קרב במשקל כבד הולך ונבנה לנגד עינינו כשסלקום וחברת התשתיות IBC נכנסות למאבק סביב כסף גדול באמת. הצדדים מחליפים האשמות ונראה שהמאבק הזה עולה מדרגה.
אם כן, הסיפור הוא כזה. חברת התשתיות IBC עוסקת בפריסה של תשתיות תקשורת בישראל כשלמעשה התחרות הגדולה שלה היא התשתית של בנק. בעלי המניות של IBC הם סלקום, תש"י (קרן השקעה בתשתיות), hot וחברת חשמל. בין בעלי המניות מובן שיש התנגשות שהיא מובנת וברורה. לסלקום יש את הלקוחות שלה, ל-hot יש את הלקוחות שלה וכולם מתחרים על אותן לקוחות.
נכון להיום בסיגמנט של האינטרנט הקווי מגיעה IBC ל-2 מיליון בתי אב והנהלת החברה שהיא סוברנית להחליט את ההחלטות עבורה, החליטה להרחיב את התחרות בבזק ולפרוס תשתיות לעוד 400 אלף בתי אב כך שבסופו של יום IBC תתחרה בתשתיות של בזק על 2.4 מיליון בתי אב בישראל.
כאן נכנס הסיפור של בעלי המניות. במסגרת ההסכם בין סלקום ל-IBC היא התחייבה לרכוש 15% מהקווים ש-IBC תפרוס ותמכור את הקווים האלה ללקוחות שלה. סלקום, אגב, עושה שימוש בקווים של בזק ובקווים של IBC ושם הנהלת החברה מקבלת את ההחלטות הטובות עבורה. עכשיו IBC מעוניינת לחייב את סלקום לרכוש 15% מהקווים החדשים בעוד סלקום טוענת שבהסכם המקורי היה סעיף מגביל שאומר שסלקום תרכוש 15% מהקווים של IBC על מגבלת 2 מיליון בתי אב. ב-IBC כמובן רואים את הדברים אחרת.
מכאן הדברים מסתבכים. גורמים המעורים בפרטי המחלוקת אומרים את הדברים הבאים: לטענת IBC סלקום מתנערת מהסכמים ולמעשה לא רוצה לשלם את הכסף ל-IBC וככה היא תפגע ביכולת שלה להעמיק את התחרות מול בזק. מהצד השני טוענים שבעלי המניות ב-IBC עושים שימוש בחברה כדי להגדיל את השווי שלה בלי היגיון כלכלי ומעבר לזאת הם התחייבו לרכוש 15% עד למגבלה של 2 מיליון בתי אב.
באופן עקרוני האינטרס הסמוי של hot, לפחות לפי הטענות הוא כזה: דרישה רגולטורית לפיה בכל מקום שאין להם רשת סיבים, הם צריכים לפרוס את רשת הנחושת הישנה וכאן האינטרס של hot הוא להגדיל את פריסת הסיבים. האינרטס השני, כך שוב לפי הטענות, הוא ש-hot תהיה קבלן הביצוע של הפריסה וזה אומר תוספת הכנסות שאינה מחוייבת מציאות כרגע. בכל התענוג הזה, שוב לפי הטענות, hot רוצה שסלקום תיקח חלק במימון. וכאן מדובר במיליונים רבים של שקלים- כסף גדול באמת.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו