סוד גלוי הוא שהשפעתם התרבותית והפוליטית של יהודי ארה"ב גדולה משמעותית מחלקם באוכלוסייה. שיעורם של היהודים מהווה כ-2% בלבד מאוכלוסיית ארה"ב, המונה כ-328 מיליון איש. למרות העובדה שהם קטנים מבחינה דמוגרפית, יהודי ארה"ב זוכים לא פעם לבולטות, אם בתחום הדיפלומטי, בהייטק, בתקשורת או בקולנוע.
ערב בחירות 2020 שוב צצה השאלה על הקול היהודי - ומידת השפעתו ברמה הפוליטית. מבט על היסטורי מעלה כי אכן יש "קול יהודי" שרובו (70 אחוזים) מצביע למפלגה הדמוקרטית ומיעוטו (30 אחוזים) מצביע למפלגה הרפובליקנית. בהכללה ניתן לומר, מרבית הקהילה היהודית רואה ביהדות ערך ליברלי, ולכן גם בהצבעה למפלגה הדמוקרטית ערך המשתלב עם יהדותם. בראייתם, מרבית היהודים תופסים עצמם ציונים וליברלים – ולא מרגישים צורך לבחור בין השניים.
מתוך ערוץ היוטיוב הרשמי של דונלד טראמפ
דו"ח מקיף ומעודכן של קרן משפחת רודרמן ופרופסור גיל טרוי, מומחה להיסטוריה נשיאותית של ארה"ב מאוניברסיטת מקגיל, מאיר זרקור על מעורבותה העמוקה של יהדות ארצות הברית בתהליך הפוליטי האמריקאי ומדגיש את מרכזיותו של התהליך הפוליטי בזהות של היהודים האמריקאים.
בניגוד למה שלעיתים נדמה, ספק רב אם הקול היהודי משפיע מהותית על תוצאות הבחירות בארה"ב, אך לצד אמירה זו יש לומר גם כי חרף מספרם המצומצם יחסית, כוחם היחסי בהצבעות גבוה משמעותית, בממוצע, מאחוז ההצבעה הארצי. בעניין זה בולטת רמת המעורבות הגבוהה של היהודים בפוליטיקה. כך למשל, בעוד אחוז ההצבעה הארצי בבחירות 2016 עמד על כ-56%, הרי שבקרב הקהילה היהודית הוא עמד על כ-85%.
כידוע, מערכת הנשיאות האמריקאית סובבת סביב כמה "מדינות מתנדנדות" מרכזיות שבהן: פלורידה, אוהיו, פנסילבניה ומישיגן. בהקשר זה העובדה שרבים מהיהודים חיים בריכוזים גדולים בדרום פלורידה, בקליבלנד, בפילדלפיה, בפיטסבורג ובפרוורי דטרויט "לא מזיקה" להשפעתם היחסית.
וזה לא הכל: כ-95 אחוזים מהיהודים מצביעים באזורים חשובים מהבחינה אסטרטגית, כמו העיר דטרויט, באזור המכריע, ועשיר ההצבעות של מדינת מישיגן ודרום פלורידה, כך על פי הדמוגרף ד"ר אירה שסקין.
ועדיין, גם אם קולות היהודים באחוזי בחירה גבוהים בהרבה מהממוצע, לצד נוכחות יהודית גדולה במדינות מפתח ובערוצי תקשורת רבים "פשוט אין מספיק יהודים אמריקאים בכדי להטות את הכף בבחירות האמריקאיות", קובע טרוי, שמוסיף כי "יהודים היו שחקנים שוליים ברוב תוצאות מערכות הבחירות".
אבל תמיד ישנם מקרים יוצאי דופן. ספק אם היו בחירות כה צמודות כמו בשנת 2000 בין ג'ורג' בוש הרפובליקני, שניצח לבסוף, לבין אל גור הדמוקרטי. בליל הבחירות הוכרז בוש כמנצח, אך הדרמה האמיתית החלה עם ספירת הקולות במחוזות דמוקרטיים מובהקים בפלורידה. בשלב מסוים עמד הפער על כ-2,000 קולות בלבד לטובת בוש ולאחר הספירה החוזרת התגלה משקלו של הקול היהודי בדרום המדינה. עיצוב מבלבל של פתקי הבחירות גרם לכ-19 אלף יהודים פרו ישראלים, שהיו בעד גור - להצביע בטעות לפט ביוקנן, מועמד המפלגה הרפורמיסטית האמריקאית, המוכר בתפיסותיו האנטישמיות והאנטי ישראליות. לבסוף, בוש ניצח ב-537 קולות והוכרז כמנצח.
השפעה כמותית מובהקת יותר של יהודים מתבטאת בתרומות של יהודי ארצות הברית למועמדים, המהוות ביטוי למעורבותם הגוברת בבחירות לנשיאות. בפועל, הן גורמות למועמדים לדבר יותר על ישראל ויהדות לפני מועד הבחירות, בין היתר לטובת גיוס משאבים, הגם שהנושאים הללו, מתברר, לא באמת משנים דפוסי הצבעה (במסע הבחירות של 2016, למשל, סוגיות של תמיכה בישראל ואנטישמיות בלטו מאוד בנוכחותן באמצעי התקשורת וברשתות, ד"ל).
במובנים רבים חלק מהזהות היהודית המודרנית בארה"ב מתאפיינת ברמת מעורבותם בקהילה, המתבטאת לא רק בשיעורי הצבעה כי אם בתרומה כספית משמעותית. הביטוי לכך מוחשי במיוחד: הערכות מבוססות מעלות כי בבחירות 2016 תרמו יהודים לא פחות מכ-50 אחוזים מהכסף הפרטי, ה"רך", שנתרם למפלגה הדמוקרטית וכ-25 אחוזים מזה שיועד למפלגה הרפובליקנית.
.jpg)
באיזו מידה ישראל מהווה גורם חשוב בהצבעה ? כפי שאפשר לשער מראש, ההצבעה של היהודים בארצות הברית היא ברובה עבור חיי היומיום שלהם. בדיקת נתוני הדו"ח הנוכחי ביחס לבחירות 2016 מחזקת את ההערכה הזו. 43 אחוזים תעדפו את נושא ביטוח הבריאות, 28 אחוזים - סוגיית השימוש האלים בנשק ו-21 אחוזים תעדפו את נושאי ביטוח הבריאות הלאומי. היחס למדינת ישראל היה רק במקום ה-12 ברשימת הנושאים שהתרכזו בעניינים לאומיים באותם בחירות. במבט מעמיק יותר, רק ארבעה אחוזים מהמצביעים היהודים, ובתוכם רק עשרה אחוזים מהמצביעים האורתודוכסים - ראו בישראל את הסוגיה הראשונה או השנייה בחשיבותה.
היהודים תמיד הזדהו יותר עם המפלגה הדמוקרטית? לא ממש
המושג "קול יהודי" הושמע לראשונה ב-1864 כשהנשיא אברהם לינקולן, קיבל מכתב ממאיר אייזקס, מנהיג הקהילה היהודית של ניו יורק באותה תקופה, לפיו "אין קול יהודי.. ואם היה כזה, לא ניתן היה לקנותו". בכך חשף אייזקס את השאיפה לאפיין קול יהודי ולהרוויח ממנו פוליטית עוד במהלך מלחמת האזרחים האמריקנית. מזכירו של לינקולן, ג'ון היי, לא נותר אילם. "הנשיא לא הבטיח להם תמריצים או הבטחות כלשהן". הדבר בולט במיוחד משום קוטנה של הקהילה היהודית, שמנתה אז כ-70 אלף איש בלבד.
נקודת ציון חשובה נוספת נרשמה חמש שנים מאוחר יותר, כשבלטה תחושת האכזבה בקרב הקהילה היהודית על היעדר כוחו היחסי של "הקול היהודי" עם בחירתו של יוליסס ס. גרנט, שיחסו ליהודים היה טעון ביותר, לנשיא. גרנט שימש כגנרל המפקד של צבא ארה"ב והוביל את צבא האיחוד לניצחון על הקונפדרציה במלחמת האזרחים האמריקנית.
"היסטורית אפשר לומר, שבמאה ה-19 הניטרליות הייתה ערך עבור היהודים בכל הנודע להעדפות פוליטיות, אם כי הורגשה נטייתם דווקא ביחס לרפובליקנים", מציין טרוי ומוסיף כי "הנטייה מתעצבת ומשתנה במהלך שנות ה-20, לאחר ההגעה המסיבית של היהודים לניו יורק (בין 1880 – 1924 הגיעו לארה"ב בהמוניהם כשני מיליון יהודים, מרביתם לניו יורק). אז ההבנייה הפוליטית שלהם פשוט נמזגה לדמוקרטים".
כאנשי עמל פשוטים, נטו היהודים, אינטואיטיבית, לאוריינטציית מעמד הפועלים. לכן, מאז בחירות 1928 כ-70 אחוזים מהיהודים הצביעו עבור המפלגה הדמוקרטית. ניצחונו של הנשיא רוזוולט ב-1932 ויצירת קואליציית המיעוטים היטיבו עם היהודים הנקלטים. "במרוצת עשרות השנים התמזגו היהודים והיהדות - במובן של ערכי "תיקון עולם" והתמיכה במדינת הרווחה - עם הליברליזם האמריקאי וביתר שאת ברוח מהפכות שנות ה-60 שכללה ביטוי לזכויות הנשים, האפרו אמריקאים ואוכלוסיית הלהט"ב".
בראיית על מאפיין טרוי את שלושת הדורות של היטמעות היהודים בארה"ב בצורה הבאה: דור ה"בורגנים בולשוויקים", קרי המהגרים ממזרח אירופה שהגיעו לארה"ב בעודם נושאים ערכים של איגודי עובדים ונאספו לחיק המפלגה הדמוקרטית; דור ה"יאפים בעלי מצפון" שזכרו את מאבקי הוריהם והשתלבו במרחב בחסות ה"ניו דיל" והדור השלישי – "נאמני חירות" ואמריקאים בכל הוויתם.
המיזוג הזה מוסיף להשתקף עם היום בזיקה לממסד הדמוקרטי, אם כי נקודת ציון חשובה בהקשר זה היא תנועת המטוטלת שנרשמה לכיוון הרפובליקני ב-1980 עם ניצחונו של דונלד רייגן, אוהד ישראל מובהק, על ג'ימי קרטר שבלט בחיוורונו. התעצמות ההשפעה האוונגליסטית במפלגה הרפובליקנית שימשה אף היא ככוח מניע לחיזוק תופעת היהודים המצביעים למפלגה כביטוי לתמיכה בישראל – רייגן זכה לשיעור מרשים של 36 אחוז מקולות היהודים. למעשה, ניתן לומר כי עד לתקופת רייגן היה הסנטימנט האנטי ישראלי קשור במפלגה הרפובליקנית בעוד כיום סנטימנט דומה מופיע בצד השמאלי של הדמוקרטים.
המגמה הזו ניכרת עד היום במתאם שבין תמיכת היהודים במפלגה הרפובליקנית לתמיכה בישראל, מגמה המנוגדת לזיקה הפושרת לישראל שיוחסה, בהכללה, למפלגה הרפובליקנית בעשורים הראשונים לכינונה של מדינת ישראל. הרוב המוחלט של היהודים האורתודוקסים מצביע למפלגה הרפובליקנית ומשקלם היחסי צפוי לגדול בשל שמירה על יהדותם גם בחילופי הדורות.
נכון לאוקטובר 2020, סקר הוועד היהודי - האמריקאי (AJC) לקראת הבחירות לנשיאות ארה"ב לא מעלה שינוי במגמות ההצבעה של היהודים: על פיו, 22% מהיהודים במדינה צפויים להצביע בעד נשיא ארה"ב המכהן, דונלד טארמפ בעוד 75% מהיהודים האמריקאים צפויים להצביע למועמד המפלגה הדמוקרטית, ג'ו ביידן.
האם היהודים האמריקנים עדיין אוהדים את ישראל?
ברקע הדברים ניצבת התחושה הטעונה למדי, לפחות זו התקשורתית, הטוענת לשבר בין ישראלים ליהודים אמריקנים. אולם בכל האמור לנתוני שורת סקרים בעניין, נראה שהמצב טוב מהמשוער. הממצאים שומטים את הקרקע, לכאורה, מתחת לשיח המשברי שהתפתח בסוגיה בשנים האחרונות.
סקר גאלופ מאוגוסט 2019 הוכיח כי ל-95 אחוזים מהיהודים יש עמדות חיוביות על ישראל ולא פחות מ-76 אחוזים מהיהודים השיבו כי הם מחוברים רגשית לישראל במידה מסוימת. בהתאמה, סקר נרחב בקרב הקהילה היהודית בארה"ב ביוזמת קרן משפחת רודרמן מדצמבר 2019, שנחשף ב"ישראל היום", העלה כי כ-80 אחוזים הם בעלי עמדות פרו ישראליות וכ-67 אחוזים מחוברים רגשית לישראל.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו