לפני שבועיים התיישבה נעמה להב (36) בסטודיו שלה במרכז האמנים בתקוע, החליטה לאייר דיוקן של אחד החטופים ופרסמה את האיור בעמוד הפייסבוק שלה. היא לא תיארה לעצמה שהוא יהפוך לוויראלי, יסחף המוני אנשים ויעורר אלפי תגובות. מאז, חברי משפחות החטופים ביקשו ממנה ליצור דיוקן של החטוף או החטופה שלהם - והיא כמובן נענתה.
"תמונת ניצחון - רק עם השבת החטופים": רבבות בעצרת המחאה בתל אביב // צילום: SATVIEW.TV
להב, מאיירת מקצועית שגם כותבת ספרים ואוצרת תערוכות, מספרת שכאשר פרצה המלחמה היצירה שלה כבתה, דעכה. "הייתי משותקת", היא אומרת. "אני בדרך כלל מאיירת לילדים, אבל לא הצלחתי לעשות כלום, פשוט קפאתי. לפני שבועיים ראיתי קטע של המטה להחזרת החטופים שכתבו בו על איתן יהלומי, ילד בן 12 מקיבוץ ניר עוז שנחטף לעזה. ראיתי שהכינוי שלו הוא 'תן תן', ויש לי אחיין בשם איתן שגם לו קוראים תן תן. זה פתח לי משהו בלב. הפנים של איתן קראו לי, ולפתע חשתי שהאמנות והיצירה פועמות בי שוב.
"החלטתי לאייר את איתן, וכשאני מאיירת מישהו אני חוקרת אודותיו, ובנוסף לדיוקן שלו גם כותבת עליו כמה מילים. האיור של איתן תפס, המון אנשים מגיבים, משתפים ופונים אלי בפרטי".
לאחר פרסום דיוקנו של איתן חברים של חטופים וחטופות החלו לפנות ללהב ולבקש ממנה דיוקן אישי גם של הקרובים להם.
"התגובות שקיבלתי היו מרגשות, חמות ואוהבות", היא מספרת. "זה מאוד שימח אותי, ומה שחיפשתי בתהליך הוא לתת יחס למשפחות. להראות להן שהן לא לבד, שאני וכולנו איתם. לבטא אכפתיות ודאגה כלפיהן, וכמובן להראות אהבה לכל חטוף וחטוף. החלטתי לצייר דיוקן ביום של חטוף או חטופה, להשקיע בזה".
מאז יצרה כבר 11 איורים של חטופים, בהם ילדים קטנים ואנשים מבוגרים. הנה חיים פרי (79) מניר עוז, ולידו אמילי הנד (9) מבארי שציינה יום הולדת בשבי רק לפני כמה ימים. גם דיוקן של ארז קלדרון (12) מניר עוז מציץ מבין עבודותיה, וגם עאישה אלזיאדנה (17) מהפזורה הבדואית, מאוירת בקפידה.
כל האיורים מדויקים ומושקעים, נותנים תחושה אמיתית של קרבה, אמפתיה וחום. הזדהות אמיתית. היא מקפידה לאייר בצבעים ששופכים אור על דמויות החטופים, כדי להעניק מעט מזור ותקווה.
"כל חטוף הוא עולם ומלואו", היא מסבירה. "אני רוצה שאנשים ייחשפו לפניהם, לסיפור האישי שלהם. הכל התחיל אצלי מדימוי של כריכת ספר. ספר חייהם הטוב של החטופים.
"אני רוצה להעניק לחטופים חיים ביצירה. הדיוקן מדבר, גם ויזואלית וגם בסיפור. זה מאוד חשוב לי. אני כל הזמן חושבת על החטופים, מה הם עוברים שם, זה נוגע בי כל הזמן. האיורים האלה הם המעט שאני יכולה לעשות, ולפי התגובות אני רואה שכל התייחסות לחטופים נותנת למשפחות ולקרובים כוח להמשיך להיאבק על חזרתם. אני מתפללת שהסוף יהיה טוב ושכולם יחזרו הביתה בשלום, כמה שיותר מהר".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו