בתום ארבע שנים של שכרון טראמפ, ישראל נוחתת לקרקע המציאות עם תחילתו עבודתו של ממשל ביידן. הנשיא החדש ואנשיו אינם הבשורה הדמוקרטית הרעה ביותר שאפשר היה להעלות על הדעת. אולם, ברוח דברי בן גוריון, השאלה החשובה אינה מה יגידו האמריקנים אלא מה יאמרו להם הישראלים.
עוד בטרם ביידן נכנס לתפקידו, ראש הממשלה נתניהו והשגריר הקודם דרמר הבהירו את דעתם השלילית על האפשרות שארה"ב תחזור להסכם הגרעין עם איראן. מנגד, בכל הנוגע לאינטרסים הקריטיים של ישראל ביהודה ושומרון ומול הרשות הפלשתינית, מכיוונו של נתניהו לא נשמע דבר. ולא רק הוא, גם יתר מנהיגי המדינה, סמוטריץ', בנט, סער, וראשי השמאל, כלל לא מדברים על החשיבות העליונה בשימור הצעדים רבי-המשמעות שעשו טראמפ וממשלו לחשיפת האמת על הסוגיה הפלשתינית ולקידום פתרונה.
ארכיון // היסטוריה בבית הלבן: טראמפ ונתניהו הציגו את תוכנית המאה // צילום: דוברות הבית הלבן
בשונה מהסוגיה האיראנית, שלגביה ישראל נערכת להציג בעוז לממשל את עמדתה, הסוגיה הפלשתינית מוזנחת.
כך למשל, האמריקנים צפויים לפתוח קונסוליה פלשתינית בירושלים. האם צעד כזה טוב ליהודים? הוא מקדם את השלום? ישראל מסכימה להכרה אמריקנית דה-פקטו במזרח ירושלים כבירת המדינה הפלשתינית העתידית? ישראל תומכת בכלל בהקמת מדינה כזו, שלא תחת התנאים הנוקשים של תוכנית טראמפ? מישהו במל"ל או במשרד החוץ עוסק בכך?
הדעת נותנת כי הממשל החדש יבטל את הצהרת פומפאו, המכירה דה-פקטו בחוקיות ההתיישבות ביו"ש. לא צריך להיות תומך התנחלויות כדי לדעת שהעמדה האמריקנית הזו, חוץ מאשר לשקף את האמת ההיסטורית, מחזקת מאוד את טיעוניה של ישראל בכל טריבונל בינלאומי. מתבקש שהמערכת המדינית הישראלית תצא כבר עתה במתקפה מדינית-משפטית שתבסס, תרחיב ותעמיק את הצידוקים להצהרת פומפאו, כך שממשל ביידן, יחשוב פעמיים לפני ביטולה.
הוא הדין לפתיחה המתוכננת של משרדי אש"ף בוושינגטון. האם לא לגיטימי שארה"ב תדרוש מאש"ף לעצור את משכורות הטרור - תופעה שגם שר החוץ החדש בלינקן יצא נגדה - בטרם אבו מאזן מקבל את הפרס הזה?
ומה לגבי חידוש התקציבים לאונר"א? האם הגיוני לדעת אנשי ביידן שהפלשתינים יעבירו בתורשה את מעמד הפליטות מדור לדור, מה שלא קרה אצל אף פליט אחר בעולם? האם הזכאות הייחודית הזו מסייעת או מקשה על פתרון הבעיה הפלשתינית?
כמובן שיש לעמוד על שימור ההכרה האמריקנית ברמת הגולן כשטח ישראלי, על המשך המאבק בגוף המתקרא "מועצת האו"ם לזכויות האדם", על אי-ביטול ההחלטה המגדירה את ה-BDS כתנועה אנטישמית ועל המשך סימון תוצרת ההתנחלויות כישראלית.
נכון, ממשל ביידן יגלגל לאחור לפחות חלק מצעדי טראמפ, אבל כעת השעה להכין תרופה למכה, ללמוד כל נושא לעומק ולהכין טיעונים ונימוקים המצדיקים אותו, לקבוע סדרי עדיפויות בין המחוות הצפויות להתבטל ואולי אפילו לסחור ביניהן עם ממשל ביידן כדי למזער נזקים.
בקיצור, הגיעה שעתו של הימין להתעורר ולהתחיל במאבק. טראמפ הלך, ביידן נכנס. אם מנהיגי המחנה הלאומי יקבלו בהלם ובאלם את גזרותיו - הן יהיו כואבות בהרבה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו