מייגן מרקל חשפה: "עברתי הפלה"

הדוכסית מסאסקס, מייגן מרקל, חשפה היום (רביעי) במאמר דעה לעיתון "ניו יורק טיימס" כי עברה הפלה בחודש יולי האחרון: "זה היה בוקר שהתחיל באופן רגיל כמו בכל יום אחר: הכנתי ארוחת בוקר, האכלתי את הכלבים ולקחתי ויטמינים. אספתי את השיער לפני שהוצאתי את ארצ'י מהעריסה שלו. אחרי שהחלפתי לו את החיתול הרגשתי התכווצות חדה. צנחתי על הרצפה איתו בזרועותיי, מזמזת שיר ערש כדי לשמור על שנינו רגועים, המנגינה העליזה מנוגדת לחלוטין לתחושה שלי שמשהו לא בסדר. ידעתי, כשאחזתי בילדי הבכור, שאני מאבדת את השני".

"כעבור שעות שכבתי במיטת בית חולים והחזקתי את ידו של בעלי. הרגשתי את כף ידו ונישקתי את מפרקי אצבעותיו, רטובים מדמעותינו. בוהה בקירות הלבנים הקרים ועיניי מזוגגות. ניסיתי לדמיין איך נחלים. כשישבתי במיטת בית חולים, מתבוננת בלבו של בעלי נשבר, כשניסה לאסוף את השברים שלי, הבנתי שהדרך היחידה להתחיל להחלים היא לשאול תחילה: את בסדר? אנחנו בסדר?".

"השנה הביאה כל כך הרבה מאיתנו לנקודות השבירה שלנו. אובדן וכאב פקדו כל אחד מאיתנו בשנת 2020, ברגעים עמוסים ומחלישים. שמענו את כל הסיפורים: אישה מתחילה את יומה, רגילה כמו כל האחרים, אבל אז מקבלת שיחה שאיבדה את אמה הקשישה לנגיף הקורונה. גבר מתעורר ומרגיש בסדר, אולי קצת איטי, אבל שום דבר יוצא דופן. הוא נבדק חיובי לנגיף הקורונה ותוך שבועות הוא - כמו מאות אלפי אחרים - מת".

מרקל הרחיבה והוסיפה על הפילוג שקיים בחברה של ימנו בנוגע לנושאים שונים כמו הבחירות שנערכו בארצות הברית בחודש שעבר ועל הבדידות שהקורונה הביאה איתה, והמשיכה לשתף על ההפלה שעברה: "לאבד ילד פירושו לשאת צער כמעט בלתי נסבל, שחווה רבים אך דיברו עליו מעטים. בכאב של אובדן גילינו בעלי ואני כי בחדר של 100 נשים, 10 עד 20 מהן יסבלו מהפלה. אולם למרות המשותף המדהים של הכאב הזה, השיחה על זה נותרה טאבו, ומנציחה מעגל של אבל בודד".

"חלקם שיתפו בגבורה את סיפוריהם. הם פתחו את הדלת בידיעה שכשאדם אחד מדבר אמת, זה נותן רישיון לכולנו לעשות את אותו הדבר. למדנו שכאשר אנשים שואלים לשלומם של מישהו מאיתנו, וכאשר הם באמת מקשיבים לתשובה, בלב ובנפש פתוחים, עומס הצער הופך לרוב ליותר קל - לכולנו. בהיותנו מוזמנים לחלוק את כאבנו, אנו עושים את הצעדים הראשונים לקראת ריפוי".

"אנחנו מסתגלים למצב חדש שבו פנינו מוסתרים על ידי מסכות, אך הוא מכריח אותנו להביט בעיני האחר - לפעמים מלאים בחום ופעמים אחרות עם דמעות. לראשונה, מזה זמן רב, כבני אדם אנו באמת רואים זה את זה. אנחנו בסדר? אנחנו נהיה".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו