קשה למצוא אנדרדוג גדול יותר מיהודה סעדו. גם המהמר הכי הרפתקני לא היה מניח ז'יטון על השם שלו בתור מועמד לזכייה ב"כוכב נולד". נראה שהבנאדם לא עונה על שום פרמטר בהגדרה של כוכב. הוא מגיע מתחת לרדאר, כמעט בלי שיבחינו בו ובלי שיהיה איום על אף אחד. ולמרות זאת, הוא כאן. לגמרי.
כך נשמע שירו החדש "יום יום"
אחרי עשר עונות של "כוכב נולד", עונות של רעש וזיקוקים ודרמות ועשרות כוכבים גדולים, ליהודה סעדו עדיין יש מקום מיוחד בזיכרון של כולנו. יכול להיות שאלה הצניעות והקסם, ויכול להיות שסעדו, שצביקה הדר כינה אותו בזמנו "המעוך", בכלל לא פראייר. הבן אדם מכוון למטרה, יודע מה הוא רוצה, ומסמן לעצמו את השלבים הבאים, שאליהם הוא מגיע, בסופו של דבר, ואז שולף את החיוך החצי ביישני־חצי ממזרי, שאומר: "הבאתי אותה".
"אני זורם עם הדברים", הוא מסביר בכובע הצנוע, "הולך לאן שהחיים לוקחים אותי. הקדוש ברוך הוא יודע מה טוב בשבילי. מבחינתי, אני עושה את המקסימום, השאר כבר לא תלוי בי".
"הגעתי לטלוויזיה בטעות"
לסעדו בכלל לא היו תוכניות להיות זמר. הוא ניגן על קלידים במועדונים עם זמרים שונים. אחד החברים שלו, בחור בשם דודו אהרון, שחלם להיות זמר מצליח, היה מופיע איתו במסגרות שונות. לאודישן של "כוכב נולד" הגיע סעדו בכלל במקרה.
"ישבנו בבית של חבר עם דודו וראינו את הגמר של הראל מויאל והראל סקעת. אחרי השידור אחד החברים אמר לי שהוא רושם אותי לעונה הבאה של 'כוכב נולד'. זרמתי איתו".
דווקא אתה, המופנם?
"בחבורה שהיינו זה לא היה ככה. אני הייתי אחד הבולטים, עם הצחוקים והבדיחות. ממש לא מופנם. זה הרושם שהתקבל על המסך, די בטעות. גם כששרתי באודישן את 'לפעמים חלומות מתגשמים' חשבו שאני איזה פייטן מרוקאי, למרות שלא באתי מהרקע הזה בכלל. כולם חשבו עמיר בניון, אבל בשיר הזה דווקא הושפעתי משמעון בוסקילה. חשבו שאני תימני, ואני עיראקי מצד אבא שלי ומצרי מצד אמא שלי.
"הסלסול הזה שנתתי בסוף האודישן היה מתוך זה שלא הכרתי ממש את השיר. נסענו לבאר שבע, והמערכת ברכב לא הצליחה לקרוא את הדיסק שעליו היה מוקלט השיר של האודישנים. בלית ברירה הקשבתי למתמודדים אחרים באותו יום של הבחינות. קלטתי מהם את השיר, המנגינה נכנסה לי לראש אבל את המילים לא ממש זכרתי. הרושם שהתקבל בנוגע לאישיות שלי לא ממש נכון".
במהלך העונה היה אפשר לראות את תהליך ההתחזקות שסעדו עובר. מהשלבים הראשונים, שאליהם הגיע ללא כיסוי ראש, ועד הגמר, שבו עלה לבמה עם כיפה לבנה שכיסתה את ראשו, ולדבר הזכור ביותר מאותו ערב: קריאת "שמע ישראל" על הבמה. גם היא, מתברר, לא היתה מתוכננת.
"לא באתי במטרה לעשות קידוש השם עם 'שמע ישראל'. זה משהו שנולד באותו רגע. ממש כשהכתוביות של סיום התוכנית כבר עלו על המסך, אמרתי לצביקה הדר שאני רוצה להגיד תודה. הוא חשב שאני מתכוון להגיד תודה למשפחה, לחברים או לצופים בבית, אבל החלטתי ללכת על תודה גדולה יותר. תודה לבורא עולם, זה בעצם משפט אחד שאומר תודה על הכל.
"ההשפעה היתה מדהימה. אולי בגלל שלא תיכננתי את זה. גם הכיפה היתה תהליך שקרה עם הזמן, רק בגמר החלטתי לחבוש כיפה וללכת איתה קבוע. אבל זה לא שחזרתי בתשובה על המסך. הייתי בעניין כבר לפני, רק בלי החיצוניות. יהדות אצלי באה מבפנים, אני לא מאמין בסממנים חיצוניים. אבל ברור שברגע שאתה מפורסם, לכיפה יש חשיבות. זה לא מגיע ממקום של פנאטיות; להפך. נכנסתי לדת מסיבה די מצחיקה, כשחושבים על זה. זה היה בכלל בתיכון. ראיתי שחבר שלי לחדר בבית הספר הטכני של חיל האוויר מקבל כל מיני הקלות בגלל שהוא דתי, מגיע מאוחר יותר לשיעורים בבוקר וכל מיני כאלה. אז אמרתי, יאללה, גם אני דתי. עם הזמן זה חילחל".
אחרי הזכייה קיבלת החלטה אמיצה, ויתרת על חיי כוכבות ואפילו נעלמת. לא נתת לאנשים לחבק אותך.
"מה זה החלטה אמיצה? אנשים לא מבינים מה עברתי. פתאום בום, מאיש אנונימי הפכתי לזמר של מדינה. זה מלחיץ. אין לך כלים לקבל את האור הזה. אחת הסיבות שלקחתי פאוזה זה כדי לא ללכת לאיבוד. הייתי בן 22. החלטתי לעצור, להקים משפחה. פחדתי שעם כל העשייה הזאת, התא המשפחתי ייפגע. גם בתור ילד יחיד רציתי להקים משפחה גדולה. שיהיה בסיס, משהו יציב. לבחור את הדרך בצורה שקולה, ומשם להמשיך הלאה".
לא פחדת לאבד את המומנטום? הזמן של פליטי ריאליטי קצוב.
"לא ראיתי באיבוד של הכוכבות דבר נורא כל כך. זה לא עניין אותי, לא ידעתי אם אני רוצה את זה בכלל. יכול להיות שזה מה שהשאיר אותי מחובר למציאות. יש אנשים שהחלום שלהם זה להיות זמר. ראיתי את זה ב'כוכב נולד'. מתמודדים שהתרוממו, ואחר כך איבדו את עצמם. ממש איבדו את עצמם לגמרי".
מאיזו בחינה?
"מכל הבחינות. בעיקר נפשית, הם לא ידעו להתמודד עם זה. זה טילטל אותם. אני הייתי בסוג של מקום שפוי לעומת אחרים. השתתפתי בתוכנית כי ככה זה התגלגל. לא הייתי שם בעל כורחי, אבל זה היה כאילו משמיים. אם היית לוקח אותי בנקודה מסוימת בחיים שלי כנער, ותגיד לי שבעוד כך וכך שנים אני אהיה בגמר של תוכנית בערוץ 2 על במה גדולה ואצעק 'שמע ישראל', לא הייתי מאמין לך. אין מצב. אבל אולי בגלל שלא היה לי את הטירוף הזה לרצות ולכבוש, זאת הסיבה שיצאה לי תדמית של צניעות וענווה. לדעתי זה בגלל שלא רדפתי אחרי זה. זה לא העסיק אותי, ולכן גם לא הלחיץ אותי. אם הייתי עף בדרך, לא נורא. באמת".
ודווקא אתה זכית. נשמע שבמקרה שלך אלוהים נתן אגוזים למישהו שלא רעב בכלל.
"הייתי בוחר במשפט אחר: מי שרודף אחרי הכבוד, הכבוד בורח ממנו, ומי שבורח מהכבוד, הכבוד רודף אחריו. אצלי זה היה על הדרך. באתי לתוכנית כי ידעתי שיש לי מה למכור. לא באתי סתם. אני מודע לעצמי, לא אעשה מעצמי צחוק. ראיתי ביני לבין עצמי שאני יכול לעשות את זה מבחינה מוסיקלית, ואם לא הייתי יודע לשיר, לא הייתי מתקרב לזה.
"היה ברור לי שהמטרה שלי היא לפתח קריירה במוסיקה, אבל לא תיכננתי להיות זמר. אם לא 'כוכב נולד', הייתי מתעסק בהפקות מוסיקליות או ממשיך להיות קלידן. אבל ברגע שכבר זכיתי, רציתי לעשות משהו משמעותי. לכן החלטתי להגיע לזה מתוך החלטה הגיונית, ביני לבין עצמי, ולא למהר. ככה אני עושה בכל דבר בחיים. אם אני נכנס למשהו, זה עד הסוף, לא משטחיות. אני בן אדם עמוק מאוד. אני לא זוכה רגיל של תוכנית ריאליטי. אני שונה. זה לא משהו שהפריע לי, אם אזכה או לא. היה מפריע לי אם זה היה מגיע ממקום שטוח".
עליך בכלל חשבו שאתה חיקוי של עמיר בניון. ראו בך הגירסה הקלילה שלו.
"אני מודע להשוואות לעמיר בניון, גם בגלל הכיפה והתהליך. אבל זה שאני הגירסה הקלילה - את זה לא שמעתי. גם מבחינת המוסיקה והשירה עצמה, אני בכלל לא מגיע מהכיוון הזה. אמן מושפע מהמון כיוונים, ועמיר בניון הוא אחד מהם. יש מצב שיום אחד ישמעו אותי עושה רוקנרול. זה לגמרי משהו שאני מתחבר אליו".
משלים עם דרישות השוק
לפני חודש יצא שיר חדש של סעדו, "יום יום", שזוכה להצלחה מרשימה בתחנות הרדיו. נכון לתחילת השבוע הוא ממוקם במקום החמישי במצעד ההשמעות. זה השיר השני מתוך אלבום חדש שייצא בקרוב, ששמו עדיין לא נקבע; לפניו יצא השיר "מול כל העולם", שזכה להצלחה פחותה. בשני השירים הפקיד סעדו את ההפקה המוסיקלית בידי יעקב למאי ואלי קשת. המסר ברור: סעדו יודע שהגיע הזמן להיות מסחרי. הוא משלים עם דרישות השוק, ואחרי האלבום הראשון, הרוחני משהו, הוא רוצה לקטוף פירות גשמיים יותר.
סעדו (30), שגדל בקריית עקרון, נשוי לאסתר (25) ואבא לאדל (5), רחל (3) ויוסף שלום בן השנה. המשפחה מצפה לצאצא נוסף בקרוב, ומבחינת סעדו - "שיהיו כמה שיותר". לפני כמה שבועות עברה המשפחה למושב מצליח שליד רמלה, שם רכשה ("עם קצת עזרה מההורים") דירה חדשה ומרווחת בשכונה חדשה שעדיין לא מאוכלסת לגמרי. "עדיין לא סיימנו לפרוק את הציוד, וגם חנוכת בית עוד לא עשיתי. בקרוב אני מתכנן, בעזרת השם, לעשות איזה ערב של לימוד תורה ופיוטים. יש לי מרפסת גדולה בשביל זה".
הוא מתגורר ברחוב יונה וולך, שאותה לא הכיר לפני כן. "חשבתי בכלל שזה גבר, איזה זמר או משורר. יונה וולך נשמע לי כמו יונה הנביא, אני יודע. אז עשיתי קצת חיפוש באינטרנט. כתבתי בגוגל, והקישור הראשון שהגעתי אליו זה 'יונה וולך - תפילין'. אמרתי, אולי זה סופר סת"ם או חנות של ספרי קודש. נכנסתי וראיתי שיר שהיא כתבה, הבנתי שזה משהו אחר לגמרי, השם ירחם".
המנהל של יהודה סעדו, אודי גואטה, הבין את המבוכה של סעדו מהשיר של וולך. "אם הוא היה יודע מי זאת, הוא היה אולי מבטל את החוזה של הדירה". סעדו ממהר להסתייג: "לא צריך להגזים. אני לא מכיר את יונה וולך, לא שמעתי עליה לפני כן. אבל לא הייתי מבטל חוזה של קניית דירה בגלל זה".
לא היית מנסה להלחין את אחד השירים שלה?
"לא".
אבל גם בשיר השירים יש ביטויים מיניים ותיאורים ארוטיים.
"זה לא דומה. השפה בשיר השירים לא כזאת גסה. וחוץ מזה, זאת הסיבה ששיר השירים לא היה אמור להיות חלק מהתנ"ך".
גם משוררים כמו אלכסנדר פן השתמשו בארוטיקה, וזה דווקא הפך לקלאסיקה.
"כן, אני יודע ואני מכיר, אבל לא הגעתי עד יונה וולך. זה משהו שונה לגמרי. יש בכתיבה שלה התבטאויות מטורפות ומוגזמות".
"אני אעשה גם חפלה"
סעדו מתפרנס אך ורק ממוסיקה, כזמר בלבד. הישג לא מבוטל בימינו. הוא לא כותב לאחרים ולא מנגן. כמפרנס היחיד במשפחה הוא מוריד את מסך אי הבהירות בנוגע למקומות שבהם יופיע. בעבר ריחף עליו סימן שאלה, בגלל ההתנגשות בין היותו דתי לחייו בתעשיית הבידור.
"אין לי בעיה להופיע מול קהל מעורב של גברים ונשים", מפתיע סעדו. "גם בחתונות וגם במועדונים. עד עכשיו עשיתי חתונות, בעיקר שירי חופה, אבל יצאה איזושהי תפיסה שאני לא מופיע בפני הקהל הרחב בגלל הדת. אז חשוב לי להבהיר שזה לא נכון".
יש סיכוי לראות אותך מופיע במועדון באמצע הלילה ועושה חפלה?
"כן, יש אפשרות כזאת שאני אעלה לבמה במועדון, הכל בסדר. בעבר עשיתי בעיקר מופעי 'פריצה' של כמה שירים, אבל אין לי בעיה גם לעשות הופעה שלמה. אני עושה גם חתונות ואירועים משפחתיים אחרים. לא צריך הפרדה".
אתה לא חושש מתגובות הרבנים?
"יש לי אישור הלכתי לזה מהרב שלי, ככה שאני רגוע. היה בזמנו באזז מטורף על האיסור של הרב אמנון יצחק נגד ההופעות של זמרים חרדים מול קהל מעורב. בשבילי, הקהל הזה לא פסול".
איך אשתך מקבלת את ההופעות במועדונים ואת ההתחככות בחיי הלילה? זה לא משהו שעלול לערער את היציבות המשפחתית?
"היא מכירה אותי ויודעת שזאת העבודה. אני לא משדר אינטימיות במועדונים, כך שאין אפשרות שמעריצה תשיג משהו מעבר לתמונה איתי. אין מצב להגיע למקומות מסוכנים. מי שלא רוצה את זה, לא יעשה את זה. לא צריך רק לחיות בלילות ובמועדונים כדי להיחשף לזה. זאת ההחלטה של הבנאדם עצמו".
ובכל זאת, הפיתויים בעולם הזה גדולים יותר.
סעדו הופך את האייפון שלו, מצביע על סמל התפוח הנגוס של אפל, ואומר: "אתה רואה את זה? ככה אני. כתבתי כבר באחד השירים שלי באלבום הקודם: 'אני טעמתי מהתפוח, אני יודע, אני מודה'. בקיצור, עברתי את זה כבר".
המוסיקה באלבום תהיה מכוּונת למועדונים ולאירועים משפחתיים?
"גם. יהיה שילוב. היום אני מבין שיש גם צורך במשהו מסחרי, שידבר לקהל הרחב יותר".
אולי תלמד מהחבר שלך דודו אהרון, שיודע לקחת שירים לכיוון פשוט יותר.
"צריך להיות חכם מאוד כדי להגיע לפשטות הזאת. הרי אם אני אלך על מה שאני שומע, לא בטוח שהקהל יתחבר לזה. בזמן האחרון אני שומע את המוסיקאי אבישי כהן. הוא מדהים בעיניי. זאת מוסיקה שהיא רק מנגינה. אז אני יכול להעריך את מה שהוא עושה, ובמקביל לשים את זה בצד להנאה שלי, מתוך הבנה ברורה שהקהל לא מתעסק במוסיקה כל הזמן. אם יש אפשרות לעשות את המוסיקה קלה יותר, אלך על זה. מה שחשוב לי זה להיות שלם עם התוצאה הסופית".
יש מצב שתחזור לשתף פעולה עם דודו אהרון, כמו בתחילת הקריירה?
"אני לא רוצה לחשוף יותר מדי את הקלפים ואת המהלכים המתוכננים לעתיד, אבל כן, לגמרי. זה משהו שיקרה".
"הרמב"ם טילטל אותי"
הכיפה הלבנה שחבש בעבר הסגירה את ההשתייכות של סעדו לחסידות ברסלב. היום הוא כבר חובש כובע מצחייה, ונראה שהקשר לברסלב אינו כבעבר. משהו השתנה בתפיסה שלו. סעדו לומד את ספרי הרמב"ם, ולאחרונה התקבל ללימודים באוניברסיטת בר־אילן. "עשר שנים ברציפות נסעתי לעשות את ראש השנה באומן, בקבר של רבנו נחמן מברסלב. זאת חוויה מיוחדת".
איך זה הסתדר לך, כאיש משפחה, לעזוב את האישה ואת הילדים דווקא בחג?
"אני מבין את הכוונה שלך, וזה נכון. לכן חשבתי השנה לא לנסוע. אשתי שיכנעה אותי לוותר, ועכשיו, אחרי עשר שנים של נסיעות כאלה, אמרתי, אולי די, מספיק".
מה בנוגע לכל התעשייה סביב הנסיעה הזאת? יש רבנים שאפילו מתנגדים לזה.
"נכון, לאחרונה אני לומד את הספרים של הרמב"ם, ובהחלט רואה את ההסתייגות. הרמב"ם פתח בפניי עולם שלם שממש מטלטל אותי. שינה לי את כל קו המחשבה".
סמוך לביתו החדש נמצא בית כנסת, וסעדו כבר קיבל פנייה להיות החזן במקום. אבל הוא כבר חושב קדימה, חולם על הקמת בית כנסת שיתנהל לפי הלכות הרמב"ם. "כבר דיברו איתי אנשי הקהילה להתפלל אצלם. בינתיים אני מתפלל בבית הכנסת הקיים, אבל מבחינתי, הייתי רוצה מאוד שליד הבית יהיה בית כנסת שיהיה לי איתו יותר חיבור מבחינת ההלכות, המנהגים וזמני התפילות".
ביום העצמאות יופיע סעדו בשלוש במות שונות. גם הוא מתכוון לגזור קופון נאה מהיום הזה, שכבר הפך לשעתם הכלכלית הגדולה של הזמרים. "אני מכין את הגרון שלי, זה יום לא פשוט. שלוש הופעות בערב מצריכות גם הכנה לוגיסטית מורכבת. אני לא יודע למה הסכומים שהזמרים גובים גבוהים כל כך ביום העצמאות, זה לא מוצדק לדעתי, אבל אני לא אחראי למחירים האלה. זה המצב בשוק, ואני חלק מההיצע והביקוש".
גם בהופעות הרגילות ובאירועים המשפחתיים גובים סכומים גבוהים.
"באופן כללי, המחירים להופעות גבוהים יותר מבעבר, כי ההפקה הרבה יותר מורכבת, והמפרט הטכני מושקע יותר. זה לא כמו פעם, שזמר היה מגיע עם קלידן ודרבוקה, ואולי מוסיף גם גיטרה. היום הזמרים מביאים איתם לפחות חמישה נגנים והגברה מיוחדת. כל זה עולה כסף".
אתה מופיע הרבה?
"בימים האלה יש פחות הופעות כי זה זמן ספירת העומר, אז יש פחות חתונות. אבל עד ל"ג בעומר אני מקווה להגיע מספיק מוכן לעונת החתונות. יש שיר קצבי שאמור לצאת ממש בעוד כמה ימים, שאני מאוד מאמין בו. מבחינתי, אני מוכן יותר להגיע לקהל הרחב".
hagi850@gmail.comטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו