4 בנובמבר 1983. כ־12 חודשים לאחר הפיגועשבו קרס בניין הממשל הצבאי בעיר צור שבדרום לבנון ו-91 בני אדם נספו, ובהם חיילי צה"ל, אנשי שב"כ ועצירים לבנונים ששהו במבנה - איש לא שיער בנפשו כי "אסון צור" נוסף עומד להתרחש.
השעה היתה 6 בבוקר כשמכונית תופת עמוסה בחצי טונה חומר נפץ ונהוגה בידי מחבל מתאבד דהרה אל מפקדת השב"כ ומשמר הגבול באותה עיר.
חרף ניסיונות השומרים, שפתחו באש חיה לעבר המכונית הדוהרת כדי לעצור את המחבל המתאבד, הוא הצליח להגיע אל מרכז המפקדה, להתפוצץ ולגרום למותם של 28 ישראלים - 16 מהם לוחמי משמר הגבול.
אחד מהם היה לוחם משמר הגבול בקבע, סמ"ר גאלב מוניר מנסור ז"ל, שהותיר אחריו את רעייתו פאוזיה ושלושת ילדיהם הקטנים. מנסור ז"ל יליד 1951, מהכפר הדרוזי בית ג'אן שבגליל העליון, אחד מתשעה ילדים שנולדו להוריו - סלאח' וקאוקב.
חבריו ומשפחתו מספרים כי היה נער ביישן ומופנם שאהב את חיק הטבע.בינואר 1969 גויס לשירות חובה בצה"ל, והוצב לשרת ביחידה הדרוזית כלוחם. הוא מילא את שירותו הצבאי כאחד החיילים המצטיינים ביחידה, עובדה שלא נעלמה מעיני מפקדיו ביחידה שהציעו לו לחתום קבע עוד בטרם סיים מנסור את שירות החובה שלו. לאחר שנה של שירות בקבע השתחרר מנסור מצה"ל ופנה לעסוק באהבת חייו - חקלאות, ובילה שעות ארוכות בחיק הטבע.
ב־1982 פרצה מלחמת לבנון הראשונה, ומנסור והיחידה שבה שירת הועברו לגזרת דרום לבנון. סמ"ר מנסור ז"ל היה בן 32 בנופלו, והוא השאיר אחריו את פאוזיה, אם שלושת ילדיו הקטנים מהא, סוהא ומנדומה. בדברי ההספד שנשאו מפקדיו נאמר עליו שהיה "מן הבולטות שבאבידות".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו