יהיו בוודאי מי שיתחרו על התואר שיש להצמיד לשמו, כגדול הכנרים של המאה ה-20, וירטואוז, ילד הפלא של הישוב העברי, אגדה בימי חייו, מוקד עליה לרגל של אלפי כנרים ומי שניגן עם המוזיקאים והתזמורות הטובים והחשובים ביותר במוזיקה הקלאסית.
גיטליס נולד בחיפה ב-1922 בשם יצחק מאיר גיטליס להורים ילידי רוסיה. כשהיה כבן 8 ניגן בפני ברוניסלב הוברמן, מייסד התזמורת הפילהרמונית שהפך אותו לבן טיפוחיו והמליץ לו ללמוד בקונסרבטוריון של פריז.
ב-1934 גיטליס נסע לצרפת ולמד אצל מורים כקרל פלש, ז'ל בושרי, ג'ורגיה אנסקו וז'אק טיבו. ב-1940 הוא נמלט מאימת הנאצים מצרפת הכבושה לאנגליה, בספינה ביחד עם אמו. משגבר החשש שהגרמנים יפלשו גם לאנגליה, הוצע לו להחליף את שמו לשם בעל צליל שאינו יהודי, והוא בחר בשם 'עברי' כדי לשמור על זיקתו העברית ישראלית.
במהלך שנות הקריירה הארוכות שלו הוא ניגן עם מיטב התזמורות ועם גדולי המוזיקאים ובהם יאשה חפץ, דויד אוסטרך, יצחק פרלמן והפסנתרן ארתור רובינשטיין, אך לא רק בתחום המוזיקה הקלאסית, גיטליס ניגן גם עם אייקונים מתחום מוזיקת הפופרוק ובהם ג'ון לנון ואריק קלפטון.
"הייתי במסיבה והתיידדנו. יותר מאוחר אלתרנו ביחד, והמשוגעת הזאת, יוקו אונו אשתו, נכנסה באמצע עם הצעקות שלה" סיפר באחד הראיונות על היכרותו עם לנון.
למרות שכל השנים מאז 1960, חי בצרפת הוא שמר על קשר חם והדוק עם ישראל והרבה להופיע באולמות הקונצרטים בארץ ונמנה עם יקירי "קשת אילון" "חשוב לי להיות עם העם שלי", אמר.
הקלטותיו של גיטליס נחשבות לקלאסיקה. הוא ניגן על כינורות סטרדיואריוס עתיקים.
ב-1968 השתתף בפרויקט Dirty Mac של ג'ון לנון ושיחק בסרט "סיפורה של אדלה" של הבמאי הנודע פרנסואה טריפו.
ב-1988 התמנה גיטליס לשגריר של רצון טוב מטעם אונסק"ו כשמטרתו המוצהרת היתה "תמיכה בחינוך ותרבות של שלום וסובלנות".
לפני 11 שנים יצא בצרפת סרט על חייו. בשיחה טלפונית שקיים עמו איש קול המוסיקה ברוך אסקרוב לפני ארבעה חודשים סיפר לו גיטליס ממיטתו בסנטוריום בפאריס שהוא עדיין מוסיף לנגן.
