דוז פואה: סטפן לגר טורף את העולם

בשעה 12:00 נכנס סטפן לגר למשרד יוקרה בתל אביב כשהוא נמרץ ומאושש, כאילו התעורר זה הרגע ליום החדש, כדרכם של סלבס שמאחרים לקום. אבל אז, כשהוא שואל "מה אפשר לאכול לארוחת צהריים", מתברר שהבחור מתרוצץ כבר שעות ארוכות על הרגליים.

"אני ישן אולי שלוש שעות בלילה, ארבע שעות זה כבר הרבה בשבילי", הוא מסביר. "יש לי זמן פנוי רק בלילה, ואני מנצל את השקט להירגע. אני חושב, כותב כל מה שעולה לי בראש, יש לי השראה, אני לא נח".

קשה לפספס אותו כשהוא חמוש בלוק ספורטיבי זרוק, עונד שרשרת ענקית, טבעות ושני שעונים מנצנצים, אחד על כל פרק יד. עיניו נדלקות כשאני מתעניינת בבלינג־בלינג הזוהר.

"אחד זה רולקס", הוא מצביע. "השני זה ap. יש לי אוסף שעונים בבית. כששואלים אותי אם הם אמיתיים אני עונה שהם זיוף, למרות שהם לא.

"אני גם מאוד אוהב תכשיטים. יש לי חברים שעושים תכשיטים, ואני גם מקבל כמתנות. הרבה פעמים אני משלם רק חצי מהשווי האמיתי או מקבל תכשיטים מכל מיני שת"פים. יש לי שעונים שאני עונד כמו צמידים, והם בכלל לא מכוונים לשעה הנכונה".

תגידו מה שתגידו, התקופה האחרונה היא בהחלט השעה הנכונה בחייו של לגר (23), שנבחר בינואר האחרון לאחד מעשרת כוכבי הטיקטוק המצליחים בצרפת לשנת 2021. בפריז נחשב לגר למשפיען שמסתובב באירועים נוצצים ומוזמן להשקות יוקרתיות. הוא מקיים שם תדיר הופעות, וסרטונים שלו ברשת גורפים מיליוני צפיות. "הגעתי לזה בעבודה קשה, לא במזל", הוא ממהר להסביר.

שיא הגל הצרפתי המפתיע שלו הגיע עם בחירתו הרשמית, גם היא בינואר, להקליט את שיר הנושא לסרט "סוניק 2" בצרפתית. השיר, קאבר ללהיט אייטיז של רוקוול ומייקל ג'קסון, "Somebody's Watching Me", נקרא "ספיד לייף", וחברות הענק וורנר ופרמונט בחרו דווקא בצעיר מישראל לבצע אותו - מבין שלל מועמדים מכל העולם.

להשקת הסרט בפריז, שנערכה בסוף מארס, הוא הגיע אחרי שישן שעה אחת בלבד בלילה. "יום לפני כן נגנבו לי ולמנהל להקת הרקדנים שלי התיקים והדרכונים מהמלון, והייתי בדאון. התעסקתי בהמון דברים בגלל השוד הזה, הייתי ער עד שש בבוקר. ישנתי שעה, ואז קמתי והתרכזתי בפרימיירה. החלפתי למצב רוח טוב".

מה קרה שם בדיוק?

"גנבים באו ולקחו תיק שבו היו הדרכונים שלנו, תעודות הזהות, כרטיסי אשראי, רישיונות וכסף. צפיתי בעצמי בסרטון של מצלמות האבטחה בבית המלון וראיתי את הגנבים בפעולה. חיפשנו את התיק ברחוב, וגם בפחים מסביב, אולי הם זרקו משהו - אבל לא מצאנו כלום. הוגשה תלונה במשטרה, אבל בינתיים לא מצאו אותם". 

כשלא שודדים אותך, איך מקבלים בצרפת כוכב פופ ישראלי?

"שואלים אותי כל הזמן על ישראל, וזה מאוד מפתיע אותם שאני ישראלי. אני רואה שקיימת אי־הבנה לגביי. יש אימג' מסוים לישראל, כי לא מראים שם את האמת. אני רואה מה כותבים ומפרסמים. התקשורת בצרפת תמיד מתעסקת בפוליטיקה, אבל יש עדיין כאלה שחושבים שיש בישראל רק חול. הם לא יודעים כלום, ואז אדם כמוני בא ומשנה להם את כל התמונה".

הוריו של לגר, ויקטור ופאני, נולדו בטוגו שבמערב אפריקה והגיעו לישראל לעבוד בשגרירות ארצם כאן - הוא כיועץ בכיר והיא כמזכירה. סטפן ואחותו הבכורה, אווה (27), נולדו בארץ וגדלו בבת ים ובראשון לציון. בבית המשפחה דיברו עברית, צרפתית, אנגלית וטוגולזית (שפה מקומית בטוגו). סטפן הוסיף לכל אלה גם ספרדית.

"ריבוי השפות שלי עוזר לי מאוד. אני מכיר המון אנשים מכל העולם, יש לי חברים בכל מקום, וזה נהדר. אני מרגיש מקומי בכל מקום, יכול לשיר בכמה שפות. זה פותח לי קהל ועוד אפשרויות".

בזכות הצרפתית, שאותה הוא דובר ברמת שפת אם, נפתחו ללגר הדלתות בפריז, שאליה הוא מגיע מדי חודש לצורכי עבודה. הוא שוהה שם בבית מלון קבוע ומשקיע משאבים רבים בכיבוש אירופה.

"הקהל הצרפתי שר איתי גם בעברית. עכשיו הם שרים 'מפיות' (להיט של לגר בעברית ובצרפתית, 11 מיליון צפיות ביוטיוב; ש"ז), בלי להבין את המילים שהם אומרים. אני מחליק את המילים העבריות לתוך השירים, והכל מתחבר".

הפריצה שלו בארץ הבגט התחילה בתקופת הקורונה. "השיר הראשון שלי, 'VIDA LOCA', תפס בצרפת ממש לפני הסגר הראשון. ב־2020 הייתי ב'פיק' שלי בצרפת, אבל לא יכולתי לטוס לשם. ברשתות השיר עף, היה להיט, ואני הייתי תקוע בלי יכולת לטוס ולהופיע בגלל המגיפה. והיו לי כבר הזמנות להופעות.

"את המעריצים שלי משם הרגשתי ברשת, וכשהגעתי סוף־סוף לצרפת חיכו לי רבים מהם בשדה תעופה. מאז המשכתי להוציא שירים, ובכל פעם שאני מגיע זה עוד יותר גדל, הקהל הולך ומתרחב. כשאתה אמן מוכר בצרפת, אתה אוטומטית גם מוכר באפריקה, במדינות דוברות צרפתית, וגם בבלגיה ובהולנד".

הוא מתחכך כיום עם כוכבי צרפת הגדולים, דוגמת סטרומאה, ונע בין אירועים עתירי סלבס מקומיים ופלאשים. "זה הרבה יותר גדול מאשר בישראל. אני מרגיש שאני מגיע למקומות שרציתי להגיע אליהם", הוא מודה.

איך הישראליות שלך באה לידי ביטוי בכל ההצלחה הזאת?

"אני מרגיש שגריר של ישראל, וזה אותנטי. דרך זה שמכירים אותי ועוקבים אחריי רואים מה יש לנו בארץ. אני מסביר מה זאת ישראל ומה זה הצבא שלנו, ואני פותח לאנשים את הראש. אני מביא כל הזמן חברים שלי משם לביקור בארץ, גם מוסלמים, ולאחרונה משרד החוץ בחר אותי כשגריר המדינה ברשתות החברתיות בזירה הבינלאומית.

"כשיש אירועים, כמו פיגועי טרור, אני מגיב ברשתות. מבחינתי, שגריר זה טייטל למה שאני תכלס עושה בטבעי. אני כבר עושה את זה ממילא. הבית שלי נמצא פה, בארץ. במקור אני מטוגו, אבל נולדתי בישראל ואני מרגיש שייך לפה".

בטח שואלים אותך כל הזמן אם אתה יהודי.

"נכון, ואני מסביר שאני נוצרי שנולד בישראל. זה מעניין אותם. אני דווקא מחכה שישאלו אותי שאלות, אוהב להסביר מי אני ומאיפה אני בא. אני נוצרי שמאמין באלוהים, ואני גם נוצרי שעשה ברית מילה וחוגג את כל החגים היהודיים - וגם כריסמס. אני משלב. צמתי השנה ביום כיפור, למרות שהייתי בצרפת. זה היה משהו מטורף. ביום כיפור אני מרגיש את מה שמרגישים בארץ, גם אם אני נמצא במקום אחר. אז זרמתי עם זה ואכלתי רק בשעה של צאת הצום. אמרתי לעצמי, 'זה יום כיפור היום'".

אני מניחה שצרפת היא רק תחנת מעבר עבורך לשווקים בינלאומיים יותר גדולים.

"המטרה היא להצליח בצרפת, ואז בארה"ב. ברור שזה בתוכניות, אני עובד על זה, ואני יודע שברגע שארצה - אני אגשים את זה".

לגר פרץ לתודעה בישראל כרקדן וכדוגמן, כשהיה בן 14. את צעדיו הראשונים עשה ביוטיוב ובאינסטגרם, ואחרי שצעד בתצוגות אופנה וזכה להכרה כרקדן זוכה תחרויות, התחיל גם לשיר. שורה של שיתופי פעולה עם סטטיק ובן אל תבורי הולידו להיטי פופ מקפיצים: הוא עבד עם נועה קירל ("טיקיטיטאס") ויהונתן מרגי ("דיבור נגוע"), והוליד להיטים קצביים דוגמת "רק בנות" (עם איתי לוי) ו"יאסו" (סטטיק ובן אל ועדן בן זקן). כולם, ביחד עם "כפרה", "מארסי" ו"סטפ־פאן", הפכו לפסקול ישראלי שאף מסיבה, חתונה או מכון כושר לא ישרדו בלעדיו.

אגב, סטטיק ובן אל ונועה קירל מנסים להצליח בכל דרך באמריקה.

"כל אחד מנסה ורוצה לפרוץ גבולות במוזיקה. בארץ אין הרבה אמנים שמדברים צרפתית, לכן אמריקה היא שמשהו שכולם חושבים עליו, יותר מצרפת ואירופה. זה גם בתוכניות שלי, ברור, אני עובד על זה. אמריקה תמיד היתה לי בראש, וטבעי ללכת לשם. אבל  אנשים ממש לא יודעים כמה גדולה וחשובה התעשייה הצרפתית".

זמר, דוגמן, רקדן, משפיען. מה אתה הכי מכל אלה?

"זמר. יש לי ביטחון בשירה שלי. זה נבנה, ואני לא אשיר משהו שאני לא יודע איך לשיר אותו. היום אני שר הרבה יותר טוב מאשר בהתחלת הדרך, זאת לא אותה רמה. בכל פעם יש עוד שלב של התקדמות. היום אני מרגיש יותר ביטחון עצמי בשירה שלי".

"רגיל להיות עם עצמי"

כשהוא בישראל, הוא מתגורר בבית הוריו בראשל"צ, אף על פי שהוא בהחלט יכול להרשות לעצמו כלכלית לגור לבד. "בבית שבו גדלתי לא היינו עשירים ולא עניים. היו רגעים פחות קלים מבחינה כלכלית, אבל הסתירו את זה ממני ולא ידעתי. אחרי שהצלחתי, נתתי להורים שלי מתנות, ואני עדיין עוזר להם ונותן, כי זה עושה לי כיף. זאת המשפחה שלי, והם לא חייבים לתת לי כלום בחזרה".

הוא גדל בחינוך שדגל בערכים נוקשים. "אבא שלי רצה שאהיה עם מקצוע רשמי. אני לא כועס עליו בגלל הגישה הזאת. הוא גדל בעולם אחר לגמרי, לא האמין שמריקודים או מאמנות אפשר לעשות קריירה. הוא לא ראה בזה ביטחון כלכלי.

"כשהייתי בתחרויות ריקודים ולקחתי מקום ראשון לא סיפרתי לו מה אני עושה. אמרתי לו שאני בלימודים. כל הילדים באו לתחרויות עם ההורים שלהם, ורק אני באתי לבד. תמיד הייתי לבד. את ההתחלה שלי עשיתי מאחורי הגב של אבא שלי. הסתרתי ממנו.

"הוא גילה שאני רקדן מצליח רק כעבור כמה שנים, כשישבנו בבית קפה וילדים ניגשו אלי וביקשו להצטלם איתי. הייתי אז בן 17. אחרי שבוע הוא אמר לי, 'אני רואה שאתה אוהב את מה שאתה עושה, אז אם אתה שמח - אני שמח'. ואני שמחתי. הוא הפתיע אותי. היום הוא תומך וגאה בי מאוד".

ואמא שלך?

"היא האדם הכי קרוב אלי, הקשר הכי חזק שלי בחיים. אבל אנחנו לא מדברים כל יום. אני סגור, רגיל להיות עם עצמי, לא מספר ומשתף בכל מה שקורה לי. אם יש לי בעיה, אני לא מתקשר, 'אבא־אמא, תעזרו לי'. אני מסתדר לבד. ככה אני רגיל. הקשר איתם טוב, אבל אני לא תלותי".

לאורך השנים דיבר לגר לא מעט על היחס שקיבל בתחילת דרכו בשל צבע עורו, ועל הקשיים שחווה. מבחינתו, כיום אין לו עוד צורך לדוש בנושא.

דווקא היום יש בישראל פריחה בייצוג של כהי עור, עם זוכות ריאליטי דוגמת טהוניה רובל, תקוה גדעון, עדן אלנה. אתה מרגיש בשינוי שמתרחש?

"בטח, אני רואה שלטים עם שחורים בחנויות, ואני שמח. היום, כשאני בא לבתי ספר ויש תלמיד אחד שהוא שחור, כולם מרימים לו והוא נחשב לכוכב. אולי כי מקשרים אותו בזה לסטפן".

מה חשבת על ההתבטאות של שלמה גרוניך, שעליה התנצל בהמשך?

"אני יותר רגיש לגזענות אם ידברו על שחורים או על יהודים בחו"ל. כשמדברים על אשכנזים ומזרחים בארץ אני מבין את הגזענות, למרות שאני לא מרגיש אותה. זאת גם גזענות בסופו של דבר, וברור שזה לא בסדר ושצריך לדבר עליה. אני יודע שיש הרבה גזענות בעולם, אבל זה לא מוביל אותי. אותי לא מעסיק בכלל הצבע". 

לצה"ל הוא התגייס ב־2017, כשלא נחשב עדיין לאזרח ישראלי, אלא במעמד של תושב, ושירת שירות מלא תחת המעטפת המכילה של "אמן פעיל". "אני לא יהודי ולא היה לי אז דרכון ישראלי, אבל היה לי ברור שאעשה צבא. זה לא משהו שברחתי ממנו, באתי לשם בסבבה".

את שירותו התחיל ביחידת הסרטה, וכשבצה"ל הבינו את פוטנציאל הלייקים של החייל הנמרץ, החליטו לנצל את כישוריו, והסיטו אותו לחיל תקשוב. "הייתי מגיע לאירועים ולכנסים של מיועדים לגיוס, מופיע מול בתי ספר שלמים, ואז משוחח עם התלמידים. הרבה צעירים התגייסו לחיל התקשוב בזכותי. עשיתי יומיות, והצבא היה גמיש איתי".

הדרכון הישראלי המיוחל הגיע בסופו של דבר. היום כבר יש לך תעודת זהות.

"נלחמתי לקבל אזרחות, כי אני חי במדינה הזאת. לא הנייר נותן לי משהו - כי נולדתי כאן ואני מרגיש ישראלי, אבל בלי הדרכון לא הייתי ישראלי רשמי, וזאת היתה תחושה לא נעימה.

"בתקופה שעדיין לא היה לי דרכון ישראל היו לי המון בעיות ועיכובים בנמל התעופה כשהיינו טסים להופעות. כל הרקדנים שלי, וגם המנהל, היו עוברים עם דרכונים ישראליים, ודווקא אני, הכוכב, לא עברתי. היו לוקחים ממני את הדרכון של טוגו לבדיקה.

"תמיד ידעתי מראש שהולכים לעכב אותי, שאלו אותי שאלות - עם מי אתה טס, לאן, איפה אתם גרים - ועברתי הרבה יותר בדיקות. ככה עד שהפכתי ליותר מפורסם. אבל אני לא כועס: ככה זה ענייני ביטחון. חברים שלי מחו"ל לא מבינים מה זה ביטחון ישראלי עד שהם מגיעים לפה". 

אפרופו הדרכון, יצא לך לבקר בטוגו?

"כן, לפני חמש שנים. אני רוצה מאוד לחזור לשם, אולי עם ההורים שלי. יש לי שם מעריצים ומשפחה, אבל הם לא מגיבים אלי ברשת. בטוגו יותר מגיבים אליך כשאתה לידם בשטח".

"מבין את הטרנדים"

לנסות לחלץ מלגר את סדר היום שלו, זה כמו לחלץ ממארק צוקרברג את התוכנית העסקית למטא בעשור הקרוב. "אני קם, עושה מדיטציה חצי שעה, אוכל ואז הולך לפגישות, חזרות והקלטות", הוא מחייך.

הוא אוהב לבלות בטבע ובים, מעדיף סאפ, בריכה וטיול טרקטורונים ("כדי להירגע"), ובעיקר מבין שאדרנלין עושה לו טוב. יחסו לרשתות החברתיות, שבהן יש לו מיליוני עוקבים (בטיקטוק 1.6 מיליון), מורכב מתערובת של חיבה וחשדנות. "אני מאוד חי את הרשת, אבל החיים האמיתיים הם פה, בחוץ", הוא מפתיע.

הרבה אנשים מתבלבלים בין העולמות.

"נכון, ואני יכול להבין את זה. להיות ברשתות זה להיות למעשה קיים. זה חלק מהמשחק, אבל זאת לא המציאות. אני מפעיל את הרשתות החברתיות שלי בעצמי. הרבה אנשים חושבים שיש לי צוות שלם, אבל הכל זה אני. זה לוקח ממני זמן בכל יום, אבל אני מבין את הטרנדים, מבין את הרשת.

"היום התעסקות ברשתות כבר הפכה למשהו ענק, עבודה לכל דבר, אבל אני אוהב את זה. אפילו לפני הופעה אני עורך סרטון, כדי להעלות אותו לרשת דקה לפני שאני עולה לבמה. אולי אני צריך עזרה בדבר הזה, כמו בכוריאוגרפיה, שנתתי לרקדנים שלי לעשות ולעזור. אולי גם פה אני צריך לשחרר טיפה".

אתה בודק לייקים? זה חשוב לך?

"כן, אבל לא ברמה שאני מכור. אני יכול לשכוח לפעמים שבכלל העליתי משהו. היום האלגוריתם של הקידום השתנה, ובטיקטוק, למשל, לא ברור למה סרטון אחד שלך מגיע להמון צפיות ואחר מקבל פחות. אם השקעתי במשהו הרבה עבודה, אבל אין את כמות הלייקים שציפיתי, זה מבאס אותי טיפה, אבל אז אני עושה איזו שטות, איזה פרצוף שלי, וזה תופס ורץ בטירוף. המסקנה שלי היא שאנשים אוהבים פשוט ומהיר. היום כבר לא מסתכלים על סרטונים ארוכים. אם בשנייה הראשונה זה לא זה - מעבירים. הכל נורא מהיר".

מחוץ לרשת, כמה שעות ביום אתה משקיע בספורט, למשל?

"לא הרבה. אני עושה איגרוף לפעמים, אבל הרוב אצלי זה גנטיקה. כמעט כל יום יש לי שיחה עם מישהו על העניין הזה. אני מודה שאני לא מתאמן כל יום. אני לא קם בבוקר ומתחיל בספורט, בריצה. אני אמנם מצטלם במכון כושר, אבל לא כל יום עושה אימון".

אתה אדם שמקפיד תמיד לחייך ולהיות נחמד לכולם. אני מניחה שיש לזה גם מחיר אישי.

"כן, ולמדתי מזה לקחים. כשאנשים רואים שאתה נותן - הם רוצים עוד ועוד. בצילומים לסלפי איתי, למשל, היו קוראים לי 'בוא, בוא', עד שהבנתי שאני לא חייב ללכת למי שלא מכבד אותי. עכשיו אני אומר לאנשים לבוא אלי.

"להיות נחמד זה משהו טוב, אבל צריך לדעת לכבד את עצמך ולדעת להגיד לא. פעם היה לי קשה להגיד לא, היום אני אומר את זה חופשי. הבנתי שזה קשור לילדות שלי. הייתי ילד שמקשיב ומכבד מבוגרים, תמיד אמרתי כן לכל מה שאמרו לי. הפסקתי עם זה לפני שנתיים, מאז שהלכתי לפסיכולוגית ועבדתי על זה".

על מה עבדת בטיפול שלך?

"בטיפול שמתי לב להמון דברים. הבנתי שאני אדם שאוהב לתת, דואג לאנשים שסביבי ובכלל, וככה אני שוכח את עצמי. מרוב שהייתי נותן מעצמי 100 אחוז - הרגשתי ריק בפנים".

חווית משבר בקשר לזה?

"יום אחד הייתי באירוע של יום הולדת, צעקתי, התלהבתי, צחקתי. פתאום, משום מקום, התיישבתי והתחלתי לבכות. אחרי שלפני שנייה צחקתי! שאלתי את עצמי מה קורה, והבנתי שלא השארתי לעצמי כלום, לא הסתכלתי על עצמי בכלל, הכל היה החוצה. כשהייתי במקומות בלי אווירה, אני הייתי קם ועושה את האווירה. הבידור תמיד עלי. למדתי שאני לא צריך כל פעם להרים את כולם. הרגלתי את הסביבה למי שהייתי - והייתי רק הנותן".

היום אתה סומך על אנשים אחרים?

"אני סומך, כל עוד לא היה בינינו משהו רע, ואם היה - אני חותך את זה. יש לי בעיית אמון עם אנשים, אבל אני לא נתקע על זה, שחררתי. הבנתי שאני לא יכול להתקדם לשום מקום אם אני לא סומך על אף אחד. אדם לא יכול הכל לבד.

"היו אנשים שפגעו בי, וברור שהם כבר לא נמצאים בחיים שלי, אבל אני לא יכול להסתובב כל היום בתחושה שכולם רוצים ממני משהו, כי אז אשאר כל היום בבית ולא אצא לשום מקום. זה קיצוני. כל הזמן יש אנשים שנמצאים לידי בגלל צורך מסוים שלהם, וכל עוד הם לא פוגעים בי, זה בסדר.

"יש לי חברים שנמצאים בלב שלי. לא מפורסמים, אנשים שגדלתי איתם. אני מוקף באנשים שאוהבים אותי באמת. הם לא מקנאים בי, הם לא בעסקי המוזיקה בכלל, והרבה מהם מאוד גאים בי. הם יודעים מי אני והיו חלק מהחיים ומהדרך שלי. אני תמיד האמנתי בעצמי".

מי אכזב אותך בדרך?

"כשהתחלתי להופיע בצורה רצינית, ונוספו לי רקדנים, היה לי חבר שפגע בי. משום מקום הוא פתאום הסתובב עלי. יום קודם הכל בינינו היה סבבה, ואז הוא התחיל פתאום לקלל אותי וחטפתי שוק. כנראה זה היה פרץ של קנאה. החבר הזה ועוד כמה אחרים לקחו את ההצלחה שלי רע, ואני התרחקתי מהם. אני יודע שזה דבר טבעי, ולפעמים צריך להתרחק. היום אנחנו סבבה. הם הבינו שהיו לא בסדר, וזה מספיק לי".

בלי סמים ואלכוהול

הוא אוהב מאוד גם בשמים ("הרמס"), ומקפיד על טיפוח העור עם קרם גוף. את חוש האופנה המפותח ירש מאמו, וגם את האהבה לתכשיטים. החודש נבחר לגר להיות פרזנטור של JD ספורט בישראל. "זה כיף, כי סוף־סוף אלה בגדים שמתאימים לי וזאת חברה שאני מחובר אליה. קיבלתי בעבר הרבה הצעות שסירבתי להן, וזה בול. הכי קרוב לסגנון שלי".

סגנון הבילויים שלו כולל גם מסיבות ואירועים, אבל עם כוכבית. "אני נהנה, בלי לשתות אלכוהול. מציעים לי תמיד שתייה, רוצים להרשים אותי, ואני אומר 'אני לא שותה, אקח לימונדה', ואז צוחקים עלי. איך אני אסביר להם שככה הטבעי שלי? אני נמצא במקום הזה, שבו לא צריך לשתות כדי ליהנות. בסביבה שלי כולם שותים אלכוהול, אבל בבית לא. ההורים שלי לא שותים.

"כולם בטוחים שאני שותה ומעשן, כי זה מוזר שיש מישהו שלא. רואים בנאדם שמח, וחושבים הוא בטוח שותה, בטוח עושה סמים. זה קצת מעצבן אותי. תקשיבי, אני לא נוגע בשום דבר, כלום, ואני גם לא מרגיש שאני צריך להוכיח משהו. מי שעושה, שיעשה מה הוא רוצה".

יש סביבך הרבה פיתויים. קשה לסרב?

"יש הרבה פיתויים, אבל לא קשה לי להגיד לא. מבחינתי, זה הרגל. גם לפני שהתפרסמתי הייתי ככה. במסיבות אני שותה תה, אוהב ממש תה. מי שמכיר יודע שאני תמיד שותה תה או מיץ".

ברצינות?

"כן. אני לא שותה שום דבר, לא וודקה, לא ערק, כלום. רק תה. בחתונה של נסרין קדרי, לפני חודש, פגשתי חבר'ה צעירים בני 17, ואחד מהם אמר לי: 'אני מסתכל עליך מהצד, ואנשים לא יודעים ולא מבינים עד כמה אתה עמוק". זה בחור שלא מכיר אותי בכלל. הדברים שלו ריגשו אותי, ואמרתי לו תודה".

בקיצור, אתה הכי סחי.

"כן, אם ככה זה נקרא, אז אני סחי".

מהחסכונות שלו כבר קנה נדל"ן בישראל. "קניתי נכס. אני יודע לחסוך. מתנהג בזהירות עם הכסף, וחוסך. אין לי התלהבות מדברים. אני אוהב מכוניות, אבל לא ברמה של אלה שרואים פרארי ואומרים 'יו, את זה אני חייב!'. זה אוטו יפה, אבל אין לי צורך לקנות".

אז במה אתה נוהג?

"ג'יפ קאדילק שחור. תמיד אמרתי לעצמי שאני רוצה ג'יפ שחור, וגם את האוטו הזה קיבלתי במחיר שהוא רחוק מהמחיר האמיתי שלו".

את הג'יפ מחזיק סטפן שנה וחצי, וברישיון הנהיגה הוא אוחז שנתיים בלבד. הדרך שלו לשם היתה מפרכת, וכללה שני טסטים ולא פחות מ־14 מבחני תאוריה, בשלל שפות. בסוף עבר את התאוריה בעברית ("בשלב מסוים אמרו לי, 'תעשה מנוי כבר'").

עם או בלי הג'יפ, מתי התחילו איתך בפעם האחרונה?

"אתמול. מישהי ניגשה אלי ואמרה לי 'אתה יפה'. מאז שאני מפורסם לא אומרים לי הרבה 'אתה חתיך', וזה היה חסר לי. אז כשאומרים לי את זה עכשיו, זה כיף. אמרתי לה 'גם את יפה', אבל זה לא המשיך.

"זה קורה שמתחילים איתי, וזה נחמד. נשים בכל הגילים מתחילות איתי, מנסות. אמרתי באיזה ראיון שכדי להתחיל איתי צריך לשלוח לי שורה קלילה כמו 'היי, מה קורה?' ואז הוצפתי בהמון־המון בנות שהתחילו איתי עם המשפט הזה. אז די, תהיו יצירתיות. עכשיו אני רוצה שורות התחלה אחרות".

מי תהיה אשת חלומותיך?

"אין לי טייפ של בלונדינית, שחורה או לבנה, אבל אני אוהב נשים יותר בוגרות ממני. היו לי עד היום בנות זוג בגילי, וגם מבוגרות, אבל באהבה לא באמת קורה מה שאתה מתכנן".

מתחילים איתך גם גברים?

"כן, אבל לא הגיע למצב. יכול להיות שגם התחילו איתי ולא שמתי לב".

"רוצה ארבעה ילדים"

סטפן, אתה בחור רומנטי?

"מאוד. אני אוהב להביא מתנות עם משמעות. הכנתי למישהי ספר עם ציורי ילדים שציירתי עליה בעצמי, וטקסטים שכתבתי על סיפור האהבה שלנו מהרגע שהכרנו. היא מאוד התרגשה מזה. לא קלטתי כמה הדבר הזה ירגש אותה. וכל זה בנוסף למתנות שאני מביא, פרחים ומסעדות. אני אוהב אהבה. אוהב נשיקות, אוהב לנשק".

האישה שלך תצטרך להתמודד עם מעריצות. זה קשוח.

"היו לי בנות זוג ששאלו 'למה בחרת דווקא אותי?' והתחלתי להסביר למה אני מתחבר בעצם למישהי. זה אמור להיות עניין טבעי. הבחורה צריכה להסתכל עלי באמת, להאמין בי ולהבין שאני בעניין. לא להתעסק בכל המסביב.

"אני מאוד אוהב להיות בזוגיות כשאני באמת רוצה להיות שם, ואני באמת נותן את הכל, כי כשאני אוהב אין לי זמן לבזבז - ואני גם לא רוצה לבזבז. אם אני נמצא עם מישהי בזוגיות אני לא אעשה שטויות, כי אני רוצה להיות איתה. למה שאבזבז לה את הזמן? בזוגיות אני מתרכז רק בה. אם היא מבינה את זה ומפסיקה להתעסק במסביב, זה יצליח".

אתה קנאי בזוגיות?

"אני לא קנאי. אם בת זוג שלי עושה דברים, עובדת וטסה - לי זה עושה דווקא טוב. אם למישהי יש חלום, אני אעזור לה, שתעשה כל מה שהיא צריכה, כל עוד היא לא עושה שטויות. זה דווקא פלוס בעיניי שיש לבת הזוג מטרות".

אם אתן מאמינות ללגר, כעת אין לו אהבה בחיים. "היתה לי חברה לפני שנתיים. אנחנו לא בקשר, ואין סיכוי שנחזור. כרגע אין לי מישהי על הכוונת".

נשבר לך אי פעם הלב?

"כן, לפני שנתיים מישהי שברה לי מאוד את הלב. נשארתי בתוך הקשר גם כשהיה לי לא טוב. לא סיפרתי לאף אחד מה היה, וכשאתה לא מספר ולא מוציא החוצה - אתה נשאר עם אדם שעשה לך משהו רע. זה כואב. אחרי הרבה זמן חתכתי את זה. התעסקתי בלשמור עליה, וגם התביישתי טיפה. זה דבר ששינה אותי מאוד.

"יש כאלה שנשבר להם הלב, ואז הם אומרים 'כל הבנות ככה' - בעיקר כשהלב נשבר חזק. אתה עצוב, לא סומך, אין בך אמון יותר, ואז אתה אומר, 'אם זאת שלא האמנתי עליה פגעה בי, אולי כולן יפגעו בי?' היום אני ממש לא שם. גם לא עוקב אחרי ההיא ששברה לי".

אתה חושב על עצמך בעתיד כאבא?

"כן. אני חולה על ילדים, ויש לי חיבור איתם. אני בטוח רואה את עצמי כאבא, רוצה הרבה ילדים. אולי ארבעה".

shishabat@israelhayom.co.il