רכוש יהודי מוחרם בעיראק
בסוף מארס 1951 מלאו עשרה חודשים לתחילת מבצע "עזרא ונחמיה", שבמסגרתו הועלתה הקהילה היהודית בעיראק לישראל, בטיסות יומיומיות מנמל התעופה שבבגדד לשדה התעופה לוד - עם עצירת ביניים בקפריסין.
תחילת המבצע, ב־1950, התאפשרה עקב חקיקת חוק בפרלמנט העיראקי, שאפשר לכל יהודי "לעזוב את עיראק אם בכך חפצה נפשו - אולם אזרחותו העיראקית של העוזב תישלל ממנו". ליהודים ניתנה ארכה של שנה להירשם ליציאה מעיראק, ועד לאמצע מארס 1951 נרשמו 104 אלף יהודים שביקשו לעזוב.
ב־10 במארס 1951, למחרת תום מועד הרישום ליציאה מעיראק, נקרא בית הנבחרים העיראקי לישיבה סודית, ובה התקבל חוק שהקפיא את רכושם של היהודים העוזבים - שכעת נשללה מהם הנתינות. באותו לילה עברה המשטרה בכל חנויות היהודים בעיראק שבעליהן היו רשומים ליציאה - ונעלה אותן. למחרת הוקפאו בבנקים חשבונותיהם של הרשומים לצאת, נמנע מהם למכור את בתיהם, וגם מכירת מיטלטליהם נאסרה. הסכום שהותר להוציא מעיראק צומצם מ־50 דינרים לנפש לחמישה דינרים בלבד.
החוק החדש הפך רבבות מהם לחסרי כל בן־לילה. על רכוש היהודים העוזבים מונה אפוטרופוס, והוצאותיו מומנו מהכנסות הרכוש המוקפא. בתוך שבוע מיום פרסום החוק העיראקי הדרקוני התגברה תנועת טיסות ההגירה מעיראק באופן משמעותי, במגמה להגיע ל־20 אלף יוצאים בחודש, בשלוש־ארבע טיסות יומיות מעיראק לישראל. החשש היה שככל שתתקדם יציאת היהודים מעיראק - יגבר הלחץ עליהם מטעם השלטונות. זאת על פי פרסומים בעיתונות העיראקית, שדרשו להקפיא גם את רכוש היהודים שלא נרשמו ליציאה.
ב־23 במארס 1951 מסר שר החוץ, משה שרת, הודעה מדינית בכנסת, שבה גינה את התנהלות ממשלת עיראק ביחסה ליהודים, ומסר ש"שווי הרכוש והכספים של יהודי עיראק שעליהם השתלט האפוטרופוס העיראקי - יקוזז בעת תשלום שהתחייבה ישראל לשלם בעבור נכסי הערבים שננטשו בישראל".
מוקדש לזכרו של שלמה הלל ז"ל, שהלך לעולמו בחודש שעבר, בגיל 97
הגדנ"ע מגביר את פעילותו לצעירים במעברות
מפגני זריזות, תרגילי סדר וספורט שימושי - כך הסתיים בסוף מארס 1951 מבצע התערות של הגדנ"ע, שנועד להחדיר מושגי יסוד בידיעת הארץ ובהווי היישוב בבני הנוער שהגיעו מהמעברות.
"מבצע ההתערות" היה רעיון של עקיבא עצמון, מפקד פיקוד הגדנ"ע השני, שיזם את הקמת מחנה באר אורה כבסיס חינוך והכשרה של חניכי הגדנ"ע, שם גם נערך מבצע ההתערות. במהלך המבצע עברו נערי המעברות הכשרה מרוכזת מטעם מדריכי גדנ"ע במעברות בכל רחבי הארץ.
להכשרה בבסיס באר אורה הגיעו הנערים המצטיינים מקרב חניכי הגדנ"ע שבמעברות, והם שהו במקום חודש ימים. המוכשרים שבהם צוינו כמועמדים לקורס מפקדי כיתות גדנ"ע, שידריכו בהמשך את חבריהם במעברות - בפיקוח מפקדי הגדנ"ע החטיבתיים.
עד סוף מארס 1951 הושלמו שלושה מחזורי "מבצע התערות", שבהם נטלו חלק יותר מ־800 חניכים וחניכות מנוער המעברות, שעברו הכשרה בידיעת הארץ, באזרחות, בשיפור השפה העברית ובחשבון. את שעות הערב בילו הצעירים במשחקים, בשירה בציבור ובריקודי עם.
במפגן הסיום של המבצע אמר המפקד עצמון: "בשבוע ההתערות מגשים הגדנ"ע את אחת ממשימות היסוד שלו: איתור והכשרת הדור הבא של מועמדים ומועמדות לתפקידי פיקוד בצה"ל".
חוות הגדנ"ע בבאר אורה פתרה את בעיית השמירה על "ביר הינדיס", באר שסיפקה מים לאילת בראשית דרכה, וסייעה בהאצת פיתוח אזור הערבה. במקום הוקמה גם משתלה שסיפקה ירקות טריים לאילת. ב־2011 נהרס הבסיס, שהיה נטוש במשך שנים.
העיתון "דבר" חוגג עם קוראיו
העיתון "דבר" הכריז בסוף מארס 1951 על "סדרת אירועים חגיגיים שיערוך העיתון עם קוראיו הנאמנים ברחבי הארץ". ואכן, האירוע הראשון התקיים באולם "ביתנו" בחיפה, ונמסר ש"הוזמנו והגיעו המוני מנויים, ובמקום נראו ותיקי הקוראים לצד צעירים רבים".
באירוע נאמו מנהל סניף העיתון בחיפה, דוד זכאי, ומזכיר מועצת פועלי חיפה, יוסף אלמוגי, ונערך דיון בנושא "האם העיתון דוחק את הספר - או שהעיתון הולך לפני הספר". בנאומו ציין אלמוגי ש"'דבר' הוא מחוץ לכל ויכוח: עדים רבבות הספרים שהפיץ העיתון, עדים הקוראים שחונכו על ידו לקרוא עברית. 'דבר', כעיתון הסתדרותי, מראה גם את היפה והחיובי, את מידת הנחת שזכינו לה במדינה ובהסתדרות".
אחריו נאם משה ברזילי, חבר מערכת "דבר" בתל אביב, ששיתף את הנוכחים ב"התלבטויות של עיתון הרוצה לשמור על רמה תרבותית, על יושר כלפי יריב ועל שיתוף עם ההסתדרות". הוא גם דיווח על מאמצי העיתון להרחיב את חוג קוראיו בקרב העולים החדשים, וסיפר ש"'דבר' מתכוון להוציא בשבועות הקרובים מחדש את העיתון היומי המנוקד 'אומר'" (הוא יצא ברצף עד 1986, במימון ההסתדרות).
בסיום האירוע נערכה הגרלה, שבה זכו 200 קוראים בפרסי ספרים.
חסינות לחברי הכנסת
ב־22 במארס 1951 הונחה בכנסת הצעת חוק לחסינות חברי הכנסת. הצעת החוק באה לתקן את ההודעה שהוכנסה לפקודת הבחירות לכנסת הראשונה (1949), שקבעה ש"חבר כנסת נהנה, מיום בחירתו, מחסינות פרלמנטרית". בהצעה לחוק החדש נקבעו 16 כללים וסייגים לחסינותו של חבר כנסת, ובהם איסור חיפוש בדירתו, בגופו או בין חפציו. החוק התקבל במהירות, בתוך שלושה חודשים מיום הגשתו, והוא תקף עד ימינו.
יותר עולים "פועלי יום"
"מעל ל־17 אלף עולים מועסקים מדי יום בעבודות ציבוריות", כך הודיע שלום כהן, מנהל אגף התעסוקה במשרד העבודה, בהרצאה שנשא בבית ברל לפעילי מפלגת פועלי ארץ ישראל (מפא"י). כהן מסר ש"העסקת העולים היא השער לעבודה עבורם בארצם החדשה". כרבע מהעובדים בעבודות הציבוריות הועסקו בסלילה ובתיקון כבישים, והאחרים בשיכון ובפיתוח חקלאי. כהן ציין שהרחבת רשת הכבישים באמצעות עבודת העולים "תפתח בפני ההתיישבות שטחים שהם עד היום ארץ לא נודעת עבורנו". הוא דיווח שבכוונת משרדו להעלות עוד את מספר פועלי היום.
מיטות לחולי שחפת
משרד הבריאות הודיע בשבוע האחרון של מארס 1951 ש"בישראל יש 1,100 מיטות לטיפול בחולי השחפת". במקביל דווח שעד כה התחסנו 202 אלף נפש נגד המחלה. נמסר שרק 278 מיטות אשפוז לחולי שחפת מומנו על ידי משרד הבריאות, ב־660 פרוטות ליום, ואילו שאר המיטות נמצאות במקומות אשפוז מוסדיים או פרטיים. משרד הבריאות הכריז שבכוונתו להגדיל "כבר בשנה הקרובה" את מצבת המיטות לחולי שחפת ב־30 אחוזים לפחות.
הנעלמים / בידור ופנאי
תקליטים לחגים
בזמנים ההם, כשמכשיר הפטיפון שימש מרכז בידור והנאה ביתי, דאגו חברות התקליטים להפיק ולהפיץ לקראת חגי ישראל תקליטים חדשים, ומה יאה יותר לחג מאשר מתנה בצורת תקליט טרי של יפה ירקוני, שמעון ישראלי או להקת הנח"ל? גם לילדים דאגו חברות התקליטים, ומדי שנה, בעיקר לקראת הפסח, הן הפיצו תקליטים חדשים של כוכבי הזמנים ההם, שהיו אהובים במיוחד על הילדים, דוגמת דליה עמיהוד ומרים אביגל.
הצרכנייה / מנהגים מאז
אגוזים לפסח
בשבועות שלפני פסח מלאו חנויות המכולת באגוזים מסוגים שונים, לזכר רבי עקיבא, שהיה נוהג לחלק אגוזים לזאטוטים בפסח. לילדים היו שלל משחקי אגוזים במהלך החג, והפופולרי ביותר היה משחק שבו הניחו בשיפוע לוח על קיר, ומגובה הלוח היה כל משחק בתורו מגלגל אגוז. בעל האגוז שהגיע הכי רחוק היה זוכה באגוזיהם של השחקנים האחרים.
אגד מעלה הילוך
במארס 1951 המתינו כל הקואופרטיבים לתחבורה בישראל למסקנות ועדת מומחים מיוחדת, שמונתה כדי לייעץ בנושא פיתוח התחבורה במדינה הטרייה. בינתיים, בזמן ההמתנה לפרסום המסקנות, השתלט קואופרטיב אגד על תחום שיגור החבילות בארץ, והחל לספק שירות מהיר במשאיות הובלה - שעלו לכבישים באותו חודש (דוגמת זו שבצילום, מ־1951). במסקנות הוועדה, שפורסמו לבסוף בנובמבר 1951, נקבע שהקואופרטיבים שחר, אגד ודרום יהודה יאוחדו לקואופרטיב אחד בשם אש"ד. חודשים ספורים אחרי האיחוד שונה שם הקואופרטיב המשותף ל"אגד".
מודעות שהיו
