"ככה הוא בבית": מיכל, אשתו של דורי בן זאב, חושפת את החיים המשותפים

"עיסה לבנה" – כך נקראת תערוכת היחיד של מיכל בן זאב, שנפתחה השבוע בבית האמנים ירושלים (אוצרת דליה לוין). מיכל, בוגרת המדרשה, שבמשך שנים עיצבה תכשיטים ועסקה בקרמיקה, מציגה בתערוכה פסלים עשויים עץ שאספה ביערות לצד עיסות נייר, אותם הפכה לגוף אחד המציג את מחזוריות החיים ואת התחייה מחדש. באמנות שלה, כמו גם בזאת של בן הזוג שלה, דורי, היא מנסה להעניק מפלט מהמציאות הקשה.

"לא רציתי להדהד את המציאות מסביבנו בתערוכה, היא קיימת בכל מקום אליו נסתכל. חשבתי שאין טעם, שזה מדבר בעד עצמו", מספרת מיכל. "אני רואה עצמי כאמנית שיוצרת משהו חדש, מסקרן, אופציה למשהו אחר, ומכיוון שאני גרה בסביבה כפרית (בנימינה), אני מסתובבת הרבה בשדות ובגבעות וחשופה לטבע, זה תמיד עניין אותי. אני אוספת גזעי עצים וחתיכות מעצים כי אני אוהבת לעבוד עליהם ולתת להם חיים חדשים".

מיכל מספרת כי עד לפני 20 שנה היו לה שתי חנויות שהיו בהן תכשיטים ועבודות שיצרה, אך בשנת 2005 החליטה כי היא רוצה לצייר. "למדתי במדרשה לאמנות ברמת השרון, ותמיד הרגשתי שיש בי משהו שצריך להתבטא בתחומים האלה. דורי מאוד תמך בזה, נכנסתי לסטודיו והתחלתי ממש מההתחלה. במשך 20 שנה ציירתי והצגתי, ולפני 6 שנים הייתה לי תערוכה בבית האמנים בתל אביב והתחלתי ליצור עם העצים, דליה לוין התלהבה מזה ועשינו עבודה גדולה יחד. זה היה בתחילת הקורונה והיא אמרה לי נעשה יום אחד משהו יחד, והנה זה קרה".

אמרת שדורי תמך בבחירה שלך. מה הוא חושב על האמנות שלך, ובכלל, איך
עוברת עליכם השנה הקשה הזאת?

"דורי הוא אופטימיסט חסר תקנה, אבל כמובן שכמו כולם הוא כואב את מה שקורה, זה לא עובר על ידו אבל כמו שאני לא רוצה להדהד את המציאות גם הוא לא, ובתוכניות שהוא מגיש הוא לא מדבר על מה שקורה מסביב אלא נותן את זה בשיר, באווירה, הוא רוצה להגיש אופציה אחרת, מקום לנוח בו מהמציאות הקשה הזאת.

"אני משתדלת לתת לו זרקור, הוא פותח את הלב ומרפא את הנפש, וכמו התוכניות שלו - ככה הוא בבית. הוא נורא תומך באמנות שלי, כל מה שקשור באמנות מדליק אותו. אנחנו חיים את זה בבית, מדברים בבית המון על אמנות. שנינו מאוד אופטימיים, אחרת הוא לא היה יכול לסבול אותי (צוחקת), אנחנו מאוד ביחד, זוג אוהבים שמקבלים אחד את השנייה, כבר הרבה שנים".