מטוסה של חברת DHL שנחת השבוע בנתב"ג היווה את יריית הפתיחה לעולם החדש, פשוטו כמשמעו, שניצב בפני מדינת ישראל והאנושות כולה לקראת הפצתם של חיסוני הקורונה ברחבי העולם. זה התחיל, כאמור, עם כ־4,000 חיסונים של חברת פייזר, וימשיך עם מטוסי מטען עמוסים אף יותר, שיישאו על סיפונם מזור למדינה שלמה.
אלא שהגעת החיסונים תהיה רק הצעד הראשון בדרך שעוד תוסיף להיות ארוכה ועמומה. נראה כי חששם של אנשים רבים באוכלוסייה מלהתחסן נוגע לדאגות מן הלא הנודע, ועושה רושם כי גם הצהרתו של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, שלפיה יתחסן ראשון כדי להוות דוגמה בציבור, אינה מרגיעה בהכרח את ליבת החרדה האנושית.
"האנשים הראויים ביותר להפיג את חששות הציבור הם מומחים לביולוגיה ורופאים", מסביר יובל פלדמן, מומחה לכלכלה התנהגותית, עמית בכיר במכון הישראלי לדמוקרטיה, פרופ' למשפטים באוניברסיטת בר־אילן וחוקר לשעבר במעבדה לחקר השחיתות ע"ש ספרא באוניברסיטת הרווארד.
"האמון במדע הוא קריטי להפגת החששות, וזה בוודאי הצעד הראשון שיש להתחיל בו. מאחר שיש לציבור אמון נמוך יחסית במקבלי ההחלטות בישראל ובחלק ממוסדות השלטון, רצוי שכמה שיותר אנשי מקצוע בעלי מוניטין, שלא תלויים בממשלה, יהיו אלו שיסבירו לציבור על תועלת החיסון".
פלדמן סבור כי לצד הרופאים והמדענים, יש לאתר כבר בימיו הראשונים של מבצע החיסונים מובילי דעה כאנשי דת, ידוענים ופעילים חברתיים על מנת שיסבירו בקרב ההמון את חשיבות החיסון. "העובדה שפוליטיקאי, ובכלל זה ראש הממשלה, מתחסנים, לא אמורה להוות שיקול מרגיע, שכן הרווח לפוליטיקאי מהחיסון עשוי להיות משויך לאהדת הציבור.
תגמול והטבות. פלדמן // צילום: המכון הישראלי לדמוקרטיה
"עם זאת", הוא מסייג, "בוודאי שיש ערך רגשי משמעותי במנהיגים שמהווים דוגמה אישית, שכן האתוס של 'אחריי' חזק מאוד בקרב רבים בציבוריות הישראלית". אז כיצד בכל זאת יכולים הפוליטיקאים להשפיע? פלדמן טוען כי על מנת לעודד את תחושת הערבות ההדדית, יכולים 120 חברי הכנסת להתחסן באותו מעמד. "זה יהווה אקט מנהיגותי מרשים ומאחד, שיהיה בכוחו להפריד בין החיסונים לבין הפוליטיקה שמתלווה אליה באופן בלתי נמנע, במיוחד בתקופה שבה ישראל נמצאת היום".
בלי תור, עם טיסות
מובילי הדעה למיניהם, שככל הנראה יעמדו בקדמת קמפיין החיסון, בוודאי יגיעו לאזורים סטריליים חפים מתורים ויזכו לחיסון המיוחל, בשעה שמרבית האזרחים ייאלצו להמתין לתורם נוכח עומסים מובנים על בתי החולים והקופות למיניהן. אולם כאן, מסביר פלדמן, נדרש דין שווה.
"יש להקל ככל הניתן על עצם פעולת ההתחסנות", הוא אומר, "ולכן יש להודיע טלפונית או לייצר זימון אקטיבי במייל המעדכן על המקום והשעה שבה אתה אמור להתחסן - ללא תור. חשוב להבהיר לאנשים שוויתור על התור שלהם לחיסון עלול להביאם לנקודה לא ידועה בזמן שבה שוב יהיה להם תור. עוד חשוב לזכור כי אמירות מהסוג שמספיק שמחצית מן הציבור יתחסן בשביל חסינות עדר, אולי נכונות רפואית אבל בעייתיות מבחינה התנהגותית; הן מחלישות בצורה משמעותית את המחויבות האישית של כל אזרח להתחסן".
פלדמן מוסיף כי מחקרי פיקוד העורף הראו שאנשים חוששים יותר להדביק מאשר להידבק, ולדבריו אפשר להשתמש בגישה זו גם ביחס לחיסונים. "אפשר לפנות דווקא לצעירים ולשכנעם שאם יתחסנו הם יגדילו דרמטית את הסיכוי שלא ידביקו את הקרובים להם שמצויים בקבוצות סיכון, ולאו דווקא כי זה טוב להם".
אילו עוד תמריצים אפשר לנקוט כדי לשכנע אנשים להתחסן?
"אפשר לומר שמי שמתחסן ייהנה מהטבות שמקבל למשל מי שנבדק - כניסה לאיים ירוקים, עלייה לטיסות או היעדר צורך בבידוד. שני קולגות שלי, שהיו עימי בכמה מצוותי החשיבה סביב הקורונה, עידו ערב ואורי פלונסקי מהטכניון, הראו למשל שהיעדר צורך ברישום ובדיקות בתורי כניסה מהווים תמריץ משמעותי לאמץ אפליקציות מעקב בזמן הקורונה. באופן דומה, מספיק שהחיסון יגרום לאנשים להפחתת הצורך להיבדק פעם אחר פעם כדי שאנשים רבים ירצו להתחסן".
משל מסנן הקרינה
הצעד הבא, למשנתו של פלדמן, עשוי להפתיע בפשטותו: קבלת מדבקה לכל מתחסן. הרציונל, מתברר, מתבסס על מחקרים שלפיהם מדבקה מהווה מעין "איתות חברתי" שמעודד נורמות חברתיות. "מדבקות על מכוניות, לדוגמה, שעליהן יופיעו סלוגנים שונים כמו 'גם אני התחסנתי', או 'בזכותי אמנים יוכלו לחזור להופיע', יובילו למגמה שלפיה ליותר ויותר אנשים יהיה לא נעים שלא להתחסן ולהיות נטולי המדבקה המדוברת. בנוסף, אפשר כמובן לעשות שימוש חכם ברשתות החברתיות, ולהפיץ בצורה מהירה את הרווח החברתי למתחסנים".
מדוע לא להטיל סנקציות על מי שלא מתחסן?
"בניגוד למשל לעטיית מסיכות, שמחקר בגרמניה, לדוגמה, אישש שבערים שבהן היתה חובה לעטות מסיכה נרשמה ירידה חדה בתחלואה - הרי שביחס לחיסוני הקורונה, יש חשש בריאותי ולכן חובת חיסון עשויה לייצר תגובת נגד חזקה מדי שבסופו של דבר תפגע במהלך כולו.
"עטיית מסיכה אינה מסוכנת כלל, ולכן הטלת החובה כאן מוצדקת לטובת הציבור כולו. פגיעה בריאותית אפשרית היא משהו שלא ניתן להתגבר עליו באמצעות סנקציות, מה גם שבאמת לא ברור שצריך להגיע לשם. שימוש נכון בהסברה, בתמריצים ובאמצעים התנהגותיים משלימים יגרמו למרבית הציבור להתחסן גם ללא הטלת חובה, שרק עשויה לייצר רטוריקה שתשרת את מתנגדי החיסונים".
אתה טוען שעל המדינה לשאת בימי המחלה של מי שיסבול מתופעות לוואי של החיסון. זה עשוי לשכנע את הציבור להתחסן?
"ברור שתשלום על ימי מחלה לא יפיס חרדות. אבל תשלום ימי המחלה הוא חלק מתפיסה של תגמול, כמו למשל התגמול על ימי מילואים. כלומר, המדינה צריכה לשדר שאתה מתחסן כי זה נכון לך ולסביבתך. ואם בגלל שעשית את הדבר הנכון נגרם לך נזק כלכלי, המדינה תפצה אותך".
מה באשר לתרחיש שלפיו החיסונים יובילו לשאננות בציבור שתביא להחמרה במצב הבריאותי?
"אכן יש טענה כזו, כמו שחגורת בטיחות גורמת לאנשים לנסוע מהר יותר או שמסנן קרינה גורם לאנשים להיות יותר בשמש. אולם מוקדם עדיין לקבוע התנהגות כזו בנוגע לחיסונים. אסור לשכוח שגם ביחס למסיכות בתחילת משבר הקורונה, התנגדו מומחים רבים לעטייתן מהחשש שהציבור יהפוך שאנן ולא יקפיד על מרחק. היום כולם מבינים שזה היה חשש מוטעה".
