הרגישות מחייבת: המוסד, השב"כ ואמ"ן בדריכות לקראת הכרעה

ביקורו במפרץ של ראש השב"כ נדב ארגמן, שנחשף אתמול ב"ישראל היום", היה אחד האחרונים שהוא מקיים כראש הארגון. בהתחשב בקורונה, ספק אם ארגמן ייצא עוד פעמים רבות מהארץ עד שהוא אמור לסיים את תפקידו - במאי 2021.

"אמור" היא מילת המפתח. על פי חוק השב"כ, כהונתו של ראש השירות נמשכת חמש שנים, וארגמן מסיים אותן בעוד חמישה חודשים. לו הדבר תלוי בו, הוא היה שמח לפרוש בדיוק ביום העצמאות, ולצאת לפנסיה. אבל כמה מידידיו ייעצו לו שלא למהר ולתכנן חופשת שחרור בקיץ הבא: חוק השב"כ מאפשר להאריך את כהונתו של ראש הארגון בשנה נוספת, שישית, וארגמן עשוי למצוא את עצמו מתבקש להישאר לתקופה נוספת.

על פניו אין סיבה שזה יקרה. החוק מדבר על הארכה בנסיבות חריגות, שאינן מתקיימות. הוא הופעל אצל יובל דיסקין, ששנתו השישית היתה הפחות־טובה שלו בתפקיד. גם ארגמן מדבר על הצורך ברענון השורות, ובהזרמת דם חדש. תשובתו הקבועה לשאלה מי צריך לרשת אותו היא שכדי להיות ראש השב"כ צריך להיות קודם סגן.

אפשר להתייחס לדברים כפשוטם: שכדי להיות מספר 1 מוצלח, צריך להיות קודם לכן מספר 2. אם ראש הארגון הוא המפקד, סגנו הוא המנהל בפועל. במידה רבה, ביצועיו בתפקיד הזה - לרבות החיכוך עם פוליטיקאים ומדינאים - מלמדים על מידת התאמתו להוביל את הארגון בעתיד. זה נכון בצבא, וזה נכון גם בשב"כ. זאת גם הסיבה להתעקשות הקבועה שרמטכ"ל יעבור קודם לכן בתפקיד הסגן, ולהתנגדות הקבועה (ע"ע מינוי יואב גלנט) להקפיץ לראש הפירמידה את מי שלא כיהן בו בעבר.

תחת ארגמן כיהנו שני סגנים, שניהם ר'. ר' הראשון היה בעבר ראש המרחב הדרומי וראש אגף המטה. ר' השני היה ראש אגף המבצעים וראש אגף המטה. הראשון ערביסט, השני איש מבצעים. שניהם מנוסים מאוד וכשירים לתפקיד, כל אחד על יתרונותיו וחסרונותיו. בדרך הטבע, אחד מהם גם אמור לרשת את ארגמן.

לקראת הקפאה?

אלא שלראש הממשלה, מפקדו של השב"כ, עשויות להיות תוכניות אחרות. בנימין נתניהו עשוי למנות דווקא את מאיר בן שבת, שמכהן כראש המטה לביטחון לאומי ומקורב אליו מאוד. לבן שבת רקורד עשיר בשב"כ - הוא היה ראש האגף לסיכול טרור, ראש אגף הסייבר וראש המרחב הדרומי - אבל הוא לא היה סגן. 

לנתניהו, דומה, זה עשוי להפריע פחות: גם לתפקיד הרמטכ"ל הוא ביקש למנות את מזכירו הצבאי לשעבר, האלוף אייל זמיר, מבלי שהיה סגן רמטכ"ל; הדבר עורר ביקורת רבה, ומי שמונה לבסוף היה אביב כוכבי, וזמיר היה לסגנו. להתמודדות בסיבוב הבא זמיר יגיע מנוסה בהרבה (ועם תמיכת נתניהו, במקרה שעדיין יהיה בתפקיד).

רועי שרון, הפרשן הצבאי של תאגיד השידור הציבורי, פרסם השבוע שבכירים בשב"כ מאיימים לפרוש אם בן שבת ימונה לתפקיד. שניים יפרשו בוודאות אם זה יקרה - שני הסגנים, ר' ו־ר'. הדברים ברורים פחות לגבי בכירים אחרים. אבל עם כל הכבוד לעניין הפרסונלי, ראוי בהרבה לשים לב לביקורת הגלומה באיום.

היא לא מתמקדת ביכולותיו המקצועיות של בן שבת (שגם עליהן יש שחולקים, שלא בצדק), אלא בקרבתו היתרה לנתניהו ובעובדה שביצע למענו גם שליחויות פוליטיות במהותן. הבולטת שבהן היא השיחה שקיים לפני כשנתיים עם מחותנו, הרב חיים דרוקמן. בן שבת נשלח אז לתדרך את הרב על המצב הביטחוני, במטרה שיפעיל את השפעתו על נפתלי בנט ואיילת שקד וימנע מהם להתפטר מהממשלה.

בשיחות פרטיות טוען בן שבת שהוא כלל לא נלהב להתמנות לראש השב"כ. אפשר להטיל בכך ספק: כל מי שגדל בארגון - כל ארגון, בוודאי השב"כ - שואף להגיע לראשותו. סביר יותר שבן שבת יודע שכל עיסוק בנושא עלול להגביר את הביקורת כלפיו, והוא גם מכיר את הממנה - נתניהו - שמקפיד לעבוד עם אנשים שהוא סומך עליהם, ולכן עשוי לבקש מכולם להקפיא מצב: להשאיר את ארגמן ואת בן שבת בתפקידיהם, ולדחות את ההחלטה בשנה נוספת.

ממילא, כל עוד הממשלה הנוכחית מכהנת בתפקידה, מתחייבת הסכמה בנושא עם ראש הממשלה החליפי, שר הביטחון בני גנץ, שירצה להשפיע על מי שיכהנו כראש שב"כ וראש המטה לביטחון לאומי תחתיו, ולדחות את ההכרעה לתקופתו. גם אם זה יקרה, עניין הנאמנות האישית ימשיך לרחף באוויר.

זה רע לבן שבת, זה רע לשב"כ, וזה רע לאזרחי ישראל. בתפקידים האלה - רמטכ"ל, ראש אמ"ן, ראש מוסד, ראש שב"כ ומפכ"ל המשטרה, בדיוק כמו היועץ המשפטי לממשלה ופרקליט המדינה - הנאמנות חייבת להיות לממלכה, לא למלך. כל האנשים האלה חייבים להיות מסוגלים להיישיר מבט לראש הממשלה (כל ראש ממשלה) ולומר את האמת המקצועית שלהם, גם אם היא פחות מתאימה לעמדותיו או לצרכיו הפוליטיים.

חדש מהניילונים

התחלופה בצמרת הביטחונית לא מסתיימת בשב"כ. בחודשים הקרובים אמורים להתחלף גם ראשי המוסד ואגף המודיעין בצה"ל. על ירושתו של יוסי כהן - שמסיים קדנציה מוצלחת במיוחד בראשות המוסד, שכבר הוארכה בחצי שנה - מתמודדים שני סגניו, א' (שכיהן כסגנו בראשית הקדנציה) וד', סגנו הנוכחי. עם זאת, ראש הממשלה עשוי לבחור לתפקיד מועמד חיצוני.

בכירים במוסד אמרו באחרונה שזאת תהיה סטירת לחי לארגון, שנמצא בתקופה מקצועית ומבצעית טובה. "אפשר להבין כשממנים מישהו מבחוץ בתקופת משבר, כשצריך שינוי עמוק או טלטלה. זה לא המצב", אמר אחד מהם.

באמ"ן ההתמודדות היא בין ראש אגף המבצעים אלוף אהרון חליוה, ראש אגף התקשוב אלוף ליאור כרמלי, ותא"ל אליעזר טולדנו שכיהן עד לאחרונה כמפקד אוגדת עזה. קודם לכן היה טולדנו מזכירו הצבאי של נתניהו, ואם ימונה - הוא ייאלץ להתמודד עם מי שהיה ממונה עליו. באמ"ן אמנם כיהנו בעבר כמה ראשים שזה היה תפקידם הראשון במטכ"ל (בין היתר הרמטכ"ל אביב כוכבי ואלוף פיקוד הדרום הרצי הלוי), ובכל זאת - לתפקיד הרגיש הזה עדיף למנות קצין ותיק ומנוסה יותר. 

כעיקרון, חילופים של שלושת ראשי ארגוני המודיעין בעת ובעונה אחת אינם רצויים. לוקח זמן לגדול בתפקידים האלה, ולפתח את הביטחון העצמי ושיקול הדעת הדרושים. צמרת מודיעינית-מבצעית שכולה חדשה ונטולת ניסיון היא מתכון לחריקות, שעלול גם להיות להן מחיר. הדרך לגשר על כך היא בהחלפה הדרגתית, ובמקביל - בשיפור יחסי העבודה בין ראשי שלושת הארגונים.

קשה לומר שיש הערכה הדדית רבה בין כהן, ארגמן וראש אמ"ן תמיר הימן.

היחסים ביניהם ידעו הרבה מורדות, ובחדרים הסגורים מוטחת לא מעט ביקורת. כתמיד, חלק מהדברים מוצדקים וחלקם פחות, אבל זה כבר חלב שנשפך. על מחליפיהם יהיה להתעלות מעל העניינים האלה (ומעל רצונותיו של הדרג הפוליטי), ולשים לנגד עיניהם את הדבר היחיד שחשוב, ואשר בעבורו הם נשארו בשירות הציבורי במשך עשרות שנים: ביטחון המדינה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו