הנשיא ראובן (רובי) ריבלין ביקר היום (שלישי) במרכז לבריאות הנפש גהה. התלוו אליו יו"ר כללית, יוחנן לוקר, ומנהל בית החולים, פרופ' גיל זלצמן. זהו הביקור הראשון בתולדות המדינה של נשיא מכהן בבית חולים פסיכיאטרי.
הנשיא נפגש עם קבוצת ילדים בכל הגילים וערך עימם שיחה גלוית לב. שיתפו את הנשיא במצוקות שחוו וביחס של החברה אליהם והסבירו באריכות כיצד הטיפול שהם מקבלים מסייע להם לחזור לחיים.
"הביקור כאן והמפגש עם ילדים ובני נוער, שיש מי שמכנה אותם כבר דור הקורונה – הוא מטלטל", אמר הנשיא והוסיף: "אי אפשר להישאר אדישים למצוקה, לסבל ולכאב. אנחנו בציבור הרחב לא מודעים לנזקים שעושה הקורונה לנפש. לנפשם של בני נוער, לילדים, לקשישים, למבוגרים. לנפש שלנו. של כולנו.
"ברור שאם היו לנו בדיקות מטוש לנפש, היינו יכולים לראות, בצורה ברורה, את נזקי המגפה והמגפות שלצידה: מגפת הבדידות, מגפת אי הוודאות, המגפה של הריחוק החברתי. אבל כרגע, אלה מגפות שקטות ושקופות. ולמגפה הזו יש מחיר נפשי, מחיר כבד. מחיר שעלול לעלות בחיי אדם, ובוודאי שמשפיע על בריאותנו".
"אנחנו צריכים שייתנו לנו יד"
"הגעתי בגלל דיכאון וחרדה שאני מתמודד איתה", סיפר לנשיא מ' בן ה-14. "הרגשתי שאני מאכזב את ההורים שלי, שאני כישלון. ואז שמעתי קול שהורה לי להתאבד, קול שאני לא מכיר. כשהגעתי לטיפול כאן בבית החולים הבנתי שזה התקף פסיכוטי. אדם במצב פסיכוטי מרגיש שעוקבים אחריו, מצלמים אותו, שמישהו רודף אחריו ורוצה ברעתו. לקחתי כדורים שנתן לי הפסיכיאטר שלי, אחרי שהפסקתי ללכת לבית ספר. עכשיו אני גם לומד פה ואחרי הלימודים הולך הביתה. רק ככה אני מצליח לשמור על שגרה".
ר' בת ה-12 סיפרה לנשיא על תחושת הבדידות שהיא חווה כאשר אין מי שמבין את מצוקתה. "אני פה בגלל דיכאון, אובדנות וחרדה חברתית. אדם אובדני הוא אדם שמרגיש שאין לו תקווה יותר, שהוא לא מצליח להרים את עצמו למעלה", אמרה. "ניסיתי לפגוע בעצמי. הרגשתי לבד לגמרי, שאף אחד לא מבין אותי. יש משהו בחברה שגורם לנו להרגיש שזה לא בסדר להרגיש ככה. שאם את מרגישה ככה את פגומה. אנשים לא באמת הבינו מה זה אומר והיה מאוד קשה לעזור לי. ההגעה שלנו הנה נתפסת כבעייתית או חריגה, החברה לא מקבלת את זה וזה גורם לנו להרגיש לבד עוד יותר. אנחנו צריכים שייתנו לנו יד וייתנו לנו להבין שזה בסדר, כי רק ככה נגיע לקבל את הטיפול שאנחנו זקוקים לו".
הנשיא הדגיש: "מצוקה נפשית היא תופעה שחוצה מגזרים ואוכלוסיות. אף אחד לא צריך להתבייש אם הוא חש קושי נפשי. אם אתם או אתן חשים קושי נפשי, אל תשמרו אותו בבטן. אל תמתינו שהוא יתפתח למצוקה. תדברו, תשתפו, תתייעצו, עם חברים, בני משפחה, אנשי בריאות הנפש, עובדי סוציאליים, רופאי המשפחה. אל תתחבאו ואל תחביאו, ובמיוחד אל תתביישו".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו