שירה איסקוב העידה: "הוא הרביץ לי וצעק 'תמותי כבר'", השופטת: "מעוררת השראה"

"הילד היה מכוסה בדם וזעק לשמיים": עדות מצמררת הושמעה הבוקר (ראשון) בפני שופטי ביהמ"ש המחוזי בבאר שבע, במהלך דיון בשלב ההוכחות במשפטו של אביעד משה, המואשם בניסיון רצח אשתו לשעבר, שירה איסקוב. על אף שבימים האחרונים ניסה הנאשם להתחמק מהתייצבות מול רעייתו לשעבר, ואף ניסה להביא לביטולו של שלב ההוכחות והראיות במשפט, נאלץ משה להגיע לבית המשפט ולהיות נוכח בעדותה של שירה. הוא נכנס לאולם כשהוא מכסה את ראשו, וסירב לענות לשאלות העיתונאים. 

במהלך הדיון השמיעה התביעה לבית המשפט הקלטה של חצי שעה, שהקליט משה אביעד עם הנייד שלו, של ויכוח קשה ואלים מאוד מילולית בין שירה לבעלה. ויכוח זה ככל הנראה קדם לאירועי הדקירה. במהלך השמעת ההקלטה, איסקוב ומשה השפילו את מבטם למטה. 

על סף דמעות, כשמבטה מושפל, החלה שירה בעדותה וחשפה בפני השופטים והנוכחים באולם ביהמ"ש את מסכת ההתעללות שעברה באותו ערב נורא: "זה היה אחרי שאמרתי לו שאני נוסעת לצפון להורים שלי לחג. אחרי חילופי מילים בינינו. אמרתי שאני לא יכולה להישאר יותר איתו. 10 ימים לפני המקרה עברתי גרידה. היה לי קשה להתמודד עם האובדן של העובר. האובדן קרה אחרי שאביעד כעס וצעק עליי. אני כעסתי וצעקתי בחזרה. אחרי זה היה לי כאבים חזקים בבטן ונפלתי לרצפה".

"יום אחרי זה רציתי ללכת למיון. הוא לא רצה להוציא את הילד. אז הלכתי אחרי. אמרו שאין דופק לעובר. ארבעה ימים אחרי זה עברתי גרידה. הייתי שבוע בבית ולא הלכתי לעבודה. יום שישי הגיע. וכמה ימים זה היה חילופי מילים בינינו. לא הייתה הכלה מצידו על האובדן של העובר. הוא רצה תאומים ישר אחרי. לפני שאני נכנסת לגרידה הוא מבקש תאומים. לא היה בעצם שניה אחת לאובדן העובר ולהרגשה של כמה ימים אני עם תינוק מת בבטן. ביום חמישי שלח לי לוואטסאפ על מישהי שנכנסה להיריון ואמרתי שזה לא הסיפור שלי. הוא זה שהרס והחליט להכניס את המריבה של המשפחה שלו הביתה".  

עוד הוסיפה שירה בעדותה: "ישבתי שבעה. בגלל הגרידה ומות העובר. רק בכי. ביום חמישי כבר התחלתי לבשל לערב החג. וביום שישי המשכתי ואביעד הלך לעשות עם הילד קניות השלמה. ביקשתי בקבוק יין מיוחד שיהיה לנו כיף... ביום שישי זה התחיל כשהביא יין אחר. אמר ששום דבר לא טוב לך. כל דבר יש לך משהו להגיד. כל מיני מילים לא נעימות. אמרתי שהבנתי את הראש שלך תן לי לסיים לבשל. המשכנו את היום. אני המשכתי לבשל. אביעד שטף את האוטו. הכניס את הצינור לבית ושטף את הרצפה. ביקשתי שלא יעשה את זה כי נשאר הרבה מים והילד יכול להחליק. הוא התעצבן וצעק שגם כשאני עושה משהו אני לא מרוצה".  

"לקח אותי וזרק אותי לרצפה"

שירה המשיכה לתאר את מהלך הוויכוח: "בעצם אנחנו מתחילים.. הוא אומר לי משהו אני אומרת לו משהו. וזה רק מתעצם. ואז הוא בא ומנסה להקטין אותי ולהגיד לי כמה אני מכוערת ושאני כמו אישה בת 70. רק מנסה להקטין אותי ולהראות לי כמה אני לא מוצלחת ולא בסדר. הוא בא לי מול הפרצוף במטבח ואמר לי את זה. ואז הגיע הרגע שאני אומרת אני לא יכולה לשמוע את העלבונות האלה. אני לא יכולה להיות איתו בבית שלושה ימים בסגר. אסע לצפון להורים שלי. זה לא יהיה טוב לאף אחד מאיתנו שנישאר ביחד בבית. התקשרתי לטלפון של אבא שלי ואמרתי לו שאני באה. לקחתי את א' להחליף לו חיתול. ואז כשיצאתי לחדר ליד לקחת שקית לחיתול אני בטלפון עם ההורים, אביעד לקח אותי ותפס אותי וזרק אותי על הרצפה".  

שירה המשיכה בעדותה: "אמרתי לו - הבטחת שלא תיגע בי. אני לא מזמינה משטרה. הוא לקח אותי והטיח אותי ברצפה. ואז אמרתי לו פעם שניה שנוגע בי גירושים. אין כוח להישאר יותר. חזרתי לשטוף את הילד ואני ממשיכה להיות עם ההורים שלי בטלפון. תוך כדי לוקחת את התיק שמה בגדים לי ול- א'. הלכנו לחדר שלו להלביש אותו. התיק שלי היה בחדר עבודה. אביעד ניסה להחביא אותו ושם אותו מתחת למיטת התינוק. אביעד אחריי. הוא רוצה כנראה לשמוע מה אני אומרת להורים שלי. הכנסתי בגדים שלי לתיק. חזרתי לסלון לקחת בקבוקי מים. כמה ספרים לדרך שיהיה לו. נעמדתי ליד הדלת ורציתי לצאת. והוא לא נותן לי לצאת. נועל את הדלת וסוגר את התריס והחלון אומר לי את לא הולכת ורצה להצטרף. אמרתי אתה כבר לא בא איתי לשום מקום". 

"הוא החזיק לי את הידיים מונע ממני להגיע לדלת. המטרה שלי הייתה לצאת מהבית. כשמתקרבים לדלת הוא נועל את הדלת וסוגר את התריס. כשהילד יורד מהידיים אני מסתובבת כדי לתפוס אותו. והחבטה הראשונה הגיעה בראש. ועוד אחת ועוד אחת. ועוד הרבה ואני צועקת. ואני מבקשת ממנו שיפסיק...  צרחתי שיפסיק וביקשתי סליחה. ביקשתי עזרה מאבא שלי. הם היו על הקו". 

"הילד צרח וזעק לשמיים, ביקשתי מאביעד שייחבק וירגיע אותו" 

שירה המשיכה לגולל את מסכת האימים שעברה: "הילד צרח וזעק לשמיים. ביקשתי ממנו שיהיה עם הילד וייקח אותו ויחבק אותו וירגיע אותו. הילד התיישב לידי. כולו התמלא בדם שלי. אני הייתי על הרצפה. שכבתי על הרצפה ו- א' היה לידי. פשוט התיישב וזעק לשמיים ובכה. בזמן הזה הוא לא מפסיק להכות אותי. ואז הוא ניגש למגירה של הסכו"ם ומוציא סכין. ואני מבקשת ממנו שלא יעשה את זה. הוא אומר לי את לא תהיה אימא של הילד. לא תהיי אימא של א. הוא ניגש אליי וחונק אותי ואומר תמותי. אני מבינה בדיעבד למה לחש. הוא חנק אותי עם שני הידיים שלו. אני שוכבת הוא עליי העיניים שלו עליי והוא מחכה שאאבד הכרה... הוא אומר: 'כל כך הרבה מכות בראש והיא עדיין לא מתה'. אני רואה את השנאה שלו בעיניים. והוא צועק למה הבחורה עדיין לא מתה". 

"הוא מסתכל עליי. תמותי כבר, הוא צעק. בין לבין השכנה שהגיעה גם. הוא הוציא את הסכין לפני זה ואחר כך התחיל עם הסכין דקירות. אמרתי לו תפסיק אני רוצה לחיות. והוא המשיך עם הדקירות. ואז אני זוכרת את השכנים מחזיקים אותי ואומרים עוד מעט האמבולנס יגיע. שתי שכנות נכנסו לבית מהזעקות והיו לידי. אמרתי שאין לי אוויר וביקשתי שישמרו לי על הילד. הרגשתי שאני כבר הולכת למות ושאין לי כוחות ואין לי אוויר ואין לי כלום. הם דפקו בדלת (השכנים). הוא, אביעד, דיבר איתה וסגר את הדלת חזרה ואז חזר לטפל בי. להכות ולדקור תוך כדי המכות. חזר לחנוק ולדקור. היה אור ואז חושך". 

השופטת לשירה: "מה שאמרת מעורר השראה" 

בהמשך הדיון הושמעה הקלטה מאוד קשה מהנייד של הנאשם, שפעל בזמן שדקר אותה והכה אותה בראשה עם המערוך. ההקלטה היתה מלווה בצרחות קשות של שירה במהלך ניסיון הרצח לכאורה, ובשלב מסוים עצרו השופטים את השמעתה. אב בית הדין, השופטת יעל רז לוי, אמרה:"שמעתי דברים קשים, אבל חייבת להגיד שזה לא נוח לנו לשמוע את זה (בפורום הזה), אנחנו נשמע את זה אחר-כך. אנחנו שומעים הקלטה מאוד קשה, צרחות, זה לא המקום שאנחנו צריכים לשמוע כזו הקלטה". 

לאחר הפסקת השמעת ההקלטה המשיכה שירה בעדותה: "יום לפני התכתבנו בווטסאפ. אמרתי לו שמה שגרם להפלה היה התקיפה והצעקות עליי. התחלנו התכתבות, והוא מאשים אותי ואני מאשימה אותו ואת האחיות שלו. בתגובה הוא חסם אותי בוואטסאפ. שלחתי לו מייל אחר כך. הוא ענה לי. שלחתי לו עוד משהו. בערב הוא חזר הביתה והכל היה כרגיל. יותר מאוחר אני מתחילה לבשל. הייתה לי חתונה של מישהי מהעבודה והוא לא הסכים שאסע. אמר שאין לי מה לנסוע לחתונה של מישהי שהיא לא חברה טובה. רציתי לנסוע, אבל לא היה לי את הכח לריב איתו על זה. אמרתי שאולי הוא צודק. אני 10 ימים אחרי הפלה ואולי אני צריכה לנוח בבית". 

לאחר סיום העדות, הוסיפה שירה איסקוב הצהרה אישית: "כל הראש שלי תפרים ויש לי המון כאבים. ארובת העין נשברה והקרנית נפגעה. אני לוקחת כדורים נגד כאבים. הלחי תתאחה לבד. גם הלסת. השיניים שנשברו. יש לי ניתוח להשתלת עצם בלסת ואחר כך השתלת שיניים. אני לומדת סיבולת לב וריאה כדי שאוכל לחזור לריצות והליכות. יד שנשברה ואצבע שנכרתה. אני בפזיותרפיה, ופעמיים בשבוע אני לוקחת את א' לטיפול, לקלינאית תקשורת. אחרי האירוע הוא הפסיק לדבר". 

בסיום העדות אמרה השופטת רז לוי לשירה כי "מה שאמרת מעורר השראה". 

יו"ר נעמ"ת, חגית פאר, התייחסה להשלכות עדותה של שירה איסקוב על נשים נוספות בישראל: ״אומץ ליבה של שירה איסקוב יכול להציל את חייהן של נשים רבות בישראל. מבלי שביקשה זאת או ייחלה לכך הפכה שירה לשומרת אחיותיה - כ 200 אלף נשים שנמצאות במעגל האלימות בישראל ושרואות כיצד היא מתייצבת מול המפלצת שניסה לרצוח אותה. אין לי ספק שבפעולותיה היא נותנת כוח לנשים נוספות לומר 'עד כאן'". 

ההגנה התמקדה בוויכוחים עם משפחת הנאשם; השופטת: "מה הרלוונטיות?"

בהמשך הדיון החלה החקירה הנגדית של שירה. סניגורו של משה מטעם הסניגוריה הציבורית, עו"ד אלון דוידוב, הציג תכתובות וואטסאפ בין שירה לבין אביעד ובו היא מאשימה אותו במות העובר, והתמקד בוויכוחים שהיו בינה לבינו ובין משפחתו. ראש הרכב השופטים יעל רז לוי תהתה אף היא כיצד ההודעות הללו רלוונטיות בעניינו.

איסקוב מצידה אמרה: "אני לא מבינה מה הקשר לויכוח, לסכסוך משפחתי, למה שקרה"?

בהמשך שאל עו"ד דוידוב את איסקוב: "למה שתהיה בו אשמה על ההפלה?"

שירה איסקוב: "אוקיי, גבר שצורח את נשמתו וצורח על האישה שלו שהיא בתחילת חודש שלישי, למרות שכמה ימים לפני זה הוא הבטיח שלא תהיה מריבה על מה שהמשפחה שלו עשו להריון שלי, וצורח עליי ורק מקטין אותי וגורם לי לבכות, הלב שלי היה על 10,000 ואחרי שעתיים כאבי בטן תופת. אז כן, האשמה היא עליו".

עו"ד דוידוב: "עכשיו את אומרת, בהודעה, 'בגלל שלא עמדת במילה שלך שהבטחת לי ביום שבת', מה היה בשבת?"

איסקוב: "הוא הבטיח שהשנאה של אחותו לא תיכנס אלינו הביתה, הילד שיחק עם הטלפון של סבתא שלו ואז ראינו הודעה מאחותו שאחרי שהיא שמעה שאני בהריון, שאני חצופה על זה שרק אמרתי תודה ולא דבר מעבר לזה. ואז ראיתי את ההודעה ואמרתי, הנה זה התחיל שוב והוא הבטיח לי שהוא ידבר איתם על זה, שלא יתערבו לנו ושיהיה בסדר ויהיה בסדר, זה היה בשבת". 

עו"ד דוידוב: "על איזה אחות את מדברת?"

איסקוב: "על ענת"

עו"ד דוידוב: "אז היא שונאת אותך?" 

איסקוב: "צריך לשאול אותה, זה מה שאני מרגישה".

"שירה היתה כפסע מלהפוך לעוד שם בסטטיסטיקה עגומה" 

את נאום הפתיחה נשאה נציגת הפרקליטות, עו"ד מיטל אמויאל: "ב- 18 לספטמבר 2020 ערב ראש השנה זמן קצר לפני כניסת החג זעקות אישה וצרחות ובכי של ילד קטן החרידו את השלווה בשכונת המגורים במצפה רמון. הצרחות היו של שירה איסקוב. הבכי היה של בנה הקטן מתבוסס בדמה צופה במחזה אימה, צופה כיצד אביו הנאשם מנסה בכל דרך אפשרית לגרום למותה של אימו. באותה שעה הוריה נמצאים על הקו מרחק משמעותי בכרמיאל" 

"באותם רגעים שירה איסקוב הייתה כפסע מלהפוך לעוד שם בסטטיסטיקה עגומה של נשים שנרצחו עי בני זוגם. נס גדול הפריד בינה ובין המוות. הראיות מבוססות בראש ובראשונה על עדותה של שירה והקלטה ממכשיר הטלפון של הנאשם עצמו שמתארות דקה אחר דקה את מה שקרה שם. זו עדות חיה ומצמררת על הרגעים שעברו על שירה ובנם הקטן. ההקלטה והעדות של שירה יוכיחו כיצד הלם הנאשם שוב ושוב עשרות חבטות במערוך ששימש את שירה זמן קצר לפני כן להכנת חלות בערב החג. בהמשך כיצד חנק את שירה ולבסוף כדי להשלים את מלאכתו דקר אותה דקירות רבות בחזה בפלג גופה העליון בראש בקרקפת".

עוד הוסיפה עו"ד אמויאל: "נוכחותה של שירה היום שתעיד כאן בפני הנאשם בעלת משמעות עצומה. ולא רק מהפן הדיוני והתרשמות מהעדה. לרוב אנחנו לא זוכים לשמוע עדות ישירה של מי ששרדה את התופת וחזרה לספר מה קרה שם. לרוב הנשים הללו לא שורדות כדי לספר. נוכחות שירה עצומה במיוחד עבורה. היא יפה וחזקה. זה יהיה עבורה עוד שלב חשוב בתהליך ההחלמה שלה ושיקום חיה וחיי בנה".

"כל ניסיון מצד הנאשם להטיל את האחריות על שירה, הניסיון להסיט את הזרקור מהעיקר. המסר שיועבר באמצעות המקרה הזה הוא שאסור שאף אישה ובעצם אף בנאדם לא יחווה את הזוועה והתופת ששירה עברו. אבקש לזעוק את זעקתם של הקטינים וחסרי הישע שנופלים קורבנות לאלימות במשפחה בעל כורכח, גם כאשר האלימות אינה מופנית כלפיהם ישירות".   

 

 

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו