גדי רק מחכה לחזור ולארח אנשים: "הזמן עצר מלכת"

הבהלה לצפון: גם גדי אזולאי, בעל עסק שכולל צימרים ומסעדה במושב רמות, נאלץ לראות כיצד המקום שלו סובל מירידה דרסטית בהכנסות - ומחכה לימים טובים יותר • "מחכה לרגע שהעסק יחזור לתפוקה מלאה"

גדי ירקוני. צילום: ללא

מחכה לימים אחרים: גדי אזולאי בן ה־70 הוא בעל העסק "הבקתה ברמות" במושב רמות שברמת הגולן, שכולל צימרים ומסעדה.

"אשתי איריס ואני הקמנו מתחם צימרים בשנת 2000", מספר אזולאי, שהיה חקלאי בעברו. "היה אז את עניין הביקור של האפיפיור, והמדינה עודדה הקמה של מקומות לאכלוס תיירים וצליינים בעקבות הביקור. היתה אז היסטריה שלא יהיו מספיק חדרים, ולכן היתה תנופה של בניית צימרים.

"בסוף הם לא מילאו את החדרים שנבנו לכבודם, כי הם לא הגיעו לאירוח בסגנון הזה. הם לנו במאהלים ובחופים, לינות זולות ופשוטות, אבל בנינו את המקום בכל זאת. בנינו מבנה מרכזי גדול ומרווח, שכלל קבלה, חדר מנוחה וחדר משחקים. ב־2008 החלטנו להקים במקום גם מסעדה".

מילואימניקים בצפון הארץ, צילום: אייל מרגולין/ג'יני

על הבחירה לעבור לתחום התיירות לאחר שעסק בחקלאות הוא מספר: "לאורך השנים החקלאים מצאו תעסוקה נוספת לצד החקלאות, כי המשקים שלנו, שגודלם כ־60 דונמים בפועל, לא הספיקו כדי לפרנס משפחות באופן משמעותי. רבים מאיתנו, כולל אני, מצאנו עיסוקים נוספים. התיירות הפכה להיות מרכז העולם שלי, והיא ממלאת אותי במשך כל היום".

על ההשפעה של המלחמה מספר אזולאי: "כרגע אנחנו שישה עובדים, אבל בגדול המקום כולל 20 עובדים. הוצאנו חלק מהעובדים לחל"ת, ושניים עדיין במילואים. בחודש הראשון העסק היה מת, ועכשיו חזרנו חלקית לעבוד. אני מחכה לרגע שבו העסק יחזור לתפוקה מלאה ולחזור לנהל - ולא להיות גריל־מן או שוטף כלים.

"המסעדה שלנו כשרה, יש ברמת הגולן אוכלוסייה מסורתית ודתית. האוכלוסייה שחזרה היא בעיקר של אנשי מילואים, שיוצאים לאפטר קצר ובאים לאכול. למשל, לא מזמן אב שארבעת הבנים שלו יצאו לאפטר, כל אחד מחזית אחרת, בא אלינו לארוחה עם כל השבט שלו. יש קבוצות של פלוגות או של מחלקות שיוצאות לכמה שעות, ואני עושה להן הנחה משמעותית".

לשאלה אם קיבל פיצויים מהמדינה הוא עונה: "קיבלתי פיצויים מהמדינה, ואין לי שום תלונה על הסכום, אבל קיבלתי את הסכום רק בשבוע שעבר. מ־7 באוקטובר הכל נעצר. הספקים שלי היו במצוקה, אני הייתי במצוקה והעולם שלנו עצר מלכת. זה מעין גלגל: אתה רוצה לשלם כדי להיות הוגן עם הספקים, אבל אתה לא רוצה להסתכסך עם הבנקים. זו היתה תקופה מלאת חרדה שיכול להיות שאני לא עומד בזה".

אזולאי מספר כי מה שנתן לעסק אוויר לנשימה היה הלוואת החירום של עוגן, גוף אשראי חברתי ללא מטרות רווח. הוא קיבל הלוואה של 250 אלף שקלים לחמש שנים בריבית פריים. "זה נתן לי תחושה של ביטחון. אמרתי לעצמי שאם הם עזרו לי - זה אומר שאנשי מקצוע רואים את העסק בר־חיים, למרות המצוקה הרגעית".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר