הזדמנות לשיתוף פעולה באנרגיה גרעינית אזרחית

לארה"ב יש כעת הזדמנות נדירה לקדם את הביטחון הגרעיני ואת מדיניות אי־ההפצה של נשק גרעיני ברחבי המזרח התיכון.

נראה שהנשיא הנבחר ביידן ויועציו מאמינים שחזרה חפוזה לעסקת הגרעין, שחתם ממשל אובאמה עם איראן ב־2015, היא הדרך הטובה ביותר לקידום מטרה זו, אבל הם טועים. הממשל החדש צריך למנף את "הסכמי אברהם" בין ישראל, איחוד האמירויות ובחריין, ולפתוח עידן חדש של שיתוף פעולה אזרחי בטוח ושליו באנרגיה גרעינית, באופן שיחזק את השותפויות המתפתחות של ישראל עם מדינות המפרץ, ולצרף אליהן את סעודיה.

ישראל לא נהנתה עד עתה מיותר מאשר שלום קר עם שכנותיה, אבל ההתחממות המהירה של הקשרים עם איחוד האמירויות ובחריין מצביעה על דרך חדשה. שלוש הממשלות חתמו כבר על הסכמי שיתוף פעולה במגוון תחומים, כמו שירותים פיננסיים, השקעות משותפות, לוחמה בטרור, טכנולוגיות מעקב ביטחוני ועוד. מיזמים משותפים מתקדמים במהירות בתחומי התיירות, הבריאות, החקלאות, המים, החלל, המדע והמסחר, ועוד. 

תוכנית הגרעין הסעודית

שיתוף פעולה אזרחי בתחום האנרגיה הגרעינית לא עלה עדיין על השולחן, ומובן שלא נדון בעבר, אבל מדובר בנושא טבעי ובשל להתקדמות, לשת"פ מועיל. אבו דאבי וריאד הפגינו עניין רב בטכנולוגיות אנרגיה גרעינית אזרחית. באמירויות החלו לבנות תחנת כוח גרעינית, לאחר שחתמו על ההסכם הקרוי "סטנדרט הזהב 123" עם ארה"ב כבר בשנת 2009, שלפיו הם מוותרים על הזכות להעשיר אורניום או להמיר פלוטוניום, מה שדרוש למדינה החפצה בפיתוח וייצור נשק גרעיני.

סעודיה בונה כור מחקר גרעיני ויש לה תוכניות לכמה תחנות כוח גרעיניות. הסעודים סירבו עד עתה לוותר על זכותם להעשרה והמרה עצמאיות. על פי הפרסומים, ריאד עובדת עם סין על מתקן לייצור עוגה צהובה מתחמוצות אורניום, צעד חשוב בבניית מחזור הדלק שעשוי להוביל גם להעשרה עצמאית.

ההתנהגות הסעודית וההססנות שלה להצהיר על הסכמתה למגבלות שחוסמות את דרכה לנשק גרעיני, אינן מפתיעות. 

הסכם הגרעין של המעצמות עם איראן ב־2015 אפשר לאיראן לשמור על העשרה עצמאית שתגדל עם הזמן, ולבנות כורים שיש בהם פוטנציאל לפלוטוניום. זאת, למרות העבר האיראני, שהיה מלא בהונאות סדרתיות של פקחי הגרעין, ובהפרה מתמשכת של הסכמי אי־ההפצה שעליהם היא חתומה. כידוע, איראן המשיכה בהתנהגותה גם אחרי החתימה על הסכם הגרעין - ולמרות זאת האירופים, הרוסים והסינים ממשיכים לתת לה גיבוי, ומתרצים את התנהגותה ההתרסתית בפרישת ממשל טראמפ מההסכם.

הן לארה"ב והן לישראל יש סיבה מספקת להבטיח שתוכנית הגרעין הסעודית תישאר לצורכי שלום בלבד. משטרים עוינים כמו באיראן מהווים אמנם את האיום הגדול ביותר, אבל בעלי ברית היום יכולים להפוך ליריבים מחר. אחרי הכל, צריך לזכור שאיראן ירשה את תוכנית הגרעין של השאה.

שיתוף פעולה מרובע בגרעין אזרחי בין ארה"ב, ישראל, איחוד האמירויות וסעודיה יכול לספק, כיוון שיעזור למניעת הפצה גרעינית לא רצויה במזרח התיכון. לצד זאת, חייבים לוודא שהסכם כזה לא יהיה קשור בשום צורה שהיא להסכם גרעין פוטנציאלי בין ארה"ב ואיראן - ולא ניתן לתת הקלות לאיראן הקשורות אליו. שיתוף הפעולה יכול לעסוק במגוון נושאים כמו: בטיחות וביטחון גרעיני, מוכנות לשעת חירום ותרגילים משותפים, שת"פ בניטור ואימות עם סבא"א ומוכנות משותפת להתמודדות עם טרור רדיולוגי והתפשטות חומרים מסוכנים.

 

העמדה הישראלית מאז ומעולם לא התנגדה לשימושים לצורכי שלום באנרגיה גרעינית אזרחית על ידי שכנותיה, בתנאי שהם יעמדו בהתחייבויותיהם הבינלאומיות למניעת אי־הפצה. החשש של ירושלים הוא מהתפשטות טכנולוגיות להעשרת אורניום ולהמרת פלוטוניום, שהן חלק בלתי נפרד מפיתוח נשק גרעיני.

ליותר מ־30 מדינות יש תוכניות אנרגיה גרעינית אזרחיות לצורכי שלום, שלא כוללות העשרה או המרה עצמאית, והן קונות את הדלק הגרעיני שלהן באמצעות הסכמי אספקה חסינים. לקומץ מדינות, כמו גרמניה ויפן, קיום יכולות של העשרה והמרה לא היווה הקדמה לכניסה לתוכנית פיתוח נשק גרעיני, אך הן רק היוצא מן הכלל המעיד על הכלל. חשוב לזכור שארבעה מחמשת המקרים שבהם הופרה אמנת ה־NPT היו על ידי ממשלות במזרח התיכון: איראן, סוריה, לוב ועיראק (צפון קוריאה היא החמישית). מכאן ברורה הדאגה של ארה"ב וישראל.

כדי להבטיח מדיניות עקבית, הכוללת את המגבלות הנדרשות לצורך הטיפול בחששות של ארה"ב וישראל, וושינגטון חייבת להחזיק את כל מדינות המפרץ בסטנדרט ציות גבוה וזהה. אם ממשל חדש רוצה למנוע מבעלי בריתו הערבים לדרוש או לפתח בסודיות יכולות העשרה והמרה עצמאיות, וושינגטון חייבת לחזור לעמדותיה המסורתיות (שנתמכו בהחלטות מועצת הביטחון) מלפני הסכם הגרעין השגוי מ־2015, כלומר איסור מוחלט על העשרה והמרה, כולל איסור מוחלט על ייצור חומרים בקיעים ופיתוח הטכנולוגיות הנדרשות לצורך כך, בדגש על מו"פ צנטריפוגות מתקדמות, שמאפשר העשרה באתרים חסויים. 

שת"פ מול אמריקה

אם וושינגטון תוכל להביא את ריאד להסכם שיתוף פעולה בטכנולוגיות גרעין אזרחי עם ישראל ואיחוד האמירויות, תחת מטרייה אמריקנית - המזרח התיכון יוכל לצפות בתקווה לעבר עתיד שבו מדעני גרעין ערבים, ישראלים ואמריקנים יעבדו כתף אל כתף בשם השלום והביטחון. שיתוף פעולה כזה יבטל אחת ולתמיד את הטענה השקרית כי ישראל, ולא איראן, מהווה איום על הביטחון הערבי. 

שיתוף פעולה זה יתמרץ, כמובן, מדינות ערביות אחרות לנרמל את יחסיהן עם ישראל, ברגע שיראו את היתרונות הביטחוניים, הטכנולוגיים והכלכליים של שיתוף פעולה עם ישראל ועם ארה"ב.

תא"ל (מיל') יעקב נגל הוא עמית בכיר בקרן להגנה על דמוקרטיות (FDD) ופרופסור אורח בפקולטה להנדסת אווירונאוטיקה וחלל בטכניון. קודם לכן כיהן כיועץ לביטחון לאומי בפועל של ראש הממשלה נתניהו וראש המטה לביטחון לאומי, מארק דובוביץ הוא המנכ"ל של ה־FDD, מומחה לתוכנית הגרעין האיראנית ולסנקציות

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו