במחאה על הכוונה לפטר עובדים: מפעל "פרי גליל" מושבת

עובדי "פרי הגליל" משביתים את המפעל בחצור הגלילית החל מהבוקר (ראשון), במטרה לנסות ולעצור את גל הפיטורים הנרחב במפעל. העובדים מוחים על כוונת ההנהלה לפטר 45 מתוך 130 העובדים.

יו"ר ההסתדרות במרחב הגליל העליון, יונה פרטוק אמר ל"ישראל היום": "עובדי פרי הגליל לא נכנסו למפעל והם שובתים החל מהבוקר. יצאנו לכביש שנכנס לחצור, חסמנו אותו משני הצדדים ועכשיו העובדים יושבים בחוץ ומחכים לראות מה יהיה. כל העובדים שובתים, אין נכנס ואין יוצא.

"לצערי הם למודי ניסיון", הוסיף פרטוק. "אני מכיר אותם מהמאבקים לאורך הרבה שנים וזה כאב לב. לא נעים לראות גן סגור ובטח לא נעים לראות מפעל סגור ומנסים לעשת מה שאפשר. זה לא פשוט. על פי החלטת בעלים, ייקבע אם זה יהיה או לא יהיה. הוא יכול להחליט גם אם לסגור את המפעל, אבל אי אפשר שהשיטה תהיה שכל חודש חודשיים מפטרים עוד עובדים. הם לא מבינים שזה אנשים חיים".

בנוגע למה שצפוי לקרות אמר פרטוק: "אני מקווה שיגיעו להסכמות. אם לא יגיעו, תהיה בעיה רצינית שנצטרך להתמודד איתה. המקום כעת סגור, אולי זה ימצא חן בעיני הבעלים, אבל אי אפשר כבר להתעלל בהם. זה ממש כאב לב. אם לא יהיה פתרון, אני לא יודע מה יהיה. גם המדינה הייתה צריכה להתעורר וגם משרד הכלכלה. כולם היו צריכים להיות ערניים. אנחנו לא מוכנים לשום פיטורים. נתנו כבר 50 עובדים בחצי השנה ועכשיו הם רוצים לפטר עוד 45 עובדים".

לשאלה האם צפוי מחסור במוצרים ענה: " לא יהיה חוסר כי יש יבוא חופשי. כל רשת מייבאת חופשי. למה לתת עבודה לחקלאים בארץ כשאפשר לתת עבודה לחקלאים בטורקיה, בבלגיה ובמצרים? אז פה לא יעבדו. ארדואן כן ואנחנו לא, זה נראה לי מאוד מוזר. העובדים מעולם לא היו חוד החנית של הממשלות. הם היו בהצבעה, אבל לא בטיפול אמיתי. כשצריך לעזור, אין אף אחד, זה הכאב לב הכי גדול".

מוטי חזיזה, יו"ר ועד עובדי פרי גליל, התייחס לצעדים שהעובדים מתכננים לעשות: "אנחנו מתכננים להיות פה 24 שעות ואף לישון פה, נהיה כאן סביב השעון במשמרות, כדי לראות אם אולי מישהו בשעות המאוחרות של הלילה ירצה להביע רגשות. לצערי אף אחד מהפוליטקאים לא הגיע אלינו. הם מגיעים רק לקראת ימי הבחירות. חסמנו את הכניסה למפעל. כמו שמפעל פרי הגליל סגור כעת, גם העיירה חצור הגלילית סגורה משום שחסמנו את הכניסה לחצור הגלילית.

"כמה העובדים עוד יכולים לספוג? יש לנו הורים שיש להם ילדים בעזה. למה הם יתפנו קודם לחשש מהמצב כלכלי? הביטחוני? למצב הריגשי? אנשים יצאו מדעתם. הם לא יודעים מה לעשות. מה יש יותר פשוט מלתת לם את הזכות המינימאלית לעבוד? אנחנו לא רוצים להיות לנטל על המדינה. אף אחד לא מבקש צדקה, אלא רק לעבוד. למה את הזכות הזו העובדים לא יכולים קבל? כל הפוליטקאים יודעים להגיד פריפריה וצפון, כדי להגיד שזה חשוב להם. בזמן מלחמה אנשים מפונים מהבתים ובסוף באים לפגע בעובדים. מה חטאו של העובד שרק רוצה לעבוד?".