בעודנו מתמודדים עם מגפה עולמית שאין לדעת מתי תחלוף, ומה יהיו השלכותיה ארוכות הטווח, לא ניתן להתעלם מהקלות, אולי הבלתי נסבלת, שבה הגבולות הפתוחים, הן גיאוגרפית והן וירטואלית מכניסים לתוך בתינו סכנות שלא בטוח שאנו ערוכים להתמודד איתן.
ההתמודדות עם איומים רשתיים בממד הסייבר היא ככל הנראה כבר לא חדשה במיוחד, מה גם שישנם פתרונות לא מעטים המאפשרים מענה למירב הסכנות. אולם הידיעות הקופצות מעת לעת ונעלמות מהר, אודות מתקפות כאלה ואחרות שעשויות לשבש משמעותית את אורח חיינו דורשות חשיבה מעמיקה.
חשוב לשאול, מה לימדה אותנו מגפת הקורונה? בהקשר הגולבאלי הלקח מאוד ברור – זהו רק עניין של זמן, ולא הרבה, שבעיה שצצה אי-שם בקצה העולם הופכת להיות נחלת הגלובוס כולו, עד כדי כמעט השבתה של אפיקי חיים חיוניים. המטאפורה של משק כנפי פרפר במזרח המייצר הוריקן במערב, היא כבר מזמן המציאות בהקשר הזה, ולא ניתן שלא לחשוב, האם הגזמנו בפתיחת הגבולות? האם לא הלכנו רחוק מדי?
יהיו שיגידו, ובעיקר במרחב השמרני, שבהחלט כן. שהלכנו רחוק מדי, ושאולי איבדנו שליטה. המציאות מוכיחה לנו מעבר לכל ספק - המערכות הן כאוטיות, והן עשויות לייצר "רעידות אדמה" מן הסוג שאנו כלל לא מורגלים אליו. הרבה מהסכנות האלו טמונות בהתנהגות שלנו, ובדרך שלנו כפרטים להתמודד עם איומים בכל ספקטרום שבו תבחרו - מטרור, דרך איום ביולוגי, וכלה בממד הקיברנטי.
ברור כיום שכאשר אנו פותחים דלת למשהו, חיובי ככל שיהיה, על גבו של המשהו הזה אנחנו מכניסים משהו לא רצוי. אין זו שאלה – זוהי עובדת חיים בעידן הזה. וגם חיסון לנגיף לא יהווה עוד פתרון לבעיה – שכן מי שחושב שרק בנגיף עסקינן, כדאי שנבין שמדובר במשהו הרבה יותר גדול ודרמטי.
ככלל, כדאי שנבין שלא כל מה שגלובלי הוא חיובי. אתן כדוגמה את תופעת עלי אקספרס ודומיה. לאנשים נדמה שהם רוכשים בזול אבל במידה רבה אינם מודעים כלל ל"מוצר הנלווה" לרכישה שלהם– מ"פישינג", דרך מעקב אישי וחדירה לפרטים, ועד השפעה ישירה מרחוק על היבטים שונים בחיינו, לרבות בריאותיים. עניינית, הייתי מעדיף לקנות אצל החנווני במכולת עם כסף מזומן ופחות להשתמש באשראי, אבל המציאות מובילה אותנו באופן ישיר להתנהגות שלא בהכרח היינו חפצים בה. הפיתוי להיות "כמו כולם" ולהיכנס לרשתות טומנת בחובה סכנה גדולה, לא רק לפרט, אלא לקולקטיב כולו.
כשאני מתבונן בסרטים מלפני שני עשורים ונזכר בממד הבדיוני שבהם, אני מבין שהרבה מהדמיון הזה הפך לעובדת חיים. וזה לא מעט מטריד. המשמעויות הן ברורות, מעבר להתנהגות הפרטית, כל מדינה חייבת להשקיע משאבים עצומים בהגנה על הקרקע, מעליה, מתחתיה, בממד הרשתי ובממד התברואתי. הנזק הפוטנציאלי הוא עצום.
המציאות הזו מורכבת הרבה יותר כאשר מדובר בארגונים תת-מדינתיים הקרויים NGO's - זה יכול להיות ארגון עסקי כלכלי, יכול להיות ארגון טרור, או התאגדות מחתרתית שמובילה מתקפות סייבר, או מעבדה עלומה שמייצרת איום ביולוגי. הממד המודיעיני הופך להיות בלתי נתפס בהיקפים שלו בעידן הזה, שכן רוב האיומים לא נראים לעין, אלא מתגלים רק במחקר מעמיק ורב-ממדי.
כך, בעוד כולנו חושבים על עזה ולבנון, השבתת החיים שלנו באה ממקום לא צפוי, ומממד אחר לחלוטין, שכמעט והקריס את היכולות שלנו, שלא לומר השבית לחלוטין. ראו כדוגמה איך בימים האחרונים אנו מתבשרים על ניסיונות שיבוש נגד הובלת חיסונים וכל זאת בממד הסייבר.
איך מתמודדים עם הממד החדש הזה?
השאלות הן כמעט אין-סופיות ונוגעות בכל היבט בחיים שלנו, שהרי ברור שלא ניתן להתמודד עם הכל, משהו בסוף מצליח להפתיע, ולהלום בך.
וזה מחזיר אותנו לחשיבה הפילוסופית, יהיו שיגידו אדם מתכנן והאל צוחק מלמעלה, אך החודשים האחרונים לימדו אותנו משהו, וכדאי שיבין שאם אנחנו חושבים שאנו שולטים במתרחש כדאי שנגלה מעט צניעות.
ובהקשר הזה, ניזכר, שלכל אחד יש אחריות, שהמושג "חיסכון לימים קשים" חייב להיות מוטמע בחינוך, שההיגיינה חייבת להיות דרך חיים, שההתנהגות ברשתות מחייבת הגנות מקסימליות, שנהיה קצת יותר צנועים, שנשנה קצת הרגלים, שנחזור ליהנות מהטבע, ושלא נשתעבד למסכים ולמידע. זה נכון לכל אחד מאתנו, וזה נכון גם ברמה המדינתית. היכולת להתמודד עצמאית עם בעיה, ולא לבנות על מותרות – הוא כלל שכדאי לאמץ.
השנה האחרונה לימדה אותנו פרק חשוב בצניעות. כדאי שנפנים אותו, כי ייתכן והקורונה היא סנונית ראשונה לפני עידן חדש, שמביא איתו המילניום השלישי ואנו מצויים רק בתחילתו. ברור שהלמידה בהקשר הזה חייבת להיות רב-מערכתית, אך לא פחות מכך אישית. זוהי אחריות של כל אחד ואחת מאתנו.
הכותב הינו מפקד חטיבה לשעבר בצה"ל, כיום חוקר יחסי צבא וחברה, מחברים הספרים "כיוון ברור", ו-"האדם שבטנק".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו