"משואה לתקומה״? מי היה מאמין שבשנת 2023 נדבר על מחיקה של קיבוצים שלמים במדינת ישראל. לא ייאמן אך המונח ״שואה״ מתלבש על כל מה שעברה המדינה שלנו בשבועות האחרונים בלי להרים גבה.
קיבוץ יד מרדכי ניצל בזכות ארבעה לוחמים, אחת מהן חיילת וכמה מג״בניקים בסדיר, שירו לבר האופנועים העוינים שהתקרבו אל שערי הקיבוץ - ויכלו להם. ״שאיפת חיי האחרונה נתמלאה. ההגנה העצמית היהודית הייתה לעובדה…״, כתב מרדכי אנילביץ, באפריל 1943. האמירה שלו הרלוונטית היום - כמה מצמרר - מופיעה היום באתר של קיבוץ יד מרדכי.
ובאותה נשימה - בערבוב שבין עבר להווה, היסטוריה ומציאות: “לפני 77 שנים, במוצאי יום כיפור, עלתה חבורה צעירה להקים קיבוץ, ושמו בארי״, מספר ניר מאיר, מזכ״ל התנועה הקיבוצית, ״מאז עברו שלושה דורות, הקיבוץ פרח וצמח. בשבת השחורה, רבים מחברי הקיבוץ מצאו בו את מותם, אחרים נחטפו לרצועת עזה. זה נראה למישהו סביר שאחרי הטבח המחריד שחוו אנשי בארי הם יזדקקו לאישורו של מנכ”ל רשות מקרקעי ישראל (רמ”י) איך לשקם את ביתם? הגיע הזמן לשים סוף לפארסה הזו”.
כמה קינאה והוצאת עיניים (“הקשת המזרחית” לדוגמה) היו על הקיבוצים שידעו היכן להתיישב לפני 75 שנה והיום גורפים לכאורה מיליונים.
״אז הנה אני אומר״, מכריז עורך הדין אורן אבלה, דור רביעי למושבניקים, מייסד פורום ההתיישבות בלשכת עורכי הדין, ״בואו עכשיו ליישובי העוטף והגליל העליון כי בעוד חמישים שנה בדיוק הנכדים והנינים שלכם יבכו שלא עשיתם את עסקת חייכם ולא גרים באלפיון העליון. ככה היה גם בעבר במקומות נחשקים היום. המקומות שאיש לא רצה להתיישב בהם פעם תחת איום קיומי, הפכו ליקרים בארץ״.
בתים עם מרחב ואור
רק לפני שנה רבים עברו לקיבוצים בגלל איכות חיים. לירן מלול, אדריכלית ומעצבת הפנים, עברה עם משפחתה מקריית מוצקין לקיבוץ יסעור, ומספרת היום על החיים במרחבים עצומים ועל זכויות הבנייה הגבוהות, לעומת העיר שבה יש שפע של מגבלות.
״המגורים בקיבוץ מספקים איכות חיים חלומית״, מספרת מלול, ״כל אחד יכול לתכנן את הבית שלו בצורה מדויקת, לבחור את הגמרים ולהקים בתים מפנקים. הקרקע הרבה פחות יקרה, וכך שנותר יותר תקציב כדי להשקיע בבית. המטרה להכניס את המשאבים הטבעיים, לנצל את האור הטבעי, את זרימת האוויר, בעצם למקסם את האוויר והמרחבים של הקיבוץ ולהכניס אותם לפנים הבית”.
אך בעוד רכישת קרקע עירונית היא כמעט בגדר חלום, ולא רק בגלל המחיר, אלא גם בהעדר היצע, הקיבוצים נותנים מענה לכך, עם המרחבים, ולכן הפכו לפופולאריים. איכות החיים, לצד שפע הקרקעות, הנופים המהפנטים וכמובן המחירים השפויים, הובילו לנהירת משפחות רבות לקיבוצים. ההטבות המרכזיות הן לבני קיבוצים חוזרים. עם זאת, ההרחבות בקיבוצים הן בהחלט אופציה מכובדת למי שרוצה בית גדול ומרחבים פתוחים.
מאז מגפת הקורונה חלה עלייה משמעותית במחירי הקרקעות בקיבוצים, כאשר יותר ויותר אנשים חיפשו את המרחבים הפתוחים. ומה עכשיו? בלי חגורת ביטחון האם מישהו יעבור לקיבוצים עוטפי גדר? ספק גדול לצערנו.
ברשות מקרקעי ישראל בנו חבילת הטבות לטובת ההתיישבות מחדש בעקבות השבת השחורה. לטענת התנועה הקיבוצית, צמרת רמ”י מציעה כל מיני הקלות קצרות טווח שהן כמו פלסטר לפצוע קשה, במקום לשחרר באופן קבוע את פקעת החסמים החונקת את היישובים. מסרבים עדיין להעביר כספים מתקציבה הענק של רמ”י למועצות בדרום, בניגוד לתקציבי עתק שמועברים לערי המרכז במסגרת הסכמי גג ומחיר למשתכן.
במכתב ששלח מזכ”ל התנועה הקיבוצית ניר מאיר אל שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנוף, המכהן כיו”ר מועצת מקרקעי ישראל, כותב מאיר “לצערנו ולתדהמתנו, ההצעה שעתידה להידון הנה הצעה ממוחזרת של אותה הצעה שאמורה הייתה להיות מובאת לישיבת המועצה שתוכננה ליום 8.11.2023 ושבוטלה עקב דחייתה של הצעה זו מכל וכל על ידי מנהלת “תקומה” שהוקמה לשיקום יישובי העוטף”.
מוסיף מזכ”ל התנועה הקיבוצית, “כפי שכבר נאמר ונכתב אז, הצעת החלטה זו הנה בבחינת לעג לרש וזלזול ביישובים. בנסיבות המלחמה הנוראית, במקום להציע תיקונים מינוריים כהוראת שעה קצרת מועד, יש מקום לחשיבה מחודשת של כל הסדרי המקרקעין של הישובים ושינויים מן היסוד לצורך שיקומם של הישובים בנגב המערבי ולצורך הגברת ההתיישבות וחוסנה באזורי הספר”. זאת ועוד, “בסיסו של ההסדר, צריך להיות מגובש בהדברות והסכמות עם הישובים, התנועות המיישבות והמועצות האזוריות, ומעוגן כחקיקה ראשית בחוק רשות מקרקעי ישראל”.
ככלל, כותב ניר מאיר, “ההסדר צריך להיות ברוח הרפורמה העירונית במקרקעי ישראל שעיקרה העברת הבעלות במקרקעין לחוכרים, תוך הקטנה ואף ביטול סופי ומוחלט של החיכוך של החוכרים עם רמ”י. דהיינו, יש לקבל בדחיפות הסדר קבע מקיף מעוגן בחקיקה, על בסיס העברת בעלות כפי שנקבע ברפורמה העירונית, ולא לעג לרש של ‘הוראת שעה’ למספר מוגבל של נושאים ושנים”.
100 מועמדים על כל מגרש
“בהרבה קיבוצים יש עכשיו על כל מגרש כמעט 100 מועמדים”, כך אמר לפני המלחמה פיני בדש, ראש מועצת עומר, בדיון שנערך בדצמבר האחרון בוועדה המחוזית לתכנון ובנייה. ״שתבין, איזה ביקוש יש לסוג כזה של חיים”. איכות החיים ברורה - עד לשלב הביטחון.
בחלק מהקיבוצים, בעיקר בדרום או סביב ירושלים, מציעים מידי פעם זכויות חוזיות על בתי קרקע בשטח של כחצי דונם עם זכויות בניה של עד לכ-160 מ”ר. לעיתים זכויות אלה יהפכו קנייניות לרכישת בית קטן עם זכויות בניה, או קרקע לבנייה במחירים אטרקטיביים.
כרבע מיליון משקי בית גרים היום בסקטור הכפרי הכולל גם את הקיבוצים. מבין כ-270 קיבוצים עם טעם של פעם הכולל שבילים בין הבתים, חדר-אוכל ורפת, רק כ-40 מתנהלים במודל השיתופי המסורתי, בעוד כ-230 מוגדרים “קיבוץ מתחדש”, שעברו הפרטה במידה כזו או אחרת. לא מעט קיבוצים היום קולטים מצטרפים חדשים גם ללא קשר משפחתי.
לקיבוצים העשירים היום, כך מסתבר, אין קשר למיקומם הגיאוגרפי. כך קורה בקיבוץ אפיקים שבעמק הירדן שבתחומו יושב המפעל הקיבוצי, אפימילק, שמפתח ומייצר מערכות ממוחשבות להגדלת תפוקה ברפתות. המפעל זוכה להצלחה מסחררת בעולם ובתחילת 2022 עבר לשליטת קרן פורטיסימו בעסקת מכירה שהכניסה לקופת הקיבוץ כ־140 מיליון שקל.
לצד עליית המחירים המטורפת בשוק הדיור ועליית הריבית על המשכנתאות, זוגות צעירים, יוכלו למצוא עדיין עסקאות נדל”ן טובות ומפתיעות בקיבוצים. מי שיבחר באופציה הזו, יצטרך להירשם כמועמד, לעמוד ברף הקריטריונים החברתיים, כלכליים ופנסיונים ורק אז יחצה בהצלחה את ועדת הקבלה. לימים, הוא וילדיו יוכלו ליהנות מבית קרקע, איכות חיים, מרחבים, חיי קהילה פעילים, חופש לילדים, חינוך איכותי ופעילות חברתית.
עושר של קרקעות
תנועת המושבים דווקא בירכה על שורת החלטות שהתקבלה ברמ״י כוללת איוש נחלות פנויות בפטור מלא מתשלום (במקום תשלום של 3.75 אחוז מערך הקרקע).
פטור מתשלום בעיגון הזכויות למגורים בחלקת המגורים - קבלת זכויות חכירה ללא תשלום של 3.75% מערך הקרקע עבור היקף בניה בסיסי. גם יתרת הזכויות תהיה פטורה מתשלום.
הקמת מבני מגורים ארעיים להלנת עובדים והסבת מבנים קיימים לשיכון עובדי חקלאות בכל שטח המשבצת, בכפוף לאישור מוסדות התכנון.
מתן הנחת אזור על תשלום דמי חכירה לתעסוקה לא חקלאית בחלקת המגורים במושב. הגדלת מכסת הקרקע למטרת תעסוקה במשבצת ישוב בקו עימות עד ל-150 דונם נטו (אם הגיעו למיצוי המכסה).
מזכ״ל תנועת המושבים, עו״ד עמית יפרח: ״החלטות רמ״י יתרמו לחיזוק המושבים בקו העימות בעוטף ישראל ובצפון. ההחלטות הללו יתנו דחיפה לפיתוח וביסוס ההתיישבות המושבית בנושא מגורים ותעסוקה חלופית ומטרתן לייצר צמיחה דמוגרפית ועוגנים כלכליים באזורים אלו. המסר של המדינה לתושבי קו העימות צריך להיות כזה שיקנה להם ודאות והבנה עמוקה על חשיבותם האסטרטגית , בנוסף הוחלט כי בעוד כחודש תתאפשר התכנסות נוספת של מועצת רמ״י בה ניתן להביא עוד החלטות לטובת האזורים הללו בעתיד הקרוב״.
חשוב להדגיש ההחלטות שהתקבלו הינן רק חלק אחד מתוך סל תמיכות ומענקים שצריכים להגיע מכל זרוע ממשלתית רלבנטית על מנת ליצור מעטפת מושלמת וראויה לאזורים הללו, טיפול בקהילות, בחקלאות ובראש ובראשונה להחזיר את הביטחון האישי בחיסול האיום מעזה ומגבול הלבנון.
מחברים בין חדש לישן
מי שנמצא בהליך התכנון מחדש של שיקום הקיבוצים היום הוא יובל יסקי, הבעלים של משרד יסקי אדריכלים, אחד ממשרדי האדריכלים המובילים בישראל. משרדו אומנם שוכן בתל אביב, אבל הלב של יסקי נטוע עמוק בקיבוצים ובמושבים ושני העשורים האחרונים יסקי שותף מרכזי למהפכה התכנונית והאדריכלית שעוברת על המרחב הקיבוצי והכפרי.
אין פה חדש מבחינת המחשבות והתוכניות. בעשורים האחרונים נדרשים אנשי הקיבוצים לבחון סוגיות ליבה בכל הנוגע לעתיד המודל הקיבוצי עד שלרגעים חלקם חשבו שתם עידן התכנון “הקיבוצי”. בשנים האחרונות אנחנו עדים לשינוי מגמה מהותי בכל הקשור לתכנון הקיבוצי המתבטא בניסיון לשמור על הרעיון הקיבוצי, לצד פיתוחים שעלו מתוך הצרכים המודרניים.
יסקי הוא מראשוני החלוצים לתכנון הקיבוצי בעידן העכשווי שהצליח לפענח את הרוח התכנונית החדשה ולפתח כלים תכנוניים מודרניים בלי לוותר על הצביון הקיבוצי וערכיו. עין השופט, סאסא, חצרים, גת, ראש הנקרה, מעגן מיכאל – הם רק מקצת הקיבוצים שיסקי שותף בתכנונם המחודש. מבין המושבים הוא היה מעורב בנהלל, נווה אילן, בני נצרים ועוד.
החיבור של יסקי לאנשי הקיבוצים והמושבים הוא לא רק מקצועי. יסקי הוא נכדם של שניים ממייסדי גבעת ברנר והרבה מנופי ילדותו הם במרחבים הירוקים של הקיבוץ.
יסקי, ספר כיצד יוצרים איזון נכון בין המרחב הפרטי לציבורי?
“בעשורים האחרונים אנו עדים לתהליכים מואצים של אינדיבידואציה והסתגרות בתוך ארבע אמות, וכך למעשה נוצרה דיכוטומיה בין מרחב פרטי שהוא רק פרטי (בתים) למרחב ציבורי שהוא רק ציבורי (כבישים ומדרכות בעיקר). יצירת תכנון כזה מנעה מפגש בין אנשים וקהילתיות. אנשים מעדיפים לשהות בבתיהם או ברכבם, ולהיות יותר עצמאיים. מדובר למעשה מה שמכונה מגמת פרבור: שכונות הרחבה ושיוך דירות, ששמו דגש בעיקר על בנייה של בתים פרטיים אבל לא הייתה הקפדה אמתית על פיתוח השטחים הציבוריים והנגישות אליהם. כך למעשה נעלמו מרחבי הביניים והמרחבים המשותפים”.
בשנים האחרונות אנחנו רואים חזרה של הקיבוצים ליצירה מחודשת של מרחב משותף. כיצד זה בא לידי ביטוי?
“למשל בסוגיית התנועה לתכנן שבילי הליכה שמייצרים אינטראקציה בין השכנים. כלומר אתה לא יוצא מיד לרכב שלך; ויתור על גדרות בין הבתים; יצירה של הרבה מרחבי צל. שוב, כדי לעודד הליכה ולאפשר מפגש בין אנשים.
“שאלה מרכזית באותו הקשר התעוררה בשנים האחרונות, כיצד ניתן לייצר אפשרות של הליכה מצד אחד של הקיבוץ לצד השני, וכך לאפשר הליכה רציפה של ילדים ומבוגרים בלי לחצות כבישים. במשך השנים בקיבוצים שכחו את הנקודה הזו ויצרו שכונות מנותקות או מרוחקות. ילדים היו נתקעים בבית. כך נוצר מצב אבסורדי שההורים באו לגור בקיבוץ אבל עדיין נדרשו להוריד ולאסוף את הילדים ברכב כל הזמן. אז מה עשינו בזה? זה מייצר קושי עוד יותר גדול אצל ההורים שעובדים מחוץ לקיבוץ, וצריכים לג’נגל”.
כיצד מתכננים את לב הקיבוץ כמרחב שמבטא את המרקם הערכי חברתי-חינוכי?
“בעיניי זה מתחיל משמירה על הנכסים המשותפים. בשיא המשבר, קיבוצים הפכו את המבנים המשותפים לשטחים שכירים, ליזמות, בדרך כלל לא של הקיבוץ. בשנים האחרונות אנחנו רואים מגמה הפוכה, להפוך את מרכז היישוב במרכז אורבני, לרכז את המסחר, לרכז ספריות, מרכזי חוגים; לרכז חללי עבודה משותפים. לדוגמא, הכנסת ג’ימבורי לחדר אוכל ולצדו קפה קהילתי להורים. כל זה נועד למשוך את האנשים בקיבוץ למרחבים המשותפים ולעודד אותם לשהות שם. בקיבוץ אחר למשל, איחדו את ספריית המבוגרים והילדים, שוב כדי לאפשר מפגש בין אנשים, וגם לאפשר חופש למבוגרים כשהילדים עסוקים בפעילות שלהם לידם”.
כיצד שומרים על תמהיל דיור שמאפשר רב דוריות והתחדשות דמוגרפים?
“אני תמיד מייצר תמהיל דירות, ובקיבוצים המופרטים מגרשים שיאפשרו מחזוריות של החיים. האם סטודנט או זוג צעיר ללא ילדים, או מבוגר שילדים עזבו את הבית זקוקים לשטח של חצי דונם? האם זוג פנסיונר רוצה או יכול לתחזק בית של שתי קומות עם חמישה חדרים ומרתף? זו מגמה שאנחנו רואים אפילו בעשירון העליון: בישובים חזקים זוגות מבוגרים שילדיהם עזבו את הבית, מחפשים פתרון דיור צנוע יותר בעיר.
“מכאן שקיבוצים ויישובים הבינו שהם צריכים לייצר את כל המודלים אצלם בבית: דירות בגדלים שונים, במיקומים שונים, בתים יותר קטנים, מגרשים יותר קטנים, ואפילו בתי דירות. בנוסף נדרש לייצר גם שכונות מעורבבות, כלומר שלא יהיו שכונות נפרדות של בתים של חצי דונם ושכונות של דירות קטנות. המטרה היא לאפשר לזוגות צעירים, משפחות, זוגות בפנסיה, להיפגש ולייצר חיי קהילה הטרוגניים”.
כיצד בונים מרחב כפרי שאינו משמש רק כפרבר עיר, אלא כזירת חיים בעלת מהות משלה?
“אחד היתרונות המובהקים של היישוב הכפרי, להבדיל מהעיר הגדולה, זה ההיכרות האישית בין האנשים. לעומת העיר, שמאפיין האנונימיות מאוד בולט בה. לכן אנחנו מגדירים מרחבים קהילתיים, מקומות מפגש, סגנון חיים, שהקצב שלהם הוא אחר, כמו למשל מרחב להליכה ברגל ורכיבה על אופניים. אנחנו נשים דגש גם על מרחב בטוח למשל לאנשים מבוגרים או ילדים שיכולים ללכת בחופשיות ללא חשש להיפגע מרכב למשל. בהקשר זה צריך לציין את כלי הרכב החשמליים שנכנסו לקיבוצים, קלאב קאר ואופניים חשמליים. אנחנו משקיעים הרבה מאוד בתכנון שבילים שמאפשר תנועה בטוחה לכל סוגי הניידות כדי למנוע את הסכנות הבטיחותיות שאנחנו נתקלים בהן בערים”.
עבודה בגישת "נאמן למקור"
נקודה חשובה נוספת שאותה מציין יסקי הוא שימור וחיזוק אלמנטים המאפיינים מרחבים עירוניים בתוך המרחב הקיבוצי.
“למשל, בתי התרבות (אולמות, ספריות, מוזיאונים וגלריות); מרחב של צריכה (מעדניות, מאפיות, סופרים חנויות בוטיק); חללי עבודה משותפים. כבר אין צורך לנסוע לעיר בכל עניין. הקיבוץ או המושב הכניסו הרבה מהאיכויות העירוניות לתוכם, ובעצם ייצרו מעין מבנה היברידי. היום למשל, אנחנו מתכננים כמה פרויקטים של שימוש מחדש במבנים קיימים מסוגים שונים כמו אסמים, אולמות תיאטרון ומפעלים תעשייתיים, ועושים להם הסבה למבנים היברידיים שחלקם משמש את הקהילה, ולצדם חלק מהחלל הופך לעסקי והוא זה שמייצר הכנסה התומכת בתפעול ואחזקת מבני הקהילה”.
יסקי נוהג לכנות את גישתו “נאמן למקור”, להכיר את רוח המקום, להבין את המאפיינים ההיסטוריים של הקיבוץ, לחקור את המקום, לדבר עם תושביו. אף פעם לא לבוא עם תכנון שבלוני. המטרה היא לייצר שכונות שייטמעו בקיבוץ הוותיק.
אם כך, כיצד משלבים שכונות חדשות כחלק אינטגרלי של הקיבוץ ולא כנטע זר?
“אם אני מתכנן כיום שכונה בקיבוץ סאסא שהוא קיבוץ הררי. יש לזה משמעות בתכנון. לצורך כך אתכנן יותר דירות עם גגות גדולים, כתחליף לגינות. מצד שני, נדרשת תשומת לב בתכנון החניות או מיקום חדר האוכל, כך שלא יחייבו הליכה ממושכת בעלייה.
“דוגמא אחרת היא דווקא קיבוצים בדרום שאקטואליים היום: כיצד אני מתמודד עם סוגיות של צל? כיצד אני שם לב לאפשרות של סערות חול ומונע מקרים שבו כל הסלון שלי נשטף בחול או באבק? הפתרון הוא להבין את משטר הרוחות במקום, את ההצבה הנכונה של הבתים ביחס לגרמי השמים כך שהם יצלו את השבילים, שכן יעבור זמן עד שעצי הצל יתבגרו דיים.
“נושא חשוב נוסף אותו כבר הזכרתי הוא המשכיות השבילים ביו הקיבוץ הוותיק לשכונות החדשות, ולצדם המשכיות של הנוף הפתוח, עד רמת הצמחייה עצמה, לשאוב אלמנטים מהרחב הקיים ולהציב אותם במרחב החדש, כך שעם השנים המרחבים הללו יתמזגו לכדי יישות אחת. אנחנו יכולים לראות בקיבוצים בהן תוכננו הרחבות זרות לקיבוץ שגם בחלוף השנים הן עדיין נראות נטע זר. זה בא לידי ביטוי בהרבה מקרים גם בניכור חברתי בין שני האזורים”.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו