השבוע נסעתי לגבעה שבה גר אהוביה סנדק ז"ל. אצל הנערים שם הכאב ניבע בעיניים. זאת החלקה של אהוביה, אומר אחד מהם ומצביע על כרם זיתים. הוא נטע את כולם בידיים. ביקשנו לדבר עם אבא של אהוביה, אברהם, לנסות לקבל תשובות.
אהוביה נהרג לפני כשבועיים, כשמרדף משטרתי של בלשי ימ"ר ש"י אחרי רכב של חמישה נערי גבעות - שלפי הטענה זרקו אבנים - הסתיים בהתהפכות רכב הנערים. הוא היה בין נוסעי הרכב, ולאחר התאונה סגרה המשטרה את האזור ומנעה מעיתונאים, מעורכי דין ומחבר הכנסת בצלאל סמוטריץ' להגיע אליו. מותו של סנדק והתנהלות המשטרה גרמו לסדרת מחאות ברחבי הארץ, חלקן אלימות.
אברהם נושם בכבדות. הצער, הכאב, ההלם על האובדן, ניכרים בפניו. הוא מספר שבעקבות מות בנו יש התעוררות ציבורית. "פתאום הרבה אנשים רוצים לבוא לבקר במאחזים. עד עכשיו הם חשבו שבגבעות יש נערים הזויים עם פאות גדולות. אבל דרך הדמות של אהוביה מתחילים לגלות מי הם אותם נערים ונערות".
הוא לא מכחיש שמדובר בנערים צעירים, ושכמו כל הנערים גם הם בודקים את הגבולות וגם הם טועים. הוא טוען שהתיקון הגדול יבוא מהחיבור הבין־דורי והכלל־ישראלי אליהם. "אם נתחבר איתם, נרוויח מהרוח הענקית שיש אצלם והם ירוויחו איזון, בירור והעמקה שיש אצלנו".
ההתיישבות - אתגר להורים
קשה היה לקיים את הראיון הזה. סנדק מתרוצץ בין פגישות. הוא ורעייתו איילת שניהם עובדים סוציאליים מבת עין שבגוש עציון, הורים לילדים קטנים, שצריכים להמשיך לחיות, לשמור על המשפחה, ומעבר לכך לעסוק בדברים שהיו זרים להם עד כה. בימים אלו הם פועלים להעמיק את החיבור שעליו הוא מדבר ולהקים פרויקט "תגלית מאחזים", שבמסגרתו ציבור גדול יבוא לבקר ולהכיר את הנוער.
נערי הגבעות מסוגרים וקוצניים, אני אומרת לו, חשדנים מאוד כלפי מבקרים מהחוץ. איך נלך אליהם ונכיר אותם אם הם לא רוצים להכיר אותנו? "בהחלט שהם מעוניינים. הם מתוקים כמו הצבר הקוצני, אין הרבה נערי גבעות, אבל יש רצון הדדי. יש כאלה שדיברתי איתם במהלך השבעה שאמרו לי שהם מוכנים שיבואו. יש גם רצון מהצד השני. איזה ראש ישיבה שהבטיח שתלמידיו ילכו לשטח ללמוד עם הנערים, והנערים יבואו, עם הבוץ בנעליים, ללמוד בישיבה. המפגש יקרב בין הלבבות וימס את השנאה".
נדמה שאברהם מתאר תמונה אידילית של הנערים האלה, שאינה מתחברת עם האסוציאציה של הציבוריות הישראלית, והוא מנסה ליישב סתירה זו. "יש מאחזים על גבעות רבות, ובכולן יש את הרוח המיוחדת ויש גישות והבדלים ביניהן. יש גם גבעות, בקצה, שאליהן נפלטים כל מיני חבר'ה מחוסרי בית כאלה. דרך אגב, חלק מהם עוברים דווקא תהליך של צמיחה ובנייה בגבעה, אבל יש מקומות לא מטופלים וזו אחריות המבוגרים".
התפיסה המסורתית של נערי הגבעות אומרת שמדובר בצורה מסוימת של מרד נעורים. אבל אמרת שהקמת את מעוז אסתר לפני 13 שנה. כלומר - בניגוד לנערי גבעות אחרים, אהוביה לא מרד אלא הלך בדרכך? מה היו ההבדלים בין תפיסות העולם שלכם?
"רוב החבר'ה בגבעות לא נמצאים שם כמרד בהורים. לכל נער יש שלב שבו הוא לא עושה בדיוק מה שההורים אומרים. אז אהוביה לא עשה כל הזמן בדיוק כמו שרצינו, אבל הערכנו אותו. ידענו שהוא צדיק חבל על הזמן. תמיד זה צומח על משהו שמאוד קשור למה שינקו בבית מההורים. זאת לא מרידה, אם כי זה מאתגר את ההורים בטירוף. היינו מאוד מאותגרים מזה, וניסינו כל הזמן לדבר איתו ולאזן אותו והשיחות האלה עבדו, זה איזן. פעלנו הרבה עליו. אבל היו גם הבדלים וזה טבעי".
אהוביה סנדק ז"ל // צילום: באדיבות המשפחה
כשהבן שלך גדל בגבעות אתה בטח חושש.
"חששנו מחדירת מחבלים וחששנו מסכנות שיש בשטח. דאגנו שבגלל שיש לו פאות גדולות יש גורמים במדינה שבאיזשהו מקום פוחדים מהרוח הזאת. שכאילו אהוביה, רועה הצאן, עומד להבעיר את כל המזרח התיכון ולכן צריך ימ"ר ש"י. הזוי! אז חששנו שייקחו אותו לחקירות שב"כ והוא ייצא שרוט בנפש. ביקשנו ממנו להוריד פרופיל. האמת היא שמעולם לא חששנו ששוטר יגרום להריגה שלו. זה קצה שהמשטרה מגיעה אליו, קצה שעם ישראל מגיע אליו, זה איזשהו נתק, שיושב שעל שסעים בתוך החברה".
"האירוע טלטל עם שלם"
כשאני מבקשת לעמת את סנדק עם טענת המשטרה שלפיה בנו היה מעורב ביידוי אבנים על מכוניות ערביות, הוא מתקומם. "מה זה קשור ללעשות מרדף חדור אמוק עד כדי מוכנות לנגח ולסכן במוות את יושבי הרכב? את מבינה? זה מצב הזוי. אני עובד סוציאלי ברווחה במועצה האזורית גוש עציון. אני מטפל בהמון משפחות שחוטפות אבנים ביישוב הערבי תקוע. מישהו עושה אחרי זורקי האבנים האלה מרדף חדור אמוק עד כדי סיכון חייהם? בחיים לא!
"אין שום ראיות שאהוביה זרק אבנים, וגם אם כן - ככה נוהגים כלפיו? זה ממש להסיח את דעת הקהל מהנקודה האמיתית: ששוטר נוהג בפראות יתר וגורם בסופו של דבר למוות. ולא אכפת לו לסכן אנשים מתוך אמוק. צר לי להגיד אבל יש המון בני נוער שאני מטפל בהם ברווחה, נוער שעושה הרבה דברים לא חוקיים, אם זה סמים או עבירות רכוש. הבן שלי ממש רחוק מכל הדברים האלה. הוא ילד צדיק. נגד הנוער שאני מטפל בו לא מפעילים ימ"ר ש"י. מפעילים את הרווחה, את מפלג נוער במשטרה שהאוריינטציה שלו טיפולית. אבל כשמדובר בנוער הגבעות - זה סיפור אחר. לוקחים כמה חבר'ה ומסמנים אותם".
ומה בנוגע לאלימות בהפגנות?
"אנחנו מגנים אלימות, ומעל הבמות כרזתי את זה פעמיים. כמובן שזה לא היה בתקשורת, כי מנסים להסיט את הסיפור הצידה. יש פה שוטרים שעשו דבר איום, הם פוגעים במדינת ישראל באופן שבו הם מתנהלים. זו מחשבה שלפיה יותר חשוב להגן על שני שוטרים, על חשבון חוסר אמון של מדינה שלמה. הרי בסוף האמת תצא לאור. הם מחלישים את הכוח שלהם.
"המשטרה צריכה שהעם יאמין בה, והעם צריך משטרה. מה קשור האלימות בהפגנות? דרך אגב, יש כאן עם שלם שמרגיש זעזוע מהסיפור הזה והתקשורת מנסה להגיד: לא, זה לא עם שלם, זה רק קומץ, רק הדתיים הקיצוניים שלהם, זה רק הנוער הדתי אלים, במקום להגיד שזה ציבור שלם שמטלטל אותם. וגם הנער עצמו הוא אלים, ואם הוא אלים מגיע לו למות. אז אנא, יש לקרוא קצת את השירים של הנער ולראות איזו עוצמה, איזו נשמה היתה לו, ומה הוא רצה לתת לעם ישראל. לא למען עצמו. זה קצת יותר גבוה מאותם אנשים שמנסים לצייר את התמונה כאלימה". טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
