איש לא ציפה לכך שהנשיא הטרי ג'ו ביידן יפגין נאמנות לעמדותיו המדיניות של קודמו בבית הלבן, דונלד טראמפ, שהיוו סטיית תקן דרמטית מהתנהלותם המסורתית של ממשלי ארה"ב במרחב הישראל־ערבי בעשורים האחרונים. ואולם, עם כל שאיפתו להתנתק ממורשתו של הנשיא ה־45 בכל הקשר אפשרי, ניתן היה לצפות שביידן - שנטל כבד של סוגיות כלכליות וחברתיות ניצב במוקד חשיבתו וסדר העדיפויות שלו - יפעל בצורה זהירה ומבוקרת בראשית דרכו בזירה הבינלאומית.
בפועל, עוד בטרם חלפו 100 ימי החסד הראשונים של ממשלו, התברר שהנשיא ה־46 נחוש לבצע פניית פרסה במדיניותו האזורית, שהשלכותיה על ישראל ועל מסכת היחסים המיוחדים עימה עלולות להיות מיידיות ומשמעותיות. מדובר בשורה של יוזמות ומהלכים, שכבר כעת נשזרים אל תוך אסטרטגיה חדשה, שיש בה את הפוטנציאל לשחוק את רשת הביטחון, שסוככה וגוננה עד כה על השותפות האמריקנית־ישראלית גם במקרים של אי הסכמות, במיוחד בגזרה הפלשתינית.
בראש ובראשונה מדובר בהסרת הסנקציות שממשל טראמפ הטיל על בית הדין הבינלאומי הפלילי בהאג, שרק לפני שבועות ספורים השיק חקירה רשמית נגד ישראל על רקע מבצע "צוק איתן" ופעולות ישראל בשטחי יהודה ושומרון. אף שצעד אמריקני זה אינו מהווה כשלעצמו גיבוי להאשמות הפלשתיניות שהולידו את פתיחתה של החקירה נגד ישראל, עיתויו (בעיקר לאחר שהממשל כבר חידש את הזרמת הכספים לרשות הפלשתינית, שהוקפאו ע"י טראמפ), מאותת בבירור על כך שהממשל החדש נחוש להמיר את מקל הענישה בגזר התמריצים בגישתו כלפי ארגונים ומוסדות בינלאומיים, שהפגינו וממשיכים להפגין גישה לעומתית מובהקת כלפי ישראל.
אותם הדברים אמורים גם בזיקה למרחב האיראני. בזירה זו, שאיפתם של כל אנשי ביידן לחדש את הדיאלוג עם טהרן ולשוב בהקדם למסגרת הסכם הגרעין שממנה פרש טראמפ. זאת, תוך נכונות בלתי מוסווית להפשיר באופן מדורג את הסנקציות שהטיל עליה, אף שעד כה, לפחות, לא ניכרים סימני הגמשה והתמתנות בעמדות האיראניות.
כך עתידות כל השותפות המקוריות להסכם הגרעין להתכנס שוב בווינה מחרתיים, כשעצם הנוכחות המחודשת של נציגי ארה"ב במפגש עתידה ליצור את התשתית לשיחות קרבה בין וושינגטון לבין טהרן, ואולי אפילו למגעים ישירים (גם אם לא רשמיים) בין נציגיהן.
מתברר, אפוא, שהבית הלבן להוט להחזיר מן הכפור את הדיפלומטיה המסורתית של ניהול משא ומתן עם איראן, על חשבון ההישענות הבלעדית על טקטיקות כוחניות של הרתעה ואכיפה. לפנינו, אם כן, ביטוי עכשווי לפרדוקס המכונה "עריצות החלש". כלומר, זהו מצב שבו הצד הפגיע והנתון תחת משטר סנקציות, הוא המכתיב בפועל את כללי המשחק. אחרי ככלות הכל, האמריקנים הם אלה העתידים להגיע ביום שלישי לווינה - הלוא היא קנוסה המודרנית - למשימה שכולה פיוס ורצון טוב.
אם נוסיף לכך גם את כוונתו של הממשל להאיץ את קצב התנתקותו הצבאית מן המזרח התיכון - לפנינו תמונה מטרידה של גוליבר, המקרין חולשה ושאיפה לפייס את היריב האיראני, בד בבד עם הפניית כתף קרה אל עבר בעל בריתו הישראלי.
