זה היה רגע מורט עצבים עבור לינוי אשרם. היא היתה בין המתעמלות האחרונות בקרב־רב באליפות אירופה, מספר 14 מתוך 16, כשכל המתעמלות שיכלו לעבור אותה כבר סיימו את ההופעה שלהן. היא כבר הבטיחה לעצמה את מדליית הכסף וידעה שכדי לעקוף את הבלארוסית אלינה ארנסקו, שהובילה בתחרות, היא זקוקה לציון אדיר של 26.500 בתרגיל האחרון שלה - החישוק.
"ידעתי שאני חייבת לעשות תרגיל מושלם. סיימתי אותו בלי טעויות, ואז יצאתי עם איילת (זוסמן, המאמנת שלה) לאזור ההמתנה. נעמדנו מול הטלוויזיה, התחבקנו והתפללנו. שמעתי את הלב שלי הולם.
"כשהופיע על המסך הציון, 26.500, איילת קפצה עלי בחיבוקים ובנשיקות. התחלנו לבכות, שתינו. זה היה הרגע הכי מרגש שלי בתחרות. זה, והרגע שבא אחרי כמה דקות, כשעליתי לפודיום וקיבלתי את המדליה. שרתי את ההמנון, הסתכלתי על הדגל שמונף למעלה, והיו לי דמעות בעיניים".
היו מי שכינו את הזכייה שלך "אליפות עם כוכבית", כי המתעמלות הרוסיות לא השתתפו באליפות.
"זה לא שינה לי כלום, אני לא חושבת על המתחרות שלי. בכל תחרות יכולה להיות מישהי שלא משתתפת, מכל מיני סיבות. אני חושבת רק על מה שאני צריכה לעשות, על התרגילים שלי ועל הציונים שלי, ומנסה להסתכל על האחרות כמה שפחות. אגב, נכון שהרוסיות נעדרו, אבל הבלארוסיות היו שם, וגם הבולגריות. כך שהמתעמלות הכי טובות בעולם היו".
השנה האחרונה היתה קשה לעיכול עבור אשרם. הקורונה כפתה שינוי דרמטי בשגרת האימונים, ביטול של כל התחרויות בארץ ובחו"ל, ובעיקר, ביטול האולימפיאדה, שאליה נשאה את עיניה בארבע השנים האחרונות.
"בגלל כל הבידודים והסגרים לא היה לנו היכן להתאמן לאליפות אירופה", אומרת אשרם, "איגוד ההתעמלות, הוועד האולימפי והיחידה לספורט הישגי חיפשו לנו פתרון, כדי שנוכל להתכונן בצורה הכי טובה. החליטו לתת לנבחרת שלנו להתגורר בווינגייט. במשך חודשיים ישנו, אכלנו והתאמנו שם. זה מה שעזר לי להגיע לתחרות הכי מוכנה שיש. אם לא היה לי מקום להתאמן, אני לא יודעת איך הייתי מתחרה".
"כשעליתי לפודיום וקיבלתי את המדליה. שרתי את ההמנון, הסתכלתי על הדגל שמונף למעלה, והיו לי דמעות בעיניים". אשרם באליפות אירופה בקייב
* * *
שנה של מתעמלת אמנותית נבנית מתחרות לתחרות. אשרם וחברותיה לנבחרת היו אמורות להתחיל את 2020 בבניית התרגילים לאט־לאט, ואז להעלות את רמת הקושי, לשפר את הכוריאוגרפיה ולהתאים את התרגילים לשינויים בחוקה. השנה נוצרה סיטואציה משונה, שבה איש לא היה יכול לנבא כיצד יתקבלו התרגילים של אשרם באליפות, או אילו אלמנטים יזכו אותה בציון גבוה - ואילו לא.
"אני בטוחה שאם היו לי תחרויות הכנה, התרגילים היו יכולים להיות שונים לגמרי ממה שהם נראו, ואולי יותר טובים", היא אומרת. "במשך שנים אני ואיילת בונות את התרגילים יחד לקראת כל תחרות. אם אני עולה מהמוקדמות לגמר, אנחנו עושות תיקונים, ולפעמים גם מחליפות לגמרי את התרגיל. כאן לא היה לנו את זה. היה רק יום אחד של גמר.
"באנו לתחרות 'על עיוור'. בדרך כלל, בשלב הזה של השנה, השופטות כבר מכירות בעל פה את התרגילים של כל מתעמלת. הפעם שום שופטת לא ידעה כלום, ראינו עליהן שהן מפוקסות בתרגילים".
הרגשת שאת ב"זון"?
"ראשית, היה לי כיף לחזור סוף־סוף, לעלות למשטח, להתחרות. חיכיתי לזה כל כך הרבה זמן. מאז אליפות העולם בספטמבר 2019 לא היתה לי שום מסגרת תחרותית. בשנה רגילה אנחנו טסות לתחרויות פעמיים בחודש.
"לפני התחרות היתה לי תחושה טובה. לא תחושה של מקום ראשון, אבל הרגשתי שאני מאוד מוכנה, שהתרגילים מוכנים, ושאני רק צריכה לצאת למשטח. ידעתי שאני יכולה לחזור עם מדליה, אבל לא חשבתי על זה, התרכזתי רק בתרגילים".
ולראשונה בחייך לא היה קהל באולם.
"כן. זה חבל, כי קהל נותן לך אנרגיות שמקפיצות את התרגיל. אבל אני משתדלת כמה שפחות לחשוב על הקהל או על מי שנמצא שם, כי זה יכול להסיט לי את חוט המחשבה".
עוד לפנייך, נבחרת ההתעמלות האמנותית של ישראל לקחה את הזהב באליפות. את בקשר איתן?
"כן, למרות שהן מתאמנות במקומות אחרים ואנחנו לא נמצאות הרבה יחד. שמחתי עבורן שהן זכו".
מה עשתה לך ההחלטה של הוועד האולימפי לדחות את האולימפיאדה לקיץ הבא?
"קיבלתי את ההודעה בחודש מארס, באמצע אימון. איילת קראה לי פתאום הצידה, לא הבנתי מה קרה. היא סיפרה לי שהאולימפיאדה נדחתה בשנה. הייתי מאוד מאוכזבת כי הרגשתי מוכנה, פיזית ומנטלית, ורציתי כבר להתחרות. חיכיתי לזה כל כך הרבה זמן.
"ביומיים הראשונים היתה לי הרגשה קשה של אכזבה. ואז נפל לי האסימון, שיש לי עוד שנה שלמה להשתפר ולהרים את התרגילים עוד יותר גבוה, כדי להגיע לאולימפיאדה יותר טובה ממה שאני עכשיו. החלטתי להסתכל על זה רק מהצד החיובי, שהרווחתי עוד שנה של ניסיון".
* * *
היא נולדה לפני 21 שנה לאורן, רב־נגד בצבא קבע, ולחדווה, גננת. בת שלישית במשפחה בת ארבעה ילדים. יש לה אחות גדולה, חן (26), אח שמבוגר ממנה בשלוש שנים, עידן (24), ואחות קטנה, הילה (8), שהחלה בשנה שעברה להתאמן בהתעמלות אמנותית.
לינוי מעידה על עצמה שהיתה ילדה פעלתנית וחסרת מנוחה. אמה, שלמדה בעברה התעמלות קרקע, החליטה לתעל את האנרגיות של הילדה בת ה־6 לחוג התעמלות אמנותית. אבל ההתחלה היתה קשה.
"כבר בפעם הראשונה הבנתי שיש שוני ביני לבין המתעמלות האחרות", היא נזכרת. "זה התחיל מזה שאני לא ממזרח אירופה, וזה לא היה רגיל, כי הענף נשלט על ידי יוצאות מדינות בריה"מ לשעבר. בהתחלה התייחסו אלי אחרת, וראיתי שהמאמנות באמת מתייחסות יותר לחברות שלי, שהן רוסיות. האמינו בהן יותר.
"מצד שני, אולי אם היו מתייחסים אלי מההתחלה כאל שווה בין שוות, לא הייתי מגיעה לרמה שלי היום. אמרתי לעצמי, אוקיי, הן לא מאמינות בי? אני אקרע את עצמי ואוכיח להן שהן טועות, שאני מסוגלת. שנה שלמה התאמנתי לבד בבית, לפני ואחרי אימונים. מתחתי את כפות הרגליים. לא היה לי פוינט (מתיחה של כפות הרגליים), כפות הרגליים שלי היו קשיחות.
"אבל מצאתי פתרון. מתחת למזנון בבית שלי יש חור קטן, והייתי יושבת שעות בברכיים ישרות, מכניסה את כפות הרגליים שלי לחור ורואה טלוויזיה. פשוט מותחת. ככה יום־יום, במשך שעות. אחרי שנה, הרגליים שלי נהיו גמישות.
"המאמנות שלי היו בשוק, הן לא הבינו איך זה קרה. הייתי עושה בבית שפגטים ומתיחות, התאמנתי המון, כי היה לי דרייב להוכיח להן. כשזכיתי באליפות ישראל לנוער ב־2014, כל המאמנות שאלו את עצמן מה קרה פה. אמרו, 'כנראה שהיא טובה'".
מי שזיהה את הפוטנציאל היה מנהל אגודת הפועל ראשל"צ בהתעמלות אמנותית, אופיר אבן, היום מנהלה האישי. הוא ראה את הנחישות והמוטיבציה של המתעמלת הצעירה, וגם הבעיה הכלכלית לא נעלמה מעיניו.
"כשהייתי קטנה, ההורים מימנו לי הכל, מטיסות לחו"ל ועד בגדים לתחרויות. השווי של כל בגד הוא 5,000 שקלים, ואני צריכה כמה תלבושות. היה לחץ כלכלי. רציתי לעזור להם וחשבתי לעצמי, אולי אני לא צריכה את הספורט הזה בכלל. למזלי, באגודה הרימו את הכפפה והתחילו לעזור לי כלכלית".
אשרם אומרת שגילתה מי היא באמת רק באליפות אירופה לנערות בבאקו, ב־2014, שממנה חזרה עם שתי מדליות ארד. "היה שם מטפל של ספורטאית אזרית, שכינה אותי 'הפנתר השחור'", היא מחייכת, "הוא אמר עלי שאני מגיעה ראשונה לאולם ועוזבת אחרונה, ובאמת הייתי שם כל היום וכל הלילה. כשסיפרו לי על הכינוי צחקתי, אבל מאז אמרו לי את זה הרבה".
זוסמן: "אם בילדה אין נחישות וקשיחות, יהיה קשה לפתח אותן. הקטע המנטלי בענף הזה חזק מאוד וישפיע על המתעמלת. כבר בגיל 11-10 אפשר לראות אצל ילדה חוסן מנטלי. למשל, כשאומרים לה לעשות 100 זריקות של כדור באוויר, והיא עושה 101 ואומרת 'בואי תסתכלי'. יש ילדות שרואים שהן בנויות לזה, שכבר בגיל 6 הן גמישות, קלילות וארוכות רגליים. לינוי לא היתה כזאת מבחינה גופנית, אבל היו לה המון רצון ונחישות, ועם עבודה קשה היא הצליחה.
"הנחישות שלה באה מהבית. לינוי היא בול אבא שלה. הוא קשוח, דורש, פרפקציוניסט. מהאמא היא לקחה חום ורוך. היא שילוב של שניהם, עם כריזמה וקסם".
* * *
ב־15 השנים האחרונות היא זכתה ב־47 מדליות, כולל 11 באליפויות העולם - ובהן מדליית הכסף באליפות העולם בסופיה 2018, ושלוש מדליות זהב באליפות ישראל.
באותה אליפות היא קנתה לעצמה מעמד של מתעמלת ורסטילית ומפתיעה, כזו שיכולה לשנות תרגיל תוך כדי תחרות ולשמור על רמה גבוהה ביותר. "השופטות היו בשוק ממני, כי עשיתי בגמר תרגיל אחר לגמרי עם חישוק. זה לא רק שינוי טכני, אלא גם מנטלי, אבל אני רגועה איתו, כי אם איילת מחליטה לשנות את התרגיל באמצע התחרות, זה מראה לי עד כמה היא סומכת עלי ועד כמה היא בטוחה שאבצע אותו ברמה הכי גבוהה. אנחנו סומכות אחת על השנייה בעיניים עצומות.
"אנחנו מאוד דומות", אומרת זוסמן (40), "אנחנו הצבריות היחידות בענף, לשתינו שורשים בתימן, ואנחנו דומות באופי ובתנועות. היום אני גם מרגישה שיש בינינו דו־שיח. אם פעם הייתי מתעקשת עם לינוי על משהו כי ידעתי מה היא מסוגלת לעשות, היום זו לינוי אחרת, שזורמת איתי. היא שותפה, יוזמת ומפתחת אלמנטים לעצמה ולאחרות. היא יודעת את החוקה וחיה, נושמת ואוהבת את ההתעמלות. בלי זה אי אפשר להצליח".
אשרם: "כשהייתי קטנה יותר זה לא היה ככה. כל הזמן הייתי צריכה שיגידו לי מה רוצים ממני. היום אני מרגישה שהתבגרתי, אני לא אותה לינוי שהיתה ילדה קטנה. אני מבינה דברים ויכולה כבר לדבר עם איילת באותו ראש. אנחנו מבינות אחת את השנייה אפילו בלי מילים, במבטים. אני מסתכלת עליה ויודעת מה היא רוצה ממני. עכשיו אנחנו מתייעצות אחת עם השנייה. היא המאמנת והיא מחליטה, אבל יש לי אמירה שחשובה לה, ואני מרגישה שזה עוזר לי.
"איילת היא גם המאמנת וגם הכוריאוגרפית של התרגילים שלי. היא מוצאת את המוזיקה, בונה את התרגילים ונחשבת כיום לאחת הטובות בענף".
יש לא מעט סיפורים על קשיחות של מאמנות בענף, כולל צעקות, קללות ומשטר נוקשה. נתקלת בזה?
"אצלנו זה לא קיים. עובדים על בסיס של כבוד הדדי. יש קשיחות באימונים, יש ימים שבהם הטונים עולים, אבל זה חלק מהספורט. אצלנו אין קללות ואין מכות".
איך את מתמודדת עם הלחץ בתחרויות בינלאומיות?
"הלחץ עושה לי טוב, נותן לי מוטיבציה. אני יודעת שמדינה שלמה נמצאת מאחוריי ושתומכים בי. אומרים לי, 'את התקווה שלנו'. אני מסתכלת רק על זה שרוצים שאצליח. כשאני עולה למשטח, בכל התרגילים, אני מרגישה נוח ומשתדלת להיות בשיא הפוקוס. כשאני עולה בכל פעם עם מכשיר אחר, אני לא חושבת על מה שהיה קודם. אני יוצאת מחדר ההלבשה הכי מרוכזת שיש ועושה את מה שאני יודעת לעשות".
* * *
הדרך להגשמת החלומות של אשרם כללה ויתור משמעותי אחד: בית הספר. "לא יצא לי הרבה להיות בבית הספר מאז כיתה ט'", היא אומרת, "הייתי מגיעה פה ושם, רק למבחנים. אבל אם לא הייתי מתעמלת, הייתי הולכת לכיוון של רפואה. אהבתי כימיה, ביולוגיה ומתמטיקה, הראש שלי מדעי וריאלי.
"השקעתי כמה שאפשר בלימודים, אבל הספקתי לעשות חצי בגרות, כי בי"ב כבר היה לי קשה להמשיך. למרות זאת, הציונים שלי היו די טובים, כי הלכתי למורים פרטיים, גם אם זה היה ב־10 בערב או ב־5 בבוקר, וקיבלתי תמיכה מבית הספר שבו למדתי, הגימנסיה הריאלית בראשל"צ. הם שלחו לי חומר, התאימו לי את המבחנים במיוחד ומאוד התגמשו עבורי".
היא עדיין לא הספיקה להשלים את כל הבגרויות. בצבא שירתה שירות מלא בחיל התקשוב, במעמד של ספורטאית מצטיינת.
יש טענה שהתעמלות אמנותית היא יופי של דבר, אבל היא לא ספורט.
"הענף הזה הוא מהיחידים שכוללים כמעט כל תכונה אפשרית שצריך לספורט, אז אני לא מבינה איך חושבים שהוא לא ספורט. יש בו זריזות וקופצנות, כמו באתלטיקה, קואורדינציה עם כדור ועם כל המכשירים, כמו בכדורסל, ריכוז וסיבולת לב־ריאה. הייתי יכולה לראות את עצמי ספורטאית בעוד ענפים, כי אני עושה הרבה דברים תוך כדי. אני טובה בריצות ובקפיצה לגובה, יש לי יכולת ניתור ואני גם אוהבת לשחות".
הפציעה החמורה ביותר שלה היתה בברך ימין ב־2017. זה היה קרע במניסקוס, שבעקבותיו נאלצה לעבור ניתוח. "היום אני כשירה לחלוטין להתחרות, כמו שראו באליפות אירופה", היא מבהירה, "אני מרגישה בסדר גמור, למרות שיש לי קצת כאבים באימונים. בתחרות הכל נשכח. אני חושבת רק על מה שאני צריכה לעשות, ולא מרגישה שום כאב. הסיבולת שלי כבר כל כך גבוהה, שלא משנה מה יהיה, אני אצליח להתמודד עם זה".
איזה מכשיר את הכי אוהבת?
"אין אחד כזה. כל מכשיר הוא משהו אחר לגמרי, זה לא שהם דומים ואפשר לבחור ביניהם. התחושה בכל אחד היא שונה, המוזיקה שונה והתנועות שונות לגמרי. בכדור אני אוהבת את התנועות הארוכות ואת כל ההחלקות והמעברים, כשזה מלווה בדרך כלל במוזיקה רומנטית ומרגשת ואני עושה הבעה מתאימה.
"האלות הן משהו קפיצי וזריז, והכל שמח, קרקסי. החישוק יותר דרמטי ועוצמתי, ויש בו גם יותר כוח. והתרגיל עם הסרט משתנה, לפעמים הוא יותר שמח ולפעמים יותר עמוק. עשיתי תרגיל כזה בסגנון ספרדי, ועכשיו עשיתי עם השיר 'הבה נגילה', כלומר בסגנון מאוד ישראלי שמביא משהו אחר".
זוסמן: "כל מכשיר דורש הבעה שונה לגמרי, ולא רבות מצליחות לעשות את זה. אנחנו עובדים על זה קשה מאוד באימונים. יש ללינוי מורה לבלט, גלינה ברסקי, ויש מורות למודרני, להיפ הופ, לאירובי. זה מאוד עוזר להבעה ולתזוזה על המשטח".
לצד המדליות והשיאים היא יצרה באליפות אירופה האחרונה אלמנט חדש, שכבר מזוהה איתה: מקבץ של חמש קפיצות רצופות בתרגיל האלות. "תמיד ידעתי שאני מסוגלת לעשות את זה, כי כבר עשיתי רצף של ארבע קפיצות. עכשיו, כשעליתי לחמש, זה נתן לי ציון גבוה מאוד. אני היחידה שעושה את זה כרגע. מלבדן, יש לי עוד שתי קפיצות בתרגיל, אז אני רשומה על שבע קפיצות בתרגיל הזה".
* * *
מאז שובה מאליפות אירופה עברה אשרם שלוש בדיקות קורונה, ונכנסה לבידוד בבית הוריה בראשל"צ. בתום הבידוד חזרה לאימונים. עכשיו היא נמצאת תחת מעטפת הגנה הדוקה, הכוללת שגרת אימונים אינטנסיבית באוהל "בלון" עצום, שהוקם במיוחד עבורה ועבור נבחרת ההתעמלות האמנותית במכון וינגייט.
"אני פוגשת רק את ההורים שלי, את האחים שלי ואת הקפסולה שבנינו עם כל המתעמלות והמאמנות", היא מספרת. היעד נותר אולימפיאדת טוקיו, והתחרות הגדולה הבאה תהיה אליפות אירופה ב־9 ביוני 2021, שתיערך בבולגריה.
סדר היום שלה מתחיל ב־6 בבוקר בנסיעה לאוהל האימונים בווינגייט. ב־7 היא כבר על המשטח עם הכדור, האלות, הסרט או החישוק, ורק אחרי שבע שעות של אימון זוכה להפסקה של שעה לארוחת צהריים ולמנוחה קלה. אחר הצהריים היא חוזרת לעוד שעות אימון ארוכות, שמסתיימות רק בלילה. כך בכל יום, שישה ימים בשבוע. ביום החופשי שלה, בדרך כלל באמצע השבוע, היא מטיילת, שוחה או מבלה בים.
עלות התחזוקה של מתעמלת בסדר הגודל של אשרם מגיעה לכ־2 מיליון שקלים בשנה, וכוללת טיסות, ביגוד, מאמנות ומורות, שעות אולם, טיפולים שמבצעת הפיזיותרפיסטית הצמודה נטלי ברטלר, עיסויים של המסאז'יסטית רוני שחורי, וצוות רפואי, כמקובל אצל ספורטאי העילית. הסכום הזה מגיע ממכלול של גופים: הוועד האולימפי (אשרם שייכת ל'סגל הזהב' ומקבלת מלגה של 8,500 שקלים בחודש), מנהל הספורט, היחידה לספורט הישגי, אגודת הפועל ראשל"צ, איגוד ההתעמלות ועיריית ראשל"צ.
מעבר לכך, יש לה ספונסרים, שמעניקים לה תמיכה כלכלית שוטפת - רב־בריח, בנק הפועלים, אולווייז ואדידס. "הם הגב הכלכלי שלי. בזכותם יש לי שקט נפשי, שעוזר לי להתרכז במטרה. זה לא מובן מאליו".
* * *
בעבר סיפרה אשרם שהיא טיפוס ביישן. היום היא מרגישה יותר בטוחה בעצמה. "הביטחון העצמי שלי קצת עלה ואני יותר בטוחה במה שאני מסוגלת, אבל הביישנות נשארה. אומרים לי שאני צנועה, אבל יש אותי במציאות ויש אותי על המשטח. כי שם אני לוחמת, ובחוץ, כשאני מכירה אנשים חדשים, אני שתקנית. אני פחות אוהבת לדבר על עצמי, אני שקטה".
החודש היא הרצתה ב"שבוע הנערה הישראלית", לפני אלפי נערות וילדות. "הפידבקים שקיבלתי מנערות ריגשו אותי מאוד. אמרו לי שאני משמשת להן מודל לחיקוי, ושהן רוצות להיות כמוני. בכל יום מגיעות אלי מאות הודעות באינסטגרם ובפייסבוק, גם מאנשים שלא מכירים אותי. לפעמים אפילו פונים אלי בווטסאפ. ילדות קטנות כותבות לי. 'אני הילה, בת 7, ואני מעריצה שלך'. הורים כותבים לי, מבקשים סרטוני ברכה, ואני מצלמת ושולחת. זה באמת מרגש להיות מודל לחיקוי, ושילדות הולכות להתעמלות אמנותית בגללי. אני מאושרת שאני מצליחה לגעת בהרבה אנשים".
כשילדות מביטות בך, הן רואות את הגוף האתלטי והדק שלך. מתעמלות אמנותיות מרעיבות את עצמן?
"בענף שלנו אין הרעבה. אי אפשר להגיד שאנחנו לא אוכלות, כי אנחנו כן אוכלות. אנחנו אוכלות דברים שאנחנו יודעות שמותר לנו לאכול, חלבונים ופחמימות במידה, וגם ויטמינים. אני שומרת על תזונה בריאה ויודעת מה מתאים לי ומה אני צריכה לאכול, ואני שומרת על עצמי ועל הבריאות שלי".
עם מה אפשר לשבור אותך? צ'יפס? פיצה? המבורגר?
"אני אוהבת מאוד את השניצל הביתי של אמא שלי, או כזה שאני מכינה. שניצל מגרה אותי יותר מהכל".
מי המודלים שלך לחיקוי?
"בתחום הספורט - נטע ריבקין, שהיתה מתעמלת אמנותית לפניי והשתתפה בשלוש אולימפיאדות. רק שלוש מתעמלות בכל העולם עשו את זה. למדתי ממנה המון על הענף. מחוץ לעולם הספורט אני מעריצה את גל גדות, שהיא וונדר וומן גם מבחינת הנחישות והכוח שלה, זה מאוד מרשים בעיניי".
יש לך זמן לתחביבים?
"בימים החופשיים שלי אני אוהבת לטייל. להיות בחוץ, בטבע, באגם או בנחל. לעשות מסלולי טיול בצפון או בדרום. כשאני בבית, אני אוהבת לצפות בקומדיות רומנטיות ובסדרות. עכשיו אני חורשת על 'האנטומיה של גריי', אבל אני רק בעונה 9 מתוך 17, אז אסיים אולי בעוד שנה־שנתיים.
"אני שומעת מוזיקה כל הזמן, בעיקר שירים שקטים שמרגיעים אותי ועושים לי כיף. כשאני צריכה להירגע, אני יוצאת להליכה ושומעת מוזיקה. לפני אליפות אירופה היינו סגורות בווינגייט במשך חודשיים, ממש לא יצאנו משם. אז לפעמים, בערבים, הייתי שמה אוזניות ומקיפה את כל וינגייט ארבע פעמים עם שירים. לא הרגשתי את הזמן עובר".
גברים מתחילים איתך ברשתות החברתיות?
"שולחים לי הרבה הודעות באינסטגרם בסגנון 'היי, אשמח להכיר', או 'את אלופה, הייתי שמח להכיר אותך'".
ומה את עונה להם?
"אני לא עונה, כי יש לי חבר כבר שנה וחצי".
ספרי.
"הוא בן גילי, משרת בצה"ל כלוחם, והיה כדורסלן, אז גם הוא מגיע מרקע של ספורט".
זוסמן: "יש לה פרטנר מדהים, בחור מצליח ושאפתן, שמעודד אותה ותומך בה. לספורטאית מאוד חשוב מי בן הזוג שלה. אם זה היה בחור שרק רוצה ללכת למסיבות כל יום, זה היה מזיק לה. אבל הוא בצבא, והחיים שלהם מאוד תואמים - שניהם עסוקים מאוד. האהבה שם גדולה, וזה רק עושה לה טוב".
