאכול בחוץ, נלך למסעדות טבעוניות או כאלו שמגישות גם וגם".

מתי בפעם האחרונה עלית על המשקל?

"לפני שנה. לאמא שלי יש משקל בחדר השינה, אז מדי פעם אני עולה עליו כדי לראות מה המצב, אבל לא בתקופה האחרונה. אני כן מודדת היקפים, ואת זה עשיתי לא מעט בגלל החתונה ושמלת הכלה, אבל זה לא אישיו ואני לא מתעסקת בזה.

"לפני ארבע שנים צנחתי במשקל, ובתקופת 'בלקספייס' שקלתי 44 קילו. הייתי פיצית וזו היתה תקופה לא טובה, התעסקתי בלאכול עד שארגיש בריאה וארגיש טוב. הבמאי ביקש ממני לעלות בחזרה במשקל, אבל היו לי בעיות עיכול ולא הצלחתי. כשנכנסתי לתקופה רגועה יותר, הבעיה נפתרה. זה היה ונגמר, ואני שמחה שאני לא שם. היום אני שוקלת כ־50 ק"ג, ואני במשקל תקין".

מתי בפעם האחרונה בכית?

"כל יום. אני בוכה מלא. אצלי בראש בכי זה לא דבר דרמטי או מיוחד. אני אדם רגיש, אני בוכה מהכל, אני מזילה דמעה מהתרגשות, אז אתמול הזלתי דמעת התרגשות ממשהו חמוד שאסף אמר, וזה יכול לקרות לי גם שש פעמים ביום. אין לי שליטה על הדמעות שלי, ולימדתי את אסף לא להתרגש מהבכי שלי, אלא אם כן זה באמצע ריב.

"מצד שני, אין לי יכולת לייצר בכי מלאכותי. דווקא כשאני מנסה ללחוץ זה לא יוצא. כשחקנית, זה אתגר מבחינתי לבכות, ואני מנסה להשתכלל בטכניקות ובשיטות שונות. בסרט האחרון ששיחקתי בו, סרט חרדי, הייתי אמורה לבכות בכל סצנה וזה היה מתסכל. התקשרתי למורה שלי, שחר רוזן, ושאלתי מה עושים, והוא אמר לי שכל פעם משהו אחר מפעיל אותנו, וחמסה אני בתקופה טובה נפשית וזוגית ואין לי במה להשתמש כי הכל בסדר. ואם מה שעובד לי כרגע זה בכי התרגשות, אז זה מה שעשיתי, השתמשתי בזה - וזה עבד".

מתי בפעם האחרונה קיבלת ביקורת?

"לפני חצי שנה קיבלתי ביקורת נוקבת, אם כי מוסווית. זה היה אחרי שהתקבלתי להצגה 'אללה כרים' בהבימה. מי שבחן אותי הוא אורי פסטר הבמאי, ואני סיימתי את תפקידי בהצגה כשהוא הוחלף בבמאית חדשה שלא היה בינינו חיבור. הביקורת שלה עלי היתה ש'עם הכישורים שלי והזמן שיש לנו להרים את ההצגה זה לא יקרה', ואני לקחתי את זה ללב. למה שהכישורים שלי לא יספיקו? לא היה לי מה לעשות עם הביקורת הזו, מה אני יכולה לעשות עם זה? לא סגרתי את זה מולה.

"אני יודעת שככה זה בתעשייה שלנו. אנשים מוחלפים אחרי שהם מתקבלים לתפקיד על ימין ועל שמאל, אני בעצמי קיבלתי שני תפקידים ששחקניות קיבלו והוחלפו - אז אני לא אגיד שזה לא בסדר. רק צר לי על זה שאני והיא לא הצלחנו לייצר חיבור. יש לי עוד דרך ארוכה לעבור בכל מה שקשור לתיאטרון. זה לא הפורטה שלי, אבל זה מתחיל לקרוץ לי. אני מאמינה שבסוף תיפתח לי הדלת לשם".

מתי בפעם האחרונה קינאת?

"עכשיו, בשחקנית שלי בן יוסף, שהיא גם חברה שלי, שהתחתנה בטירה באירלנד, וזה היה מושלם ברמה שהגעתי למצב שלא יכולתי לצפות בסטורי שלה כי במקום לשמוח בשבילה, קינאתי. זו בושה בשבילי, הקנאה. זה לא משהו שאני מרגישה הרבה, וכשראיתי שהיא הטיסה 70 איש לאירלנד לחתונה, הרגשתי שעדיף לי פשוט להימנע מלצפות.

"אני נמצאת הרבה ברשתות החברתיות, לגמרי בכל יום, אבל אני לא אוהבת את זה. אני לא מוצאת את עצמי שם, אני לא רוצה להיות משפיענית. אני מקווה שיום אחד ארצה, כי לשם העולם הולך ואת צריכה להיות 'אין' כדי להצליח. אבל אני מרגישה שכולם מזייפים. רותם סלע התוודתה על כך שהיא שונאת את הרשתות, אבל הרוב אומרים שהם נהנים מזה ואני לא מבינה את זה. מצד שני, אני לא מאמינה שאנשים יכולים לזייף לאורך זמן, אז כנראה שחלק מהם נהנים בכל זאת".

מתי בפעם האחרונה נשבר לך הלב?

"בפרידה האחרונה שלי מבן זוג לשעבר. זו היתה אהבה מאוד גדולה, היינו ביחד כמעט שנתיים, אבל הבנו שאנחנו לא מסכימים על דברים מאוד בסיסיים. זו היתה פרידה קשה והיא באה משנינו, אבל גם כשהפרידה היא הדדית זה עדיין יכול לשבור את הלב.

"לא רציתי להתאהב שוב. גרתי אצל חברה שלושה שבועות, כי עזבתי את הדירה המשותפת שלנו, ועם החברה עברתי את שלבי שיברון הלב: אכלנו גלידה, ראינו סרטים ואני ישנתי איתה במיטה כשבן הזוג שלה ישן בסלון. זה היה משמעותי להתבגרות שלי. חודש וחצי אחרי זה פגשתי את אסף, וכשדיברנו על אקסים אמרתי לו שאני לא מוכנה ולא רוצה בן זוג, ולא יכולה להיחשף ככה שוב. הוא אמר לי שהוא מוכן גם להיות רק ידיד שלי".

מתי בפעם האחרונה יצאת לחופשה?

"בשנה שעברה טסתי ליוון עם אסף וזוג חברים, ושם הוא הציע לי נישואים. לא ידעתי כלום. החברים שלנו נסעו בספונטניות, ואסף הציע שנצטרף, ושנינו וורקהוליקים מטורפים ואיכשהו הצלחנו לארגן את זה ולטוס איתם. אנחנו לא אנשי בטן־גב, אבל אני אוהבת חופשות כי זה מנוגד לכל מה שעשיתי בחיי. בקושי יוצא לי לטייל, הנסיעה הכי ארוכה שלי היתה טיול של שלושה שבועות לפני הצבא שעשיתי עם אחותי. אני אוהבת לעבוד, ובוחרת עבודה על פני חופשות, אז אני לא יודעת מתי ניסע שוב. אנחנו רוצים לנסוע לירח דבש, מקסימום לשבועיים-שלושה".

מתי בפעם האחרונה קיבלת עצה טובה?

"העצה הכי טובה שקיבלתי היתה לא להתייחס לאנשים שמעדכנים באותו יום שהם לא מגיעים לחתונה. זו עצה שהכניסה אותי למוד של 'מי שבא בא - סבבה, ומי שלא זה בסדר'. כל החיים שלי היו לי אישיוז חברתיים. תמיד הרגשתי לא קשורה, וכשהגעתי למצב שאני צריכה להזמין אנשים לחתונה שלי נלחצתי מזה שלא יבואו. העצה הזו, להתרכז במי שכן בא, ליוותה אותי לאורך כל ההתעסקות ונתנה לי שקט ברמה החברתית.

"הפסקתי למצוא את עצמי חברתית בכיתה ז'. פעם עשו עלי חרם ופעם אהבו אותי. כולם היו חלק מחבורה ואני לא, וזה נמשך ככה כל החיים. רק בטירונות הייתי חלק מחבורה זמנית של בנות, אבל זה נגמר מאוד מהר. אז פיציתי על זה עם בני זוג, וככה לא הרגשתי לבד. ובאמת, מאז גיל 14 לא באמת הייתי לבד".

מתי בפעם האחרונה דאגת מאוד?

"אני לא אדם מאוד חרדתי או דואג, אבל מאז שאני עם אסף - שהוא בן זוג מושלם והכל טוב לנו כל כך - אני דואגת שמשהו חיצוני יפוצץ לנו את הטוב. בכל פעם שהוא על כביש ולא עונה לי, אני דואגת. כשהיו פרעות ביפו לא רציתי שהוא ייצא מהבית. אני תוהה כמה זמן דברים יכולים להיות מושלמים, כי אף פעם לא האמנתי שזה קיים".

מתי בפעם האחרונה לימדת?

"ממש החודש, בבית הספר שהקמתי, 'Start - בית למשחק מול מצלמה לילדים'. בית הספר הזה הוא הלב שלי. יש בי צד שמסופק מללמד ילדים ולנהל עסק עצמאי, ולהרגיש שאני יכולה לבד ולא תלויה באף אחד כדי להתפרנס. זה מאוד מרגש אותי ללמד ולנהל, ועכשיו מתחילות אצלנו סדנאות קיץ. יש אצלנו לימודים בזום ולימודים פרונטליים, ואנחנו פרוסים ממודיעין ועד פרדס חנה. יש לי שלוש עובדות וארבעה מורים מתחלפים, ובית הספר הזה הוא אחד החלומות הכי גדולים שלי. יש לי שאיפות גדולות לגביו.

"בגלל שאני המעסיקה של עצמי, אני לא מחפשת עבודה. אני עושה אודישנים, ומקווה שירצו אותי, אבל אינסוף חברים שלי מחפשים עבודה, בעיקר ב'דרושים IL'. בזכותי הם נזכרו בפלטפורמה הזו, ומה שטוב בה זה שהם לא רק מנוע לחיפוש עבודה, אלא הם גם מסבירים לך איך עולם התעסוקה עובד, מה צריך לדעת כדי להיכנס אליו ולהצליח בו. זה מקור מידע ענק לכל שוק התעסוקה".

מתי בפעם האחרונה לבשת מדים?

"לפני ארבע שנים, במילואים כקצינת חימוש. כשהתגייסתי, החלום שלי היה להיות מדריכת שריון, ולצערי לא הצלחתי להגיע למיונים. זו היתה הפעם היחידה שניסיתי להפעיל קשרים, אבל זה לא עבד. באתי עם מלא מוטיבציה לשירות ורציתי מאוד להיות בשריון ולא בשום דבר אחר, אבל בסופו של דבר הגעתי לתפקיד בהדרכה בחימוש, ונהניתי בטירוף. אהבתי את השירות, והייתי חיילת מצטיינת. אחרי הטירונות למדתי אופטיקה, כוונות וראיית לילה, ומשם המשכתי לקורס פיקוד והדרכה וזה היה הקורס הכי טוב שאי פעם עשיתי, קורס שנתן לי המון כלים שעוזרים לי עד היום. משם גם יצאתי לקצונה. שירתי שלוש שנים וחודשיים. היה לי מאוד ברור כל החיים שאני אהיה שחקנית, אז למה לא להקדיש שלוש שנים מחיי למשהו אחר?"

מתי בפעם האחרונה בילית עם המשפחה?

"אני פוגשת את המשפחה בכל סופ"ש בפרדס חנה. אני מאוד קשורה למשפחה שלי, שרופה על כולם ובעיקר על סבא שלי, שיהיה בריא. הוא האבא החורג של אבא שלי, הוא ניצול שואה ואיש מדהים. הוא אישיות נדירה, הבן אדם הכי טוב שפגשתי בחיים. הוא נישא לסבתי וממש גידל אותי, כי ההורים שלי קרייריסטים. עלי הוא למד לחתל, כי הוא מעולם לא היה אבא בעצמו. אני דודה לחמישה אחיינים, והשישי בדרך. אצלנו? ילדים זה לא התכנון שלנו בקרוב".

מתי בפעם האחרונה חשבת על קריירה בחו"ל?

"מדי יום ביומו. אני לומדת אנגלית שש פעמים בשבוע, גם אנגלית וגם מבטא. אני עובדת על זה ברמה יומיומית, והסוכנת שלי מודעת לזה, ובעזרת השם אטוס בקרוב לקורס משחק בחו"ל כדי ללמוד לשחק באנגלית. כמו שתיאטרון שונה ממצלמה, משחק בחו"ל משנה המון ניואנסים. אני לגמרי על זה".

• • •

מתי בפעם הראשונה עלית לבמה?

"בכיתה ד' השתתפתי בתחרות כוכב נולד בפרדס חנה. אני לא זמרת, יש לי קול של צפרדע, אבל כילדה הלכתי על זה. לא הגעתי לגמר, אבל אהבתי את הפוזיציה על הבמה, הרגשתי שם בנוח והמשכתי לחפש אותה. אחר כך למדתי בסדנאות הנוער של בית צבי, התחלתי בלימודי משחק בגיל 14-13 ומאוד נהניתי מהרעיון של במה. אחרי הצבא כבר מצאתי את המצלמה"

גילי איצקוביץ'. בת 27. שחקנית, יוצרת ופרזנטורית. תושבת יפו, נשואה לאסף עשור. החלה את דרכה בתפקידי אורח בסדרות ובמשחק בקליפים. שיחקה בסדרת הנוער "כדברא" ובמחזמר "אביב מתעורר"' כחלק מלהקת השכנים של צ'יץ'. שיחקה בסרט "עד הקצה" ובסדרה "בלקספייס", וכיכבה ב"מותק בול באמצע" (כאן 11). ב־2022 שיחקה בסדרה "שנות הירח". כיום משמשת פרזנטורית של אתר האינטרנט "דרושים IL" מבית יד2

shirshirziv@gmail.com