כוכב יוטיוב: "אפשר להתחבר אליי למרות שאני ערבי"

16 שנה אחרי שהפלטפורמה האינטרנטית שינתה את האינטרנט, קשה יותר להצליח ביוטיוב. המוני אנשים פותחים ערוץ כל שנה, מעלים סרטון, שניים או חמישים – וזונחים אותו כשהם מגלים שמספר המנויים לא עולה ושהסרטון נעלם בנשיית מיליארדי הסרטונים שנוצרים ברשת החברתית.

אם בחו"ל הצלחת הערוץ נמדדת במיליוני מנויים, בארץ התקווה היא להגיע למאות אלפים. אבל אם אתה לא זמר או סלב, כנראה שיהיה לך מאוד קשה לגרום לאחרים לשים אליך לב. ריאן חצבני הוא אחד מאלה שהצליחו במשימה הזאת, ותאמינו לנו כשנספר לכם שזה לא היה לו קל – ולא בגלל שהוא ערבי.

חצבני, 22 בקרוב, גר בקריית שמונה, מוכר לרבים בשם "Pedixol", כשם הערוץ שלו. אין כמו מספרים כדי להעיד על הצלחה, במקרה של חצבני מדובר ב-223 אלף מנויים ביוטיוב, 65 אלף עוקבים בטיקטוק ועוד כ-40 אלף באינסטגרם. בסרטון היוטיוב הכי מצליח של חצבני צפו יותר מ-890 אלף פעם ועוד היד נטויה.

הוא מעלה בעיקר סרטוני ריאקשנים על סרטונים אחרים, קצת גיימינג והרבה דברים שהוא חושב שיעשו שמח לצופיו, או לדבריו – "תוכן לפי תחושת הבטן שלי". את הערוץ הוא פתח כשהיה בן 14, אבל נאלץ לחכות לא מעט עד שהעניין צבר תאוצה ואוהדים. "ראיתי הרבה יוצרי תוכן בחו"ל שממש הצליחו ורציתי גם, אז התחלתי את זה כתחביב", הוא מספר, "את הסרטון הראשון, על מיינקראפט (משחק מחשב. צ.ב), ניסיתי לעשות באנגלית. במשך חמש שנים לא קיבלתי שום חשיפה, היו לי 10 צפיות בקושי. אבל המשכתי והתמדתי, ולאט לאט התחלתי להכניס את האופי שלי לסרטונים, להעלות את הסדרה על המשחק באופן קבוע, והתחילו לצפות בי יותר. אבל בסוף דווקא סרטון פורטנייט הפך ללהיט ברשת והוא זה שגרם לאנשים להכיר אותי".

רוב צופיו של חצבני הם ילדים ובני נוער, אבל זו לא הייתה הכוונה שלו מלכתחילה – להפוך לסוג של כוכב ילדים ברשת. "אני רואה הרבה צופים שהם בטווח הגילאים שלי עד גיל 25, אבל מאמין שרוב הקהל הם ילדים, למרות שזה לא משהו שכיוונתי אליו. התוכן שלי מיועד גם למבוגרים, בלי פילטרים ומסכות, מי שבא – ברוך הבא".

אתה מצליח גם לעבוד בנוסף?

"כרגע אני עובד על כמה פרויקטים. לא למדתי משהו ואני גם לא חושב שאלמד בקצב הזה. הצלחה יכולה לבוא גם בלי ללמוד".

ואיך הגיבו בבית?

"אמא שלי הייתה מאוד נגד, היא רגילה שהכל סביב לימודים ואוניברסיטה, אבל כשהתחלתי להתפתח והיא ראתה את התשוקה שלי לזה היא קיבלה את זה, וכיום היא תומכת בי".

"הרגשתי כמו סוג של חיה"

חצבני אמנם נולד בארץ, אבל אימו מלבנון ("המשפחה שלה הם צד"לניקים שנלחמו למען המדינה") ואביו דרוזי. "זה חיבור מוזר", מחייך חצבני, "הם עבדו ביחד והכירו במטולה ושם אמא שלי נדלקה עליו. הם עברו לגור במעלה אפרים ושם נולדתי. באותה תקופה היו הרבה סכסוכים עם העם הערבי אז אמא לימדה אותי לדבר עברית, כי היא חששה ולא רצתה שנעבור בריונות או שיסתכלו עלינו בעין שונה. אני יודע ערבית בסיסית בלבד".

הקשר של ההורים לא צלח, והם נפרדו. בחלק מסרטוניו, כשהוא מדבר על אביו, הוא מזכיר אותו כמישהו ש"ירד לקנות מסטיקים ולא חזר". "הייתי בן תשע כשהוא עזב", הוא נזכר, "הם היו רבים הרבה וזה הגיע למצב שאי היה אפשר יותר, היה עדיף להיות לבד ובשקט מאשר עם מישהו שרק מתווכחים איתו. אני לא בקשר עם אבא שלי כתשע שנים כי ככה רציתי. קיוויתי שתהיה לי דמות גברית כמודל, ולא הייתה לי".

למרות שאימו דיברה איתו ועם אחיו הקטן רק בעברית כדי שלא יחווה בריונות בבית הספר, הדבר לא נחסך ממנו. "הרתיע אנשים לשמוע שאני ערבי, למרות שעד היום הרבה מופתעים כשהם שומעים שאני ערבי-נוצרי. חושבים שאני אמריקני או רוסי. מבחינת אמונה אני חד-משמעית נוצרי, אבל מאמין שכל אחד צריך לעשות מה שטוב לו. אני בנאדם, לא משנה מה הדת שלי".

היו לך חברות יהודיות?

"היו... אמא של אחת מהן היתה צועקת עליה ברקע כל פעם שהיא דיברה איתי בטלפון. הרגשתי כמו סוג של חיה, שמסתכלים עליה מהצד. עד היום זה משפיע עליי ואני מפחד מהורים של אקסיות. אבל רובם קיבלו את זה. אותה חברה גם אמרה לי בהתחלה שלאמא שלה אין בעיה איתי, אבל אחרי שגיליתי שזה לא ככה עד היום יש בי צד שמפחד שאנשים שמים מסכה כשהם מדברים איתי".

אתה חושב שכיהודי היית מצליח יותר?

"אין קשר. הרבה חשבו בהתחלה שאני יהודי, כי לא הייתי מדבר על זה שאני ערבי - אבל הסתלבטתי על זה מדי פעם בסרטונים. וכשהבינו שזה אמיתי הסתכלו עליי בצורה שונה, אבל אחר כך זה פקח להם את העיניים, כשהם ראו שאפשר להתחבר אליי למרות שאני ערבי-נוצרי. יש גם הרבה נוצרים שפנו אליי ואמרו שהם מאוד מעריכים אותי ואני נותן להם שם טוב".

אילו תגובות אתה מקבל?

"לרוב תגובות טובות. יש הרבה ילדים שפונים אליי באופן אישי כדי לספר על מקרים קיצוניים, בעיות אישיות או הטרדות מיניות ואונס. מצד אחד אני שמח שפונים אליי, אבל מצד שני מבאס שהם לא הולכים לאנשי מקצוע שיכולים לעזור, וזה לדעתי אומר הרבה גם על החברה שלנו. כל ילד שפונה אליי בגלל בעיה כזו אני נותן לו את כל הזמן שאני יכול ומנסה לכוון אותו לאנשי מקצוע. הייתה מישהי שפנתה אליי ואמרה לי שהיא עוברת התעללות בבית הספר וההורים שלה לא מקשיבים, והסרטונים שלי משמחים אותה. זה ריגש אותי, כי ראיתי את יוטיוב כתחביב ולא ידעתי כמה זה משמעותי עבור אנשים. דיברנו הרבה והיא עדיין פונה אליי באופן די קבוע, ואני חושב שהיא גם לקחה טיפול מקצועי מעבר לשיחות איתי".

נשמע שאתה מרגיש שאתה יכול להזדהות עם הילדים שעוברים בריונות.

"בהחלט. בתקופת בית הספר לא הייתי פופולארי, לא התחברתי להרבה ילדים, ביוטיוב אני הכי כן ומצחיק ובמציאות קשה לי לעשות את זה. היו לי חמישה ערוצים בעבר ונאלצתי לסגור אותם כי הרגשתי שפרצו למרחב האישי שלי, הרגשתי שאנשים נותנים לי ביקורת על דברים שאני עושה ממקום אמיתי. באותה תקופה כן היה אכפת לי מה אנשים חושבים, וזה גרם לי לשפוט את עצמי. יוטיוב הוא מקום מסוכן לאנשים שאין להם עור של פיל. במבט לאחור אני מודה לילדים שהתעללו בי במכות קטנות, שעזרו לי להתחסן ככה, כי כיום אני יכול לשים על זה פס".

יש הרבה סיפורים לאחרונה על פדופיליה ביוטיוב. בתור מי שחי שם, איך לדעתך אפשר לסכל את התופעה?

"אני לא יודע מה אפשר לעשות נגד זה. הייתי מופתע כשגילו על אסבר (עדן גלנט, יוטיובר שהוגש נגדו כתב אישום על עבירות מין שביצע בקטינים באמצעות האינטרנט. צ.ב.), שהיה חבר יחסית קרוב שלי, וזה גרם לי להבין שמאוד קשה לקלוט אותם אבל שחייבים להזהיר את הילדים ולא לגרום להערצה שלהם להפוך למשהו עמוק יותר".

שאיפות לעתיד?

"להמשיך עם יוטיוב, כמובן. אני מאוד אוהב את המקום שלי כרגע, אבל הייתי שמח ליותר ביטחון כלכלי. קשה להרוויח מיוטיוב בארץ".