הגבורה שלי

אוטו דב פרסבורגר

מאושוויץ - להגנה

אוטו דב פרסבורגר נולד בשנת 1923 בטרנבה שבצ'כוסלובקיה להוריו סידוניה וגזה, ולו ארבעה אחים. באפריל 1942 גורשו אוטו, אביו ואחיו הגדול יוליוס לאושוויץ. אחיו לאצי גורש למיידנק ונרצח. אמו וסבתו נרצחו אף הן. אוטו ומשפחתו היו מראשוני היהודים שהגיעו לאושוויץ. מספר האסיר 29045 קועקע על חזהו של אוטו. אביו נספה לאחר שלושה שבועות במחנה.

אוטו ויוליוס היו עדים לניסיונות הראשונים של הגרמנים בהמתה בגז. כעבור חודש וחצי נרצח גם יוליוס. בינואר 1945 הועלה אוטו עם אסירים פולנים על רכבת ונשלח לאוסטריה. הוא קפץ מהרכבת הנוסעת בשטח צ'כיה וניצל כשהעמיד פני מת.

ב־1947 העפיל אוטו לארץ ישראל. הוא התגייס להגנה, לחם במלחמת העצמאות והפך לאיש קבע בצה"ל. בשנות ה־50 הכיר את אשתו ברכה, והשניים הקימו את ביתם בהרצליה. לאוטו ולברכה שני בנים, אליקים ורמי, וחמישה נכדים.

אליעזר אייזנשמיט

הגניב מצות לחבריו

אליעזר אייזנשמיט נולד בשנת 1920 בלונה בבלארוס, הבכור משלושה ילדים, להוריו יהושע ואסתר. בנובמבר הוקם בעיר גטו ואליעזר ואחיו עבדו בו. באותו חודש החלו הגרמנים להעביר את יהודי הגטו למחנה קיילבאסין ולאחר מכן לאושוויץ, שם נרצחו כל בני המשפחה חוץ מאליעזר.

אליעזר צורף לאחת מקבוצות הזונדרקומנדו. באחד הלילות ערכו אנשי הזונדרקומנדו ליל סדר לאחר שאפו בחשאי מצה בתנור וחרצו בה חריצים. כל אחד קיבל פיסה זעירה מהמצה. בחדרו של אליעזר הרכיבו אנשי הזונדרקומנדו רימוני יד מקופסאות שימורי בשר והתכוננו למרד. באוקטובר 1944 פרץ המרד וכל משתתפיו נהרגו פרט לאליעזר.

בינואר 1945 הוצא אליעזר מאושוויץ בצעדת המוות לכיוון גרמניה, אך נמלט מהשיירה. באותה שנה נשא אליעזר לאישה את יהודית, אף היא ניצולה, והשניהם עלו ארצה ב־1946. ליהודית ז"ל ולו שני ילדים, שישה נכדים ושלושה נינים.

דינה אוסטרובר

זכר אחרון למשפחתה

דינה אוסטרובר נולדה ב־1923 בסטרי שבאוקראינה בשם דוניה פיקהולץ, הצעירה מארבעה ילדים. ביוני 1941 כבשו הגרמנים את האזור והיהודים רוכזו בגטו. בתחילת 1942 הועברו דינה ומשפחתה לגטו והיא נשלחה לעבוד במפעל לעיבוד עורות. מנהל המפעל התיר לה להקים גינת ירק קטנה עבור משפחתו, וכך הצליחה להגניב מעט ירקות למשפחתה.

באוקטובר 1942 גילו הגרמנים את מחבוא המשפחה, ובני המשפחה הועלו לרכבות. במהלך הנסיעה אמר אביה של דינה: "קפצי, ילדה שלי, אולי בזכותך יישאר זכר ממשפחתנו". דינה קפצה, נפצעה, התאוששה, שבה לגטו ועברה לגור עם דודה, שניפק לה תעודה אוקראינית מזויפת. דינה בת ה־17 הכירה מנהל חשבונות יהודי בשם שלמה ריינהרץ ואת אשתו מרים, ועם יהודייה בשם מריקה הסתירה אותם והבריחה להם אוכל בכל יום במשך 13 חודשים. ב־1949 עלתה דינה לישראל. לה ולבעלה יוסף ז"ל יש שני בנים ושני נכדים.

ברוך קופולד

זמר הפרטיזנים

ברוך קופולד נולד ב־1923 באיווייה בבלארוס, שני מחמישה ילדים, להוריו משה וחסיה. ביוני 1941 כבשו הגרמנים את איווייה, וברוך נשלח לעבודת פרך. כדי להצטרף לפרטיזנים, חתכו ברוך וחבריו את גדרות הגטו וברחו ליערות. בהמשך התקבלו לגדוד הפרטיזנים של טוביה ביילסקי, עברו אימונים והשיגו נשק. הפרטיזנים הטמינו חומרי נפץ מתחת למסילות ברזל, הורידו רכבות רבות מהמסילה ושיבשו את תנועת הגרמנים. 

בערבים היו שרים שירי פרטיזנים ושירים ביידיש ובעברית על ארץ ישראל. ברוך היה אחד הזמרים בפלוגה, ועד היום הוא ממשיך לשיר את השירים ולשמרם. הוריו, אחיו יצחק ואחיותיו ברכה, ביילה וחווה נרצחו במיידנק. 

במאי 1946 הגיע ברוך לארץ ישראל. עם פרוץ מלחמת העצמאות גויס להגנה. בתקופת מלחמת העצמאות הכיר את אשתו לאה, ניצולת אושוויץ. הוא עבד בבנק לאומי כמנהל בכיר. לברוך וללאה שלוש בנות, שמונה נכדים ושבעה נינים.

מרים ליפטשר

נקמה במכר שהלשין

מרים ליפטשר נולדה בשם מניה וגמן ב־1922 בקרקוב שבפולין ולה שבעה אחים. עם הכיבוש הגרמני עברה המשפחה לעיירה פרושוביצה. מרים ואחיה יוסף התחזו לגרמנים, עד שמכר פולני הסגיר אותה לקצין גרמני והיא נאסרה ומאז לא ראתה את משפחתה. ברכבת בדרכה לבית הסוהר דחפה מרים את המכר המלשין והפילה אותו מהרכבת. במאי 1942 גורשה מרים לאושוויץ והחליטה להשיב מלחמה בכך שתסייע לאסירות ככל יכולתה.

באביב 1944 הועברה מרים לצריף הניסויים של מנגלה. עקב הניסויים שעברה שם נותרה עקרה. אחרי ששוחררה הגיעה לגרמניה, ושם הכירה את בעלה רודי. אחרי שעלו ארצה, עברו בשנת 1947 לפרדס חנה, וב־1963 אימצו בני הזוג ילדה. כשהיתה הילדה בת 4, נפטר רודי והותיר את מרים לגדל את בתם לבדה. ב־2006 קיבלה מרים את אות יקיר העיר נתניה, וב־2012 קיבלה בכנסת תעודת הוקרה לאזרחים ותיקים מתנדבים. למרים שלושה נכדים מבתה.

פרץ הוכמן ז"ל

אינספור עיטורי גבורה

פרץ הוכמן ז"ל, שנפטר ביום ראשון האחרון, נולד ב־1927 בוורשה בשם פאוול, רביעי משמונה אחים. עם הקמת גטו ורשה נותרו האחים הגדולים מחוץ לגטו, וההורים, פרץ ואחיו הקטן זנק נשארו בגטו. האב בנימין מת מרעב בגטו, והאם מרים נורתה למוות בקיץ 1942. כשהחל מרד גטו ורשה היה זנק בגטו. הוא נתפס והועבר לכיכר השילוחים. במהלך העלאת היהודים לרכבת הצליח לברוח לחלק הפולני של ורשה, ומצא שוב את פרץ.

ערב המרד הפולני בוורשה הצטרפו פרץ וזנק למחתרת הפולנית. לאחר המלחמה זכה פרץ בעיטורי גבורה רבים, מהגבוהים שבצבא פולין. פרץ הפליג באוניית המעפילים "ביריה" לארץ ישראל והצטרף לקיבוץ שער הגולן. במלחמת העצמאות שירת בפלמ"ח בחטיבת הנגב ונפצע. לאחר מלחמת העצמאות עבד בעבודות כפיים. פרץ התחתן עם סימה לבית הרשקוביץ. הם התגוררו בהרצליה ולהם שלושה בנים ושישה נכדים ונכדות. אלמנתו סימה תדליק את המשואה במקומו. 

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו