בגיל 46, מושיק עפיה עומד להיות לראשונה אבא. אם הכל ילך כשורה, במארס הקרוב יביא הזמר לעולם בת בכורה עם אשתו הטרייה, דנה. חדשות טובות אחרי הטלטלות הגדולות בחייו בשנים האחרונות, ובהן גירושים מאשתו הראשונה, לפני כעשור, פשיטת רגל מתוקשרת ונפילה מהדהדת בקריירה.
לראיון הוא מגיע דרוך, במצח קמוט ובדיבור רציני, אבל בשנייה שבה מוזכרת הבת שעומדת להיוולד לו - הוא נוטש את הפוזה המתגוננת והופך לגוש חמאה עם חיוך ענק שמרוח על פניו.
"זה מרגש ברמות אחרות", הוא מודה. "התרגשות שלא חוויתי. אני מרגיש שיוצאים לי מהפנים ומהאוזניים לבבות, וזה מקסים.
"עוד לא החלטנו על שם, אנחנו מחפשים ברשימות ומתלבטים. אבל כבר קנינו מוצצים, בקבוקים ובגדים לימים הראשונים, כדי שלא ניתקע. את החדר לילדה עוד לא הכנו, כי זה לא נהוג לפני שהתינוק נולד. אגב, בתקופת הקורונה גיליתי שאני אוהב להיות 'בוב הבנאי', לצבוע, לקדוח ולסדר. שיפצתי את הבית שלנו ברמה של 'לפני' ו'אחרי', ומאוד נהניתי. הכל מוכן לנסיכה הקטנה".
איזה אבא תהיה?
"הכי טוב בעולם. אני לא אצטרך לקום בלילה, כי אני ממילא ער. בדרך כלל אני הולך לישון ב־5 לפנות בוקר וקם ב־10, ככה שאהיה זמין לה גם בלילות וגם בבקרים. בעבר הייתי מתעורר ב־4 אחר הצהריים, אפילו ב־6 בערב. היום, כשאשתי חוזרת מהעבודה שלה בבית הספר, אני כבר מתקתק לה ארוחת צהריים.
"בהתחלה דנה היתה אוכלת רק בריא, אני קצת 'קלקלתי' אותה. אני מכין דגים, והמומחיות שלי היא בשרים. אני חולה על בשר. למדתי לבשל מצפייה באנשים ביוטיוב, ואני מבשל פצצה, אמיתי. אם ירצו אותי ל'מאסטר שף VIP' - שידברו עם הסוכן שלי, רוברטו. בינתיים, יכולים לראות באינסטגרם איך אני עוזר לדנה להכין עוגיות".
אתה ידוע בחרדות שלך מטיסות ומנטילת תרופות. עכשיו תהיה גם אבא חרדתי?
"כנראה שכן. אני אבדוק כל הזמן שהיא נושמת. אני דואג ומשגיח יותר מדי. דנה כבר אומרת שבקטע הזה אני אהיה מאוד בעייתי. אם אני אראה שהילדה עומדת לקבל מכה מהשולחן, אני אקבל אותה לפניה. אני יודע שלא צריך לגדל ילדים בכפפות של משי, ואני צריך לעבוד על זה עם עצמי. למרות הגיל שלי, אני רוצה כמה שיותר ילדים. ילדים זה שמחה, ואני רוצה שולחן קידוש מפואר. אני מרגיש בן 30".
הם מתגוררים ביישוב גני תקווה בבית פרטי שכור. דנה (33) היא מורה לחינוך גופני בבית ספר ממלכתי־דתי בפתח תקווה. "הכרנו לפני כמעט שנתיים דרך האינסטגרם", הוא נזכר. "אני התחלתי איתה, ואז עברנו לשיחות טלפון ארוכות של חמש־שש שעות כל שיחה, משהו מטורף. כשנפגשנו, מייד הבנתי שהיא החצי השני שלי".
היא התאהבה ב"מושיק עפיה" הזמר?
"לא, אני מהר מאוד קולט דברים כאלה. היא לא היתה מעריצה שלי. היא הכירה אותי כזמר, וזאת סטיגמה שעלולה להרתיע. אבל אני לא בליין שמסתובב בלילות. אני 'ילד טוב ירושלים', ואני אומר את זה בגאווה. מהופעות אני נוסע ישר הביתה. בחיים לא לקחתי סמים. אני מפחד לקחת כדור נגד כאב ראש, אז להכניס סמים לגוף? בחיים לא. אני לא שותה לפני הופעות, ולא אחרי. זה לא שאני נזיר, ישבתי בבר עם חברים ואני שותה כוסית פה ושם, אבל לא תתפוס אותי בסיבובי ברים בלילות. זה פשוט לא אני".
בשל הקורונה, נאלצו עפיה ודנה לדחות את חתונתם שלוש פעמים, עד שלבסוף נישאו באוגוסט. "חתונה בקדושה, על גג ישיבת 'אש התורה' בירושלים העתיקה, ממש מול הכותל המערבי. מקום שכדי להגיע אליו אתה עובר ברחבת הכותל. ולא חסכנו, זה מהמקומות היקרים ביותר בארץ להתחתן בהם. היו בחתונה 70-60 אורחים, במקום פתוח, על פי מה שהיה מותר בתקנות".
מה גרם לך להתאהב בדנה?
"היא מלאך, והיא רגישה. היא עוטפת אותי באכפתיות, באהבה ובדאגה - ותומכת בי".
שונה ממערכת היחסים עם אשתך הראשונה, נטלי יעקובוב?
"אני לא רוצה לדבר על אשתי הקודמת. אני משאיר את זה בעבר. התגרשנו בצורה יפה, כל אחד הלך לחיים שלו. אני לא אדם של מריבות. זה לא השאיר בי צלקות. היינו נשואים שנה וחצי ללא ילדים. הגענו למסקנה שמפרקים. כישלון? החיים לא מורכבים רק מהצלחות. צריך להיות מציאותיים. אין לי בעיה להגדיר את זה ככישלון. אז מה. המשכתי הלאה".
הגירושים היו רק הספתח לתקופת השפל הגדולה שעבר בהמשך. לפני כשמונה שנים חווה התרסקות בקריירה, מלווה במשבר כלכלי, אחרי שלא עמד בחוזה להשתתפות בעונה השנייה של תוכנית הריאליטי "חי ב־LA LA לנד", שצולמה ב־2012 בלוס אנג'לס ושודרה בערוץ 24.
בשל חרדת הטיסה שלו הוא סירב לעלות למטוס, מה שהביא לביטול החוזה מול הפקת התוכנית ושיקע אותו בחובות כספיים, עקב ההתחייבויות שנטל על עצמו על חשבון השכר שהיה אמור לקבל מהתוכנית - 750 אלף שקלים. הוא נקלע עד מהרה למערבולת פיננסית, שבשיאה היה חייב לארבעה בנקים סכום כולל של כמיליון שקלים. ב־2014 הכריז על עצמו פושט רגל.
"החוב שלי היה לבנקים, לא לשום נושה פרטי", הוא מבהיר. "הצעתי לבנקים לסגור את החוב בסכום של כחצי מיליון שקלים, אבל הם סירבו. 'ייבשו אותי' כפושט רגל במשך חמש שנים, עשו לי עוול. הם חנקו אותי, רק בגלל השם שלי, בגלל שאני הזמר המפורסם.
"אני מפעל שבמשך שנים גלגל מיליונים. שילמתי מיליוני שקלים למסים. מעולם לא עבדתי ב'שחור'. מהיום הראשון שלי במקצוע אני רק עם חשבוניות. כל ההתנהלות נגדי בעניין הזה היתה בדיחה. העסק היה יכול להיגמר בחמש דקות, ובהרבה פחות כסף.
"בסופו של דבר, סגרתי את החובות ב־400 אלף שקלים, כלומר 100 אלף שקלים פחות ממה שהצעתי להם חמש שנים קודם לכן. עשו לי 'תספורת', אבל אם תבדוק, תגלה שחובות כמו שלי נסגרו בעבר גם בהרבה הרבה פחות".
מי כיסה לך את החובות לבנקים?
"אני כיסיתי, לעצמי. על ההשתתפות שלי ב'האח הגדול' קיבלתי, למשל, 150 אלף שקלים? זה הלך לשם. ועוד כל מיני דברים שעשיתי. סגרתי את החובות, ולפני שנה סיימתי לשלם הכל. היום השולחן שלי נקי. אני לא חייב כלום לאף אחד. בבנק אני בפלוס".
מה הנפילה הותירה בך?
"התרסקתי, הכל התפוצץ לי בפנים. הרגשתי כאילו הכניסו אותי למכונת כביסה וסחטו ממני הכל. היו רגעים שנשברתי. בבת אחת עברתי מפנטהאוז לדירה שכורה קטנה, והתחלתי לא מאפס, אלא מקומה מינוס ארבע. וזה בסדר.
"לא הלכתי לפסיכולוג או משהו כזה. ההורים שלי, יעקב, נהג מונית, ודליה, גננת בפנסיה, היו הקיר התומך שלי בתקופה ההיא, לצד האחים שלי וחברים שהולכים איתי מילדות. היו חברים שאכזבו אותי, אבל עזוב שמות. היום אני יכול להגיד שהתקופה הקשה חישלה אותי. גיליתי כמה אני חזק ולמדתי מה אני שווה. והנה, היום אני הולך לפרק את המדינה. בקטע הזה אני מצדיע לעצמי. כי מהמקום הכי נמוך אתה בונה את עצמך.
"היום אני הרבה יותר חכם, עם הרבה יותר ניסיון חיים. למדתי לא לחזור על טעויות, לא להיות פזרן יתר על המידה. אני כבר לא מבזבז כספים כמו פעם. אני כן חי, קונה, מפנק את אשתי, ולא חסר לי כלום, אבל עשר שנים אחורה הבזבוזים היו בלי טעם, לא מוצדקים, ברמת הזלזול. הקב"ה עשה לי סדרת חינוך".
אתה מתכוון למכונית היגואר המפוארת שקנית בזמנו?
"דווקא את היגואר כן הייתי צריך, כי חרשתי את הארץ בהופעות, אז למה שלא אסע ביגואר. אם אדם עובד, מרוויח ומתפרנס בכבוד, מגיע לו גם להתפנק. אבל פינקתי את עצמי יותר מדי, אני מסכים. כל מה שראיתי הייתי קונה, בין שאני צריך ובין שלא. למדתי, והחיים ממשיכים".
אתה עדיין פוחד לטוס?
"טסתי בעבר, להופעות בצרפת ובבולגריה, טיסות יחסית קצרות. הפעם האחרונה היתה להופעה בוורנה, לפני כמה וכמה שנים. אני גם קלאוסטרופובי, קשה לי לשהות במקום סגור במשך שעות. גם קשה לי כשדברים הם לא בשליטתי.
"להיות סגור בקופסה של מטוס 12 שעות ללוס אנג'לס, בלי יכולת לזוז ובלי יכולת לצאת משם, זה גדול עלי. גם אין סיכוי שאקח כדור שינה ואתעורר אחרי 12 שעות. אני לא נוגע בכדורים. אם פעם בכמה שנים אני חולה מאוד, אני לוקח אנטיביוטיקה לבד, בלי מרשם רופא. אין סיכוי שאבלע כדור ואזרק במטוס כמו סחבה. אני צריך שיהיה לי פיקוח על עצמי. גם הפסקתי להופיע בהפלגות, כי זה שיגע אותי להיות תקוע בספינה כל כך הרבה זמן".
היום, הוא אומר, ישקול לטוס או להפליג רק אם רוברטו בן שושן, המנהל שלו מתחילת 2020, יארגן לו את הנסיעה. "בשביל רוברטו אני אעשה כל מאמץ, אני לא יכול לאכזב אותו. גם איתו, כמו עם אשתי, נפגשתי פעם אחת לקפה ומייד הבנתי ש'זה זה'".
במה רוברטו שונה מהניהול שקיבלת לפניו ב"ליאם הפקות", החברה של אייל גולן ובני פרץ?
"שונה בכל. מקצועיות, אנושיות, ניהול. אחרי 24 שנות קריירה אין מאושר ומסופק יותר ממני מקצועית. הגעתי לגן עדן, לא יכולתי לבקש יותר. לבני ולאייל לא כל כך נתתי לנהל אותי. הייתי יותר עם היד על הדופק. עם רוברטו שחררתי הכל, הפכתי ממנהל למנוהל. נתתי לו את המושכות. רוברטו כיום קובע לי הכל. הוא כמו אבא בשבילי. מה שהוא אומר לי, אני עושה. ואני מאוד מבסוט ממה שקורה.
"הוא הקים צוות שעובד סביבי ודואג לי לכל, והכל מתקתק כמו שעון דוקסה, ברמה הכי גבוהה. אני, חוץ מלהשתחוות בפניהם על העבודה שהם עושים, לא עושה כלום. רק שר. אני סומך על רוברטו שייקח אותי הכי רחוק שאפשר, הוא גאון. יש לי דלתות פתוחות באולפני ההקלטות הכי טובים בארץ, ואצל הכותבים והמלחינים הכי נחשבים כיום בז'אנר הים־תיכוני".
החוזה ביניכם הוא חצי־חצי? רוברטו משקיע את הכסף ולוקח חצי מהרווחים?
"כמה הוא משקיע? תשאל אותו. חוזה 50-50 לדעתי זה פייר אינאף. נכון שזמרים עברו היום לקדמת הבמה בקטע הניהולי, אבל העבודה של המנהל לא פחות קשה היום. זה להיות זמין 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע, לא סתם לענות לטלפונים. מסתכלים על המנהלים רק כשהאמן מצליח, ואז סופרים להם כמה כסף הם עושים. אבל מנהל טוב עושה איתך דרך, בונה אותך, משקיע בך, מבזבז את כל החיים שלו בשבילך. אז כשזה מצליח, מגיע לו ליהנות מהפירות לא פחות ממך. רוברטו עובד יותר קשה ממני, תאמין לי".
* * *
הוא נולד בחולון, הבכור במשפחה של ארבעה ילדים. בכל הזדמנות תפס מיקרופון ליד. בגיל 21 הוציא אלבום בכורה, וכבר אז בלט בקול עבה ויפה, שהתאים לז'אנר הטורקי שהיה אז הבון־טון. הפריצה הגדולה שלו הגיעה ב־1997 באלבומו השלישי, עם הלהיט "סך הכל נשיקה". הוא הופיע עם השיר בטלוויזיה, בתוכנית "הראשון בבידור" של דודו טופז, אחרי שמכר את מכוניתו ותרם את הכסף לארגון צדקה - תנאי שהציבה לו ההפקה.
במשך שנים נחשב עפיה להבטחה שלא מומשה עד תום במוזיקה הים־תיכונית. להיטים גדולים נוספים היו לו, כמו "חלום מתוק" (עם שלומי סרנגה), "אני לא זמין" ו"שובר שתיקה", אבל הוא לא הצליח למנף את עצמו לבמות הגדולות ביותר. בתקופה שבה הפופ הים־תיכוני הגיע לשיאי הפופולריות, בשנים 2014-2009, עפיה לא השכיל להעפיל לצמרת הבכירה באמת של כוכבי הז'אנר.
קולגות בני דורו, דוגמת ליאור נרקיס וקובי פרץ, שכמוהו החלו בצעירותם בז'אנר הטורקי, וכמוהו חתכו למיינסטרים של המוזיקה המזרחית, הפכו לכוכבים גדולים ממנו, עם הופעות בהיכל ביד אליהו, בקיסריה ובהיכל התרבות בתל אביב. גם עפיה סגר הופעה בהיכל התרבות, אך ביטל אותה ברגע האחרון, אחרי שחישב שההוצאה הכספית תעלה על ההכנסה הצפויה מהמופע. בד בבד פרצו שמות חדשים, כמו משה פרץ ודודו אהרון, שעקפו אותו בסיבוב. על השוואה לאייל גולן ולשרית חדד אין מה לדבר.
כעת, הוא "עם הפנים קדימה", כהגדרתו. "יש לי מופע חדש משותף עם קובי פרץ, שהיה אמור לעלות בבכורה בקיסריה ב־5 באוגוסט האחרון, אבל נדחה בגלל הקורונה. הכל כבר מוכן, ההפקה, בחירת השירים, עבדנו על זה. נשאר לנו רק לעלות לבמה ולהופיע.
"הוצאנו לפני חצי שנה דואט בשם 'הלילות', שהגיע ל־4 מיליון צפיות ביוטיוב. ואגב, אני לא קונה צפיות, כי אני לא בא לעבוד על עצמי. בקרוב נוציא דואט קצבי, שיר שישרוף את המדינה בקיץ הקרוב. הוא ייצא לצד תאריך חדש למופע בקיסריה.
"כשנצא מהקורונה מחכה לנו משהו גדול יחד, סיבוב הופעות ענק, על כל הבמות הגדולות שתמיד חלמתי לכבוש, ועד היום לא הגעתי אליהן. עכשיו הזמן שלי לעשות את זה. לכן אני קורא לכל הקהל שלי להתחסן ולקבל 'דרכון ירוק', כדי שנוכל להיפגש בהופעות".
איך החיבור עם קובי פרץ?
"קובי הוא חבר שלי כבר יותר מ־20 שנה, מתחילת הקריירה. כשהיינו צעירים הקלטנו כל מיני דואטים ('כואב אחי', 'כואב לי חבר', 'למה אלוקיי'), ובמשך שנים הקהל רצה שנחזור לשיר יחד. היום אתה רואה את זה ברשתות החברתיות. הקהל אומר שם מה הוא רוצה לשמוע. שני הקהלים שלנו דחפו אותנו לזה".
אין לך בעיה לחלוק איתו את הבמה והתהילה?
"מה פתאום, קובי הוא אח שלי. תמיד פרגנתי להצלחה שלו. בכלל, אני נהנה לראות אחרים מצליחים. אנחנו משדרים פחות או יותר על אותו קו מוזיקלי. עכשיו יש לנו הזדמנות להעלות יחד את המופע הכי גדול בישראל. אני כמעט בטוח שזה מה שהולך להיות".
מה המעמד שלך כיום במוזיקה הישראלית?
"אני מכיר את האיכויות הקוליות שלי, ואני יודע בדיוק מה אני שווה כזמר. טוב לי במקום שלי, ואני מקבל מספיק הערכה. השירים שלי מושמעים בכל מקום, ואני מחוזר תקשורתית ברמות מטורפות. אין ספק שהזכייה שלי ב'האח הגדול', ב־2015, תרמה לי הרבה. הגעתי לשם כזמר מוכר, אבל אף אחד לא ידע מי זה מושיק האמיתי. עד היום אני מקבל אהבה מטורפת מהקהל בעקבות זה".
היתה ציפייה שזה יזניק אותך לטופ בארץ.
"כשתסתיים הקורונה זה יקרה, אני בטוח. יש תחרות טבעית ובריאה, ויש לי מה להציע. יש לי קהל שהולך איתי יותר משני עשורים, שכל מופע שלי עבורם הוא כמו 'חיים שכאלה'. כל שיר שלי מזכיר להם אירוע בחייהם".
כשאתה רואה הצלחה כמו זו של עומר אדם, אתה מקנא?
"לא, למה שאקנא? אני מפרגן לו, שיצליח. מעולם לא רציתי להיות כמו מישהו אחר, אני מסתפק במה שהקב"ה נתן לי. הכל טוב, לא חסר לי דבר, אני מאושר. הכל עשר. רק שתיגמר כבר הקורונה הזאת שמפריעה".
בעבר היית מהבודדים שהסכימו להודות בהופעות בפני אנשי משפחות פשע, אתה ממשיך עם זה?
"אני מכבד כל אחד שרוצה לצפות בהופעה שלי ולהזמין אותי אליו. מה, הם לא בני אדם? הם לא אוהבים מוזיקה? הם קהל כמו כל קהל, ומשלמים אפילו יותר כסף מהמחיר שמשלמים אחרים. אני לא מתבייש לספר שאני מופיע בפניהם, וגם אין לי סיבה".
* * *
לפני עשרה ימים הוציא עפיה סינגל חדש בשם "שירי פח", שהגיע לכחצי מיליון צפיות ביוטיוב. השיר, שבו הוא מפגין שוב עוצמה קולית שיודעת לרגש, נפתח במילים: "נמאס כבר משירי פח, הכל נשמע אותו דבר, אותו דבר / חרוזים זולים מהמדף, גם אני נפלתי זה ממכר, אבל חייב".
אפשר להסיק מזה שאתה מלכלך על המוזיקה של זמרים אחרים?
"זה שיר אהבה על מישהו שזלזל בשגרה שלו ונשאר בסוף לבד. לגבי העקיצה בהתחלה, הכוונה היא שתמיד ייצאו גם שירים איכותיים וגם שירי פח. זאת המציאות. אני לא מתכוון לז'אנר ספציפי, ואני מודה מייד שגם לי יצאו שירים כאלה, פח. אני שר גם על עצמי, עוקץ את עצמי.
"הוצאתי עד היום 18 אלבומים. יש לי יותר מ־200 שירים, רובם איכותיים, בלדות שישירו אותן גם בעוד מאתיים שנה, כמו 'אין היגיון באהבה', 'את האחת', 'מה איתך' ו'שובר שתיקה'. ויש גם שירים מסחריים, פחות עמוקים, שנועדו נטו להצלחה וחיי המדף שלהם יותר קצרים. וזה בסדר גמור".
מה דעתך על הפופ הצעיר שהשתלט על הרדיו?
"יש להם אחלה מוזיקה, ואני מפרגן, למשל לסטטיק ובן־אל. אני אוהב לשמוע את נועה קירל, ולא רק כי גם היא מיוצגת אצל רוברטו. היא הזמרת הכי מצליחה בארץ. השירים שלה הם לא רק לבני 15, גם אני שומע אותם. הם עושים שמח באירועים".
אותך משמיעים ברדיו?
"הרדיו פרגן לדואטים שהוצאתי השנה עם קובי פרץ ועם יניב בן משיח, 'יפה כמו השבת'. היו תקופות שהשמיעו פחות, וגם זה בסדר. לא כל השירים שהוצאתי היו 'בינגו'. אני בן אדם מציאותי, לא חי בסרט שאני סלב. אין היום אדם במדינה שלא יודע מי אני, אבל אני דבק בסיסמה שכוכבים יש רק בשמיים".
* * *
הוא לבוש כמו רוקר משנות ה־80, עם מעיל עור שחור, חולצה שחורה, ג'ינס שחורים, נעלי עור שחורות, ותכשיטים מזהב - שרשרת, צמיד ושעון. גאה, לדבריו, בכל שערה אפורה ושערה לבנה שיש לו, ושרק גורמות לו להיראות טוב יותר ("עבדתי קשה בשביל השיער הלבן - זה יפה"). גופו, כרגיל, רזה, אבל עפיה מדווח שהוא אוכל מה שהוא רוצה, ובשעות שהוא רוצה, בלי לדפוק חשבון.
"דנה אשתי, שהיא מורה לחינוך גופני, הצליחה חלקית לגרום לי לעשות כושר. בהתחלה הייתי יוצא איתה להליכות ולריצות, אבל היום כבר הרבה פחות".
בינתיים הוא ממשיך לעשן סיגריות מרלבורו גולד, ולדבריו מסיים קופסה בכמה ימים. "אני רוצה להפסיק, הפחתתי הרבה, בינתיים אני נהנה מהמעט שנשאר. העישון משפיע לטובה על הקול שלי, כי יש לי קול בס ואני לא מפחד לאבד את הצלילים הגבוהים".
אז שלומך הכללי טוב?
"שלומי טוב יחסית למה שהעולם עובר. ראיתי שכן שלי, שחלה בקורונה, מובל מהבית שלו בכיסא גלגלים לתוך אמבולנס, ולכן אני מתייחס מאוד ברצינות למגיפה. אני מת להתחסן, אבל זה לא יהיה יפה מצידי. צריך לתת קודם לבני ה־50 ומעלה. אני לא אעשה קומבינה כדי להתחסן. זה לא מתאים. אבל אני רוצה לסיים עם זה כבר. לא אכפת לי להופיע גם עם זנב. כבר שנה שלא הופעתי מול קהל בצורה נורמלית. אנחנו לקראת סוף המגיפה, אז אני אמתין עוד קצת".
בניגוד לחבריו לז'אנר הים־תיכוני, שמתועדים מדי פעם בהופעות מחתרתיות בחתונות ובאירועים פרטיים, עפיה מסרב להופיע היכן ומתי שאסור לפי תקנות משרד הבריאות. "קיבלתי הזמנות להופעות מחתרתיות - וסירבתי", הוא חורץ.
לא הופעת בכלל?
"בכל תקופת הקורונה הופעתי רק פעמיים. כשעוד היה מותר להופיע במקום פתוח בפני 40 איש, הופעתי באזור חדרה. הופעה שנייה היתה ביום העצמאות, בהפקה של רדיו 'לב המדינה' ו'ישראל היום', ששודרה חי בפייסבוק והגיעה למיליון צפיות. זהו.
"אני לא בנוי להופעות קטנות בבתים פרטיים, עם גיטריסט וקלידן. בעיניי זה לא עובד, כי מצפים ממני לא לשיר רק בלדות, אלא גם להרקיד ולעשות שמח, ובשביל זה אני צריך את הלהקה שלי. יש לי סטנדרטים של מופע, עם שישה נגנים, הגברה וטכנאי סאונד שלי, שאני לא מוכן לרדת מהם כדי להופיע מול 20 איש".
ומה עם הכסף שאתה יכול להרוויח מזה? הוא לא חסר?
"לכולם חסר כסף. לאף אחד אין כעת פרנסה. מהמדינה קיבלתי גרוש וחצי. צריך לתת יותר לכל מי שמתעסק בענף התרבות, כי אנחנו ביומיום מי שתורמים הופעות ומתנדבים. מאיפה יש לי כסף לשירים ולקליפים שאני מוציא כל חודש־חודשיים? ברוך השם. הקריירה לפני הכל. אני עושה כל מה שצריך. רק נעבור את הקורונה, והכל יהיה בסדר".
על מה אתה מתחרט?
"לא מתחרט על כלום. שום דבר. אני מאמין באלוהים. השם ניווט אותי למה שהייתי צריך לעבור, גם התקופות הלא טובות. הגיעה לי סדרת חינוך, ואני מקבל הכל באהבה. מי שמתנהל כמו שהתנהלתי - סופו ידוע. טוב שקיבלתי את זה בזמן שקיבלתי".
ואיפה נראה אותך בעוד חמש שנים?
"מגשים סוף־סוף את החלומות שלי, עם המשפחה והקריירה".
