סוריה: המדינה שממשיכה להתבוסס בדמה

ממעוף הרחפן, נראות השכונות של העיר חומס כמו ים גדול מלא גלים של הריסות. שכונות מגורים שלמות שנמחקו בחודשים ארוכים של מלחמה ומצור. הנוף האורבני החרב חוזר בכל עיר גדולה במדינה. חלב, דמשק, אידליב - כולן נושאות צלקות של יותר מעשור של קטל והרס בלתי נתפסים.

מי יכול היה לדמיין את הערים ההרוסות, את הכלכלה החרבה, את מיליוני הפליטים שהתפזרו ברחבי המדינה ובארצות השכנות ואת יותר מחצי מיליון המתים, כאשר מחאה עממית, שלווה, החלה במחוז דרעא הדרומי בחודש מרץ של שנת 2011. אזרחים רגילים, מכל המעמדות והקבוצות, הזדעזעו ממעצר ועינויים של 15 סטודנטים שכל פשעם היה ריסוס כתובות נגד המשטר.

מהעיר דרעא התפשטה המחאה לדמשק, שם יצאו אלפים להפגין בדרישה לדמוקרטיזציה, פתיחה של הכלכלה הריכוזית במדינה וסיום האלימות של המשטר. מי שניצב בראש המשטר הסורי, בשאר אל אסד, הגיב בבלבול ובחשש להפגנות. אסד, שירש את השלטון מאביו בשנת 2000 נחשב בתחילה כרפורמטור וכמי שישנה את השיטה המאובנת של מפלגת הבעת' בסוריה.

אך בשנת 2011, לאחר יותר מעשור תחת שלטונו של אסד הבן, התקוות הללו היו נחלת העבר, ורבים בסוריה רצו להיפרע משלטונם של בני משפחת אסד. הבלבול הראשוני של אסד התחלף במהרה בנחישות אכזרית. בעוד הקריאות "העם רוצה להחליף את השלטון" הדהדו בדמשק, דרעא, חומס וחמה, משטר אסד החל לעשות את הדבר היחיד שהוא עושה היטב - לדכא את בני עמו. אנשי "המשמר הנשיאותי" הובאו לבירה להתמודד עם המפגינים, ואת תותחי המים והגז המדמיע החליפה אש חיה.

אך המפגינים, שהיו רבים יותר ונהנו מתמיכה ציבורית אדירה, הצליחו במקומות רבים להניס את השוטרים והחיילים, שחלק גדול מהם החל להתייצב לצד המוחים. מטות מפלגת הבעת' הוצתו בערים שונות והרשתות החברתיות התמלאו בתמונות של המונים חוגגים את מה שנראה כמו ניצחון עממי על משטר מושחת ואכזרי.

ממחאה למלחמה

כשעוד ועוד אזורים נפלו לידי המוחים, שהקימו "ועדות עממיות" אשר נבחרו בצורה דמוקרטית על מנת לנהל את המעבר לשלטון חדש, במשטר אסד החליטו לצאת למלחמה. יחידות צבא נשלחו לכבוש את הערים והשכונות שמהן יצאו אנשי המשטר - והמוחים הגיבו לראשונה באלימות.

הלחימה החדשה בין המוחים לצבא, וכן זרם העריקים מהצבא הסורי העצום, הולידו שלל ארגונים ומיליציות שהקים המשטר במטרה להילחם במורדים. השלב החדש העצים את הקיטוב האתני של המשבר הפוליטי. חברי המיעוט העלאווי השליט, שבתחילה השתתפו באופן מוגבל בלחימה, התייצבו לצידו של המשטר בעוד קבוצת הרוב הסונית התגבשה סביב קבוצות המורדים השונות.

קצב האירועים המהיר הותיר קבוצות אידיאולוגיות במצב של בלבול וחוסר סדר, ומי שהרוויחו מכך היו הארגונים האסלמיסטיים, שנהנו ממערכת של מוסדות מחתרתיים עוד לפני המהפכה, ששימשו אותם לבניית מיליציות. הקיטוב בין ארגוני המורדים הדתיים למשטר החילוני הרחיקו רבים - בעיקר מקרב האליטה הסונית וקבוצות המיעוט האחרות במדינה - ממטרות המרד.

בשנתיים הראשונות למלחמה זכו המורדים להצלחות רבות בצפון סוריה, בדרומה ובערים הגדולות במדינה. המורדים הצליחו לכבוש חלקים גדולים מהבירה דמשק, מהעיר חלב ואפילו להשתלט על מעברי גבול לטורקיה, שגילתה אהדה למורדים ואפשרה העברת סיוע ונשק. מדינות זרות, בהן קטאר, כוויית וארצות הברית, סייעו למורדים בהדרכה ובנשק.

אלא שיחידות המורדים מעולם לא היוו יחידה פוליטית אחת אלא פסיפס של ארגונים, חלקם דתיים וקיצוניים מאוד, שלא הצליחו לשתף פעולה ביעילות, לא בשדה הקרב ולא בדאגה לציבור הסורי שנקלע למלחמה שהלכה ונעשתה אכזרית יותר ויותר. חולשתם של המורדים הפכה את השטחים בשליטתם לטרף קל לארגון דאעש, שהסתנן באמצעות סוכנים מקומיים ונכנס לשטחי סוריה בשנת 2013. ארגון הטרור הצליח לכבוש שלוש ערים גדולות במזרח המדינה ולהחזיק בשטחים גם בדמשק וחלב. נוכחותו של דאעש החלישה עוד יותר את המורדים ואת התמיכה הבינלאומית במטרתם.

מחיר המרד

החל משנת 2016 החל המצב נוטה לאט-לאט לרעת המורדים. צבא אסד, בסיוע הולך וגובר של איראן וארגון חיזבאללה, התקדם שכונה אחר שכונה, בית אחר בית, והצליח לכבוש אזורים שעבדו לו מידי המורדים. חומס נפלה ראשונה, אחריה העיר חלב. לבסוף, בשנת 2018, נפלו מעוזי המורדים האחרונים בבירה דמשק ובדרום סוריה, כולל העיר דרעא, שבה החל המרד. כיום מחזיקים המורדים רק במובלעת הולכת ומצטמקת במחוז אידליב הצפוני, וברצועה צרה שבה שולט צבא טורקיה, מזרחית לשם.

תבוסתם של המורדים והניסיון להחליף את אסד נראים טראגיים עוד יותר כשמבינים את המחיר שסוריה שילמה בעד הניסיון לזכות בחופש משלטונה של מפלגת הבעת'. מומחים זרים מעריכים כי בין 350,000 ל-600,00 סורים נהרגו בעשר שנות המלחמה. למעלה מחמישה מיליון בני אדם יצאו מהמדינה כפליטים ושבעה מיליון נוספים עקרו מבתיהם בתוך המדינה כתוצאה מהלחימה. מדובר במספרים בלתי נתפסים במדינה של קצת יותר מ-20,000,000 בני אדם. כלומר, יותר ממחצית מתושבי המדינה עקרו כתוצאה מהמלחמה.

נתונים שחשף האו"ם מצביעים על כך ששווי הנזק שנגרם לסוריה כתוצאה מהמלחמה עומד על 400 מיליארד דולרים, פי 400 מסך ההכנסות השנתיות של הממשלה הסורית. אוכלוסייתה של המדינה הצטמקה בכארבעה מיליון בני אדם, רבים מהם מבני השכבה המשכילה הדרושה לשיקום כלכלתה של סוריה.

וגרוע מכל אלו, מי שצפוי לעמוד בראש פרויקט האדירים של שיקום כלכלתה של סוריה הוא הרודן, ששלטונו האכזרי, הכולל עשרות אלפי אסירים פוליטיים המעונים בבתי כלא מהמחרידים שהעולם ידע, הוא שחולל את ניצוץ המרד בסוריה.