דרוש/ה: שר בינוי ושיכון

לאחר המינוי המפתיע המחודש של יעקב ליצמן לתפקיד שר הבינוי והשיכון, לא נתפלא אם בקרוב מאוד נראה שוב במדורי הדרושים מודעה בנוסח: "דרוש שר בינוי ושיכון". זה יכול היה להיות מצחיק, אם זה לא היה כל כך עצוב. זה חצי שנה בקירוב עומד כיסא השר מיותם בפועל.

תחילה יעקב ליצמן התפטר לפתע פתאום, מסיבות שעד היום אינן ברורות דיין, ולאחרונה הלך בעקבותיו גם יורשו, יצחק כהן מש"ס, גם כן בנסיבות עלומות למדי. מועמד שלישי, המנכ"ל חגי פינס סירב, על פי השמועות, למלא את הכיסא הריק בשל רצונו הלגיטימי להמשיך להיות פקיד ממשלתי civil servant ולא, חלילה, דמות פוליטית מובהקת. הוא כנראה יודע היטב מה הוא עושה.

השרשור הביזארי הזה מלמד אותנו היטב עד כמה הג'וב הזה איננו פופולרי, וזאת בלשון המעטה. בניגוד למיניסטריונים אחרים, דוגמת התחבורה, הבריאות והחינוך, שם הביקוש היה עצום ורב, מסיבות הידועות לכולנו, במשחק הכיסאות המוזיקליים, מסתבר, אין מי יודע מה קופצים על התפקיד כפוי הטובה הזה.

שמא בצדק? שהרי זה כמה שנים טובות, ועוד הרבה בטרם פרוץ מגיפת הקורונה, נכנס שוק הדיור אל תוך טבעת חנק לופתת של היצע הולך ומתדלדל, לצד ביקושים כבושים הולכים ומתחזקים ועליות מחירים שאינן פוסקות לרגע קט, אפילו כשחצי מדינה חולה וחצי מדינה מובטלת והמצב הכלכלי כפי שלא היה מעולם.

ואולי הסיבה האמיתית לכך הינה העובדה, המצערת לכשעצמה, שלשר השיכון אין מי יודע מה סמכויות ויכולת להשפיע באמת על מה שקורה בשוק הדיור. ככלות הכל, כל נדלניסט מתחיל יודע היטב שלמנהל התכנון במשרד הפנים, לרשות מקרקעי ישראל ולפקידי האוצר יש גם יש הרבה יותר השפעה על מדיניות הדיור, מאשר למי שיאכלס בעתיד את הכיסא הריק בלשכת שר הבינוי והשיכון בשייח' ג'ראח במזרח ירושלים.

צריך להתרפק קמעא על הזיכרונות משנות ה-80 וה-90 של המאה שעברה, על מנת להבין כיצד כורסם בהדרגה התפקיד החשוב הזה. שרים רבי עוצמה דוגמת דוד לוי, אריק שרון ופואד בן אליעזר חלשו אז על ממלכה אדירה עם סמכויות כמעט בלתי מוגבלות, שכללה בתוכה את רוב משרדי התחבורה והתשתיות של ימינו. הם יכלו להתוות מדיניות שהצליחה בשיאה להגיע ל-100 אלף התחלות בנייה לשנה. וזאת, אנא זיכרו, לפני 30 שנה, כשמדינת ישראל מנתה בקושי 4 מיליון תושבים, עם צרכי שוק הרבה יותר מצומצמים.

האם המסקנה המתבקשת הינה שמה שצריך לשנות זה לא את הדמות הפרסונלית של שר השיכון, אלא את המשרד עצמו, ולהרחיב מחדש את סמכויותיו? אומנם כן.

בעת הזאת, כשענף הנדל"ן, שאמור להיות הקטר המוביל שיוציא את הכלכלה הישראלית מן הבוץ העמוק בו היא נתונה, מקרטע במי אפסיים, רק הרחבה משמעותית מחודשת של תפקיד משרד השיכון ובמיוחד שר הבינוי והשיכון, והחזרתו לימי העבר הגדולים, היא זו שתגרום לתור ארוך של מועמדים להתמודד על התפקיד הנכסף.

דרוש משרד בינוי ושיכון שיוכל להתוות מדיניות מ-א' ועד ת', לחלוש על כל התקציבים הנדרשים ולאמץ באופן מיידי תוכנית חומש שתתכלל את כל הפתרונות הנדרשים, כולל הנעת התחלות הבנייה באמצעות הרחבת זכויות הבנייה לקבלנים ב-30% במסגרת שבס-כחלון.

רק משרד בינוי ושיכון שתהיה לו יכולת מוחלטת לחלוש על מכרזים ולשלב אלפי קבלנים, יכולת למנף סוף סוף התחדשות עירונית ולתכלל מדיניות כהלכתה - רק משרד בינוי ושיכון כזה יוכל להוציא את ענף הנדל"ן בכלל ואת שוק הדיור בפרט מן הבוץ העמוק בו הוא נתון כיום.

ובינתיים? בינתיים, גם לאחר שליצמן יתרווח בכס השר בפעם השנייה תוך פחות מחצי שנה, מומלץ ליתר ביטחון לנסח מודעה על כל צרה שלא תבוא: "מחפשים דחוף שר בינוי  ושיכון. מיהו הפראייר שמוכן לשבת על הכיסא הריק בשייח' ג'ראח?".

כותב המאמר רוני מזרחי הוא נשיא לשכת הקבלנים ובעלי קבוצת מזרחי ובניו

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו