מפעל, חיים: סיפורה של הכלכלה הישראלית

יפורה של כלכלת ישראל הוא סיפור של יוזמה אישית, ניצחונות של יזמים שהמשותף להם הוא החיבור לחזון התקומה של עם ישראל. 

אחד הסיפורים הקלאסיים הוא סיפורו של פנחס רוטנברג, "הזקן מנהריים", מהנדס שנולד באוקראינה ב־1879 ונאלץ לעזוב את רוסיה בתקופת הצאר. הוא עלה לפלשתינה ומצא את נהריים בבקעת הירדן כמקום מתאים להקים תחנת כוח. הוא זה שיצר קשר עם הבריטים ושכנע אותם לקבל ואוצ'ר להקמת "חברת החשמל של פלשתינה", שתשרת את היהודים, הערבים והבריטים. 

הוא גם זה שגייס את ההון הדרוש בבורסה הבריטית והקים את תשתית החשמל של ישראל - 25 שנים לפני קום המדינה. כמותו, נחום וילבושביץ (וילבוש) הקים את מפעל המלט נשר, שסביבו קם היישוב. 

קצת לאחר מכן משפחת מולר ייסדה את מפעלי אתא (אריגים תוצרת ארצנו). באותה תקופה בתל אביב, חמש משפחות יוצאות לודז' הקימו את לודז'יה במבנה המוכר כיום כ"הבית האדום". עשור מאוחר יותר אריה שנקר, שלימים ייסד את "התאחדות בעלי התעשייה" - כיום "התאחדות התעשיינים" - קנה מהם את המפעל והעתיק אותו לשכונת אגרובנק בחולון. אחיינו מרדכי שנקר המשיך את דרכו בהתיישבות ובתעשייה, ובנו ישראל שנקר הרחיב את פעילותו גם לתחום העלייה הבלתי לגאלית - הכל פרי יוזמה פרטית. 

מסיביר לים המלח

עוד קודם לכן היה משה נובומייסקי, מהנדס שעלה מסיביר הקפואה אל המקום הנמוך בעולם ואחד החמים שבו. נובומייסקי ראה הזדמנות בכך שהאשלג והתעשייה הכימית בעולם היו כמעט מונופול גרמני, והבריטים היו מעוניינים בתעשייה כזו משלהם. בתחילת שנות ה־20 של המאה הקודמת הוא הקים את קליה (אשלג בגרמנית). בהמלצתו גם משה (מוסה) לנגוצקי הגיע לים המלח ב־1935 ובנה למרגלות הר סדום מפעלי אשלג וברום שייצאו לבריטניה ולארה"ב. 

כמה שנים מאוחר יותר, בנהריה, התקבצו משפחות מגרמניה שהקימו תעשיות חשובות של מזון. ריכרד והילדה שטראוס, למשל, הקימו את הרפת בחצר ביתם שסיפקה חלב ליישובים עד חיפה. כשהרפת התפתחה וייצרה חלב יותר מכפי שיכלו למכור, הם החלו לשפוך חלב מיותר, עד שהבינו את הפוטנציאל שבייצור מוצרים נוספים ממנו. 

לידם, משפחת זוגלובק החלה לנקנק במפעל משל עצמה. באותן שנים משפחת שלוש שעלתה מצפון אפריקה הקימה את נווה צדק בתל אביב. מפעלי מצות ויקבים הוקמו כבר מאמצע המאה ה־18 ביישוב העברי המתחדש, כגון מצות אביב של משפחת זליבנסקי שראשיתו במאפייה הראשונה שהקימו ב־1887 ביפו. כך גם היקב של משפחת שור, בעיר העתיקה בירושלים - בדיוק 100 שנה לפני קום המדינה (על שמו מכונה כיום היקב החדש של המשפחה שהוקם ב־2006). 

התשתית הפיננסית של ישראל, הבנקים, אף הם הוקמו עשרות שנים לפני קום המדינה. "אוצר התיישבות היהודים" (אוה"ה) הוקם ביוזמת הקונגרס הציוני הראשון ב־1897 שיזם הרצל, כך שברור שהמדינה עצמה היא פרי יוזמה אישית, שכאמור התחברה כמובן לעם שערג לחידוש מולדתו בציון. אוה"ה הקימה את בנק אנגלו־פלשתינה, שהדפיס את השטרות הראשונים של ישראל והתגלגל להיות הבנק המוכר לנו כיום - לאומי. 

לא הרבה מאוחר יותר, ב־1919, יזם ברל כצנלסון את הקמת בנק הפועלים, שאותו אישרה "הסתדרות העובדים העבריים בארץ ישראל". 

חשוב לזכור את כל אותם יחידים שעשו מעשה, שיוזמתם הניעה את המפעלים ואת התשתיות להכרזה על הקמת המדינה. זהו למעשה סיפורו של עם ישראל מימי אברהם אבינו, דרך משה שהנהיג את היציאה מעבדות לחירות ועד היחידים הרבים מאוד, שרק מקצתם מוזכרים כאן אקראית, שהביאו לחידוש היישוב העברי בארץ ישראל. 

באופן טבעי, בזיכרון הקולקטיבי יש מקום לא פרופורציונלי לקולקטיבים - לתנועות, לגופים ולארגונים שיחד בנו והקימו. אך גם הם עצמם פרי יוזמה של יחידים. רבים מאותם יזמים יחידים שתרמו תרומה מכרעת להקמת המדינה ולהישגיה, נשכחו - פעמים רבות מכיוון שליחידים אין מוטיבציה ואין יכולת להרים מפעלי הנצחה. 

אריה שנקר, לדוגמה, נותר בזיכרון הקולקטיבי מכיוון שייסד את "התאחדות בעלי התעשייה". אלא שאחיינו מרדכי שנקר וישראל, בנו של מרדכי, שהקימו תעשיות והקדישו את חייהם, מרצם וכספם לטובת עידוד עלייה מבריה"מ לשעבר - לא נלמדים בשיעורי ההיסטוריה ולא כתובים בה. במקרה הזה הם גם התחרו בתנועת העלייה הלגאלית, שלא נתנה לפעילותם מקום וגם פעלו בניגוד לקולקטיבים, אלה שאחזו בעט והיו אחראים גם לכתיבת ההיסטוריה. 

כך סיפר לי צבי אלכסנדר ז"ל (אביו של קובי אלכסנדר, מייסד קומברס), שהיה מראשוני תעשיית חיפושי הנפט בישראל: "תמיד סירבתי להיות חלק מהקליקה, והפסדתי רבות בשל כך. חייבו אותי לחתום על עיתון המפלגה ולהחזיק בכרטיס אדום. אבל את ההצלחה שלי אני חייב להם. בזכותם לא נשארתי במנגנון ויצאתי לעסקים פרטיים". 

בנק לאומי: הקורונה - עוד אתגר 

חנן פרידמן, מנכ"ל בנק לאומי: "כשאני מביט על מה שנבנה כאן ב־72 שנה, אני יודע שכפי שידענו להתגבר על אתגרים מורכבים בעבר, בזכות אותן חדשנות ויוזמה, כך נוכל גם לקורונה. בנק לאומי יהיה לצידה של המדינה, כלכלתה ותושביה גם הפעם, עם פתרונות שיסייעו ללקוחות לצלוח גם את המשבר הזה".

חברת החשמל: היסטוריה ציונית כמעט בת 100

יפתח רון־טל, יו"ר דירקטוריון חברת החשמל: "לאחרונה ציינו 97 שנים להיווסדנו. במרוצת השנים הקדישה החברה משאבים רבים לפיתוח, לבנייה ולצמיחה, לצד התמודדות עם אתגרים לא פשוטים של מדינה צעירה המתפקדת בתנאי 'אי חשמלי מבודד'. הם שגרמו למורשת החברה והמדינה להשתלב זו בזו. מורשת החברה מתפרסת על פני כמעט 100 שנה. בעת הזאת, כאשר כולנו נאבקים באויב משותף - הקורונה - מחויבת החברה להוביל את המאמץ הלאומי בהורדת יוקר המחיה ובתמיכה בצמיחתו של המשק".

יכין: פעם קראו לזה קומפוט

קובי שינפלד, יו"ר החברה: "יכין היא אחת מחברות תעשיות המזון הוותיקות והגדולות ביותר בישראל. החברה, שהוקמה ב־1927, ייצרה בעיקר לפתני הדר ופירות אחרים, והתוצרת יועדה ליצוא לאנגליה. דב שינפלד, אבי, הצטרף לחברה בשנות ה־40 כשותף של חברת עלית, ובשנת 1947 רכש את החברה. המפעל שימש מקור פרנסה משמעותי לעשרות יהודים ניצולי שואה שעלו לישראל. עד סוף שנות ה־70, כ־80% מהפעילות המפעל היתה ליצוא, בעיקר לאנגליה ולארה"ב.

ב־1998 נכנסה החברה לייצור מיצים ממותקים, חומץ ומיץ לימון במיתוג יכין. ב־2016 החלה החברה לייצר מנות אישיות של שימורי תירס וקטניות, ולאחר מכן נכנסה לתחום ייצור ממרחי חומוס באריזות פלסטיק ללא חומרי שימור וקירור. בשנים האחרונות החברה הפכה לחברה מובילה בתחום השימורים. את חומרי הגלם החקלאי רוכשת החברה מחקלאים שמגדלים עבורה זנים של ירקות ועגבניות לפי דרישתה".

דן כבר לא חסכן

עודד ערן, יו"ר בנק הפועלים: "זוהי זכות גדולה לעמוד בראש אחד המוסדות הפיננסיים הוותיקים בישראל, אשר סיפור הקמתו וצמיחתו שזור בסיפור בנייתה של מדינת ישראל. בנק הפועלים הוקם לפני כ־100 שנים במטרה לעזור, לאמץ, לקדם ולסייע לפועלי הארץ ולבנייתה. מאז עבר הבנק כברת דרך ארוכה, שבמהלכה לקח חלק מרכזי בהקמת פרויקטים, תשתיות, יישובים, חברות ארגונים ומוסדות רבים במדינת ישראל.

נמשיך לפעול לקידום החזון החלוצי של מייסדי בנק הפועלים: לדאוג להמשך פריחתה והצלחתה הכלכלית של מדינת ישראל על אזרחיה ולהעניק סיוע, ליווי, ייעוץ ושירות טוב ללקוחותינו בעיתות פריחה ושגשוג, אך גם בעיתות משבר".

מחלבות היען - שטראוס

גיורא ברדעה, מנכ"ל קבוצת שטראוס: "ב־1939 מכרו הזוג שטראוס את הרפת והקימו את מחלבת נהריה שנשאה את סמל היען - שטראוס בגרמנית. מאז ועד היום החברה פועלת בשגרה ובעיתות משבר וחירום לאומי כדי לספק מזון, דבר שהופך רלוונטי מתמיד בימים אלה שבהם ישראל חוגגת 72 בצל משבר הקורונה".

סולל בונה: מנהריים ועד הילטון 

החברה נוסדה בשנת 1920 ובימי מלחמת העולם השנייה פעלה גם מחוץ לגבולות ארץ ישראל והקימה תשתיות, שדות תעופה, דרכים, גשרים ומחנות צבא במדינות שונות עבור השלטונות הבריטיים בארץ ישראל. 

בראשית ימי המדינה מילאה סולל בונה תפקיד מרכזי בבניין הארץ. קליטת העלייה היתה מאתגריה הגדולים, וסולל בונה עסקה בהקמת יחידות דיור בהיקף ובקצב אדירים עבור הממשלה, ובהם כנסת ישראל, קריית הממשלה בירושלים, בנייני האומה, יד ושם, בתי החולים סורוקה ואיכילוב, תחנות הכוח רוטנברג בנהריים, רדינג בתל אביב ואורות רבין בחדרה, ועוד. 

אהוד דנוך, מנכ"ל החברה: "עבר והווה רותכו יחד זה לזה במשבר הקורונה. בניית הארץ היא שפרצה את חומות ירושלים, היא שהפריחה את השממה בערבות הנגב, היא שמניעה את גאולת הארץ מאז ולתמיד".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו