מגיש הטלוויזיה ליאון רוזנברג התמודד מאז 7 באוקטובר לא רק עם המלחמה הנוראית שנפתחה, אלא גם עם שינוי גדול ודרמטי בקריירה כשתוכנית הבוקר שלו ושל אשתו פאולה ירדה מהמסך ולא שבה אליו. מאז השניים העתיקו את מגוריהם לקפריסין, ורוזנברג אף מנסה בימים אלה את מזלו כסוכן נדל"ן בארץ הזרה. אמש (רביעי) הוא ביקש לשתף עם עוקביו בפייסבוק בטלטלות הנפשיות שהוא עובר ובמחשבותיו על החטופים ברצועת עזה.
"כבר עשרה חודשים שהם נכנסים לי למחשבה מדי פעם, בהבלחות, תוך כדי הפעולות הקטנות של החיים", כתב רוזנברג ומיד תיאר סיטואציות שונות שבהן עולמו מתהפך. "למשל באמצע המקלחת, פתאום קופצת לי מחשבה 'מתי הם התקלחו בפעם האחרונה?'. שלשום כשהלכתי לים, הבטתי אל האופק ונשמתי את האוויר הנקי מלוא הריאות. שאלתי את עצמי 'האם הם מצליחים לנשום? ואיזה אוויר הם בדיוק נושמים?'. לפעמים באמצע צחוק ממערכון שעולה לי בפייסבוק, אני נתקע. הצחוק קופא ומתאדה מהשפתיים. 'מתי הם צחקו בפעם האחרונה?'. הפער הזה בין המציאות שלי לבין מה שעובר עליהם, יוצא החוצה בדמעות במצבים לא צפויים. כשאני בארוחה טעימה, אני מפסיק את הביס באמצע וחושב 'מתי הם אכלו משהו לאחרונה?', ואז עולות הדמעות ויורד התיאבון".
"הסיוט הזה נמשך בדיוק עשרה חודשים, מאז 7 באוקטובר", הזכיר. "אני יודע שיש אנשים שעייפים מזה, שמדחיקים את זה. יש כאלה שכועסים כשמזכירים להם את החטופות והחטופים, ואת הגיהינום שהם והמשפחות שלהם עוברים".
ליאון שיתף בשיחות עם חברים בנושא. "יש כאלה שטוענים בשיחות סלון שאסור לעצור בשבילם את המלחמה, שחייבים להשמיד את חמאס, את חיזבאללה, ואת כל מי שמאיים עלינו, גם במחיר שימותו. כשאני שומע את האמירות הללו, אני נאטם לכמה דקות. לא מסוגל לזוז מהמקום או לעבור לדבר הבא. יש בי חלק שמבין את ההיגיון הקר, וחלק אחר שנחרד מזה ומתחלחל", הודה.
לדבריו רוזנברג צירף כתבה שנעשתה במסגרת קורס שלו בחוג לתקשורת שבו התראיינה שלי שם-טוב, שבנה עומר נחטף לעזה ב-7 באוקטובר. "הכתבה הזו גרמה לי לבכי חסר שליטה", שיתף. "כן, אני בוכה ואני גבר. הכאב של שלי חורך את הלב, אני לא חושב שיש לב שיכול להישאר סגור בפניה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו