רקטה שוגרה אמש (ראשון) מרצועת עזה, מערבה לעבר הים. אם תהיתם מדוע התקרית הזו לא הודהדה אין זה במקרה – בשקט ממשיכה הזרוע הצבאית של חמאס, עיז א-דין אל קסאם, לפתח את עוצמתה הצבאית. הפעם הרקטה לא שוגרה בשל ברקים או רעמים ברובע אל-בורייג' - אלו שיגורים יזומים במסגרת ניסויים שהכוח הצבאי שחמאס מבצעת, ולא לראשונה.
בשנים האחרונות שוגרו מאות רקטות מעזה לעבר הים - במסגרת זו מעצים חמאס את היכולת שלו, הן בהקשר הטווחים והן בהקשר דיוק, כך ניתן לשער. יש לזכור כי בפעם האחרונה בה בוצע ירי יזום לשטח ישראל, הגיע הארגון לפאתי חיפה.
חמאס מכין עצמו למלחמה. לוחש על הסדרה אפשרית, ממשיך לחפור מנהרות לתוך שטחנו, וזומם את השלב הבא בעימות מול ישראל. חשוב שהמצב הזה יהיה מוכר לכולנו, ובייחוד לפיקוד הדרום, הנדרש להיות מוכן למלחמה, לא פחות, בכל רגע נתון. השאלה שאנו חייבים לשאול, היא מדוע ישראל מאפשרת לארגון הטרור הזה להמשיך ולהתעצם? מדוע אנו ממשיכים לחיות בשקט עם התעצמות שכזו, באצטלה שהאיום המרכזי הוא בצפון, ולכן אין לצאת מגדרנו על כל רקטה סוררת מדרום.
גנץ על ההסלמה בדרום: אם חמאס לא יעמוד במבחן השקט התוצאות יהיו קשות // צילום: דוברות משרד הביטחון
המבחן של יכולת צבאית איננו מבחן של כוונה, אלא מבחן של כשירות, יכולת ביצוע, ומוכנות לייצר לנו איום משמעותי מדרום - אולי סוג של מאזן הרתעה הדומה למה שחיזבאללה יצר לנו בצפון. מפעם לפעם חייבת להתעורר השאלה הזו, כיצד אנו מסכימים לסיטואציה שכזו? שהרי רצועת עזה היא שטח מוגבל בדרום מערב, אשר משפיעה כבר כמעט לכל אורכה ורוחבה של ישראל.
מה מרתיע את ישראל ממבצע צבאי יזום שתכליתו לכל הפחות להחזיר את יכולות חמאס שנים אחורנית?
למען האמת, אין תשובה ברורה לסיבה לפיה אנו מסכימים לאפשר לארגון הסורר להמשיך ולפתח יכולת הרג שכולה מכוונת לעבר אזרחים, האזרחים שלנו. אם בצפון שורר מאזן אימה שהנצרה שלו מצויה בידי האייתוללות ובתצורה כזו או אחרת ישראל כחלק מקואליציה פרו-מערבית מצליחים לרסן, בדרום אין סיבה כזו. ארגון הכלוא בין מצרים, סיני ובינינו - דינו להיחלש ולהתפורר, לבטח לא להתפתח או להתעצם.
ועדיין היכולות הקרקעיות, תת-קרקעיות והרקטיות מתפתחות, ותגובה או מהלך נגד אינו נראה. כניסתו של החורף עשויה לבשר על רגיעה לכאורה בתקופה הקרובה, אך ללא ספק - גם הכוונות של חמאס וגם פעולותיו מחייבים מענה, ועדיף שיהיה יזום ולא הגררות - או במילים אחרות, עדיף לנו "עופרת יצוקה" פורטה, על-פני "צוק איתן" של חפירות.
באותו מבצע, אז בתחילת 2009 הונחתה מהלומה אווירית עוצמתית במיוחד על חמאס עם הפתיחה, ובהמשכו תמרון מהיר שביתר את הרצועה, ואפשר מהלכים מבוזרים לכל אורכה. "לא הייתה לי העוצמה הפוליטית הנדרשת להמשיך את המהלך", טען לא מזמן ראש הממשלה דאז, אהוד אולמרט, בעקבות השאלה מדוע צה"ל לא הלך עד הסוף, למרות שאלוף פיקוד הדרום דאז, שר החינוך היום יואב גלנט, פיקד על המבצע בנחישות.
ישראל יכולה להכריע את חמאס, ולבטח להחלישו באופן דרמטי. אין היום קושי פוליטי לבצע זאת, נהפוך הוא, היה זה לא אחר מאשר ראש הממשלה החליפי ושר הביטחון בני גנץ, שטרם הבחירות האחרונות העביר ביקורת חריפה על ההתנהלות ההססנית של ממשלת הימין בראשות נתניהו אל מול עזה. "אנחנו נעשה מערכה שתהיה המערכה האחרונה שתכריע צבאית את חמאס" כך הם טענו אז, לפני הבחירות אשתקד.
ובכל זאת, אנו ממשיכים להתבצר, לבנות מכשולים, לגדר את עצמנו לדעת, וכל זאת רק כדי להימנע ממהלך צבאי עוצמתי הנדרש כנגד ארגון שכל מהווייו הם לאיים ולפגוע בתושבינו - כשרקטות מגדילות טווח כל חודש, וברור שככל שהזמן עובר הם מתחזקים ואנחנו ממשיכים לטמון את הראש בחול.
הכותב הינו מפקד חטיבת מילואים לשעבר, כיום חוקר יחסי צבא חברה, מחבר הספרים "האדם שבטנק", ו-"כיוון ברור".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו