שנת הלימודים האקדמית החלה השבוע בקול ענות חלושה. הפסטיבל הסטודנטיאלי ידע ימים הומים של חדווה או של שביתות, אך דבר לא הכין אותנו לדממה שבה 320 אלף סטודנטים במכללות ובאוניברסיטאות יפתחו את שנת הלימודים תשפ"א. לפרופ' יפה זילברשץ, יו"ר הוועדה לתכנון ולתקצוב במועצה להשכלה גבוהה, קשה לראות את האוניברסיטה ריקה: "היו אמורים להיות כאן עכשיו המוני סטודנטים. בזמן כזה, קפטריות פתוחות ותלמידים נרגשים, ותראי את חדרי הסמינרים האלה", היא מצביעה על מסדרונות הפקולטה למשפטים בבר־אילן, ונאנחת על השקט במעון הלא־רשמי שלה.
"לא רק שזה הבית שלי, זה בית מוצלח. נישאתי בגיל צעיר, לאחר השירות הצבאי. את הלימודים התחלתי כאישה נשואה. עשיתי כאן תואר ראשון במשפטים, את התואר השני עשיתי באוניברסיטת ניו יורק. אחר כך הייתי כמה שנים בבית, גידול הילדים... בגיל 35 חזרתי הנה לדוקטורט, ומאז אני כאן".
נושא הדיסרטציה היה חופש התנועה, שהפך רלוונטי בימים אלה בשל מגיפת הקורונה והמגבלות שהוטלו. מייסד הפקולטה פרופ' אהרון אנקר היה המנחה הראשי, שתוגבר במדריך מן השורה הראשונה - פרופ' אהרן ברק: "שמרנו על קשר כל השנים, דיברתי איתו בשבוע שעבר". במהלך הדוקטורט החלה זילברשץ ללמד בבר־אילן, ובמקביל נמשכה לתחום הניהול האקדמי, הפכה לסגן דיקאן הפקולטה ואז לדיקאן ואז משנה לנשיא האוניברסיטה. בהדרגה החלה לפתח מתווה עתידי ללמידה מרחוק, על אש קטנה. "בשנת 2015 נפתלי בנט, שהיה אז שר החינוך, שמע על זה, קסם לו נושא הלמידה הדיגיטלית והוא קרא לי לוועדה לתכנון ותקצוב".
סמסטר ב' בשנה"ל תש"ף אופיין במעבר חד מלמידה פרונטלית לדיגיטלית. במשרד החינוך עדיין מנסים להתרגל, באוניברסיטאות בתוך שבועיים המסדר עבר לזום.
"בהיי־טק מסתכלים גם על אוטודידקטים, לא רק על מי שלמד הנדסה". זום באונ' בן־גוריון // צילום: דודו גרינשפן
"במדינת ישראל, עיקר תקציב ההשכלה הגבוהה מגיע מהממשלה, יותר מ־60% מימון. הגופים האמונים על ההשכלה הגבוהה הם המל"ג והוות"ת. יש לנו יתרון שאנו מתוקצבים שש שנים קדימה, זאת החלטת ממשלה שעובדת יפה כבר 20 שנה, וזה מבטיח את יציבות המערכת. כדי לקבל תקציבים ותוספות אנחנו מגישים תוכנית עבור מה צריך את הכסף, ואחד התקציבים הוא נושא הלמידה מרחוק. צפינו מראש את פוטנציאל הלמידה הדיגיטלית, לפני שהמערכת בישראל קלטה את גודלו ותמרצנו את המוסדות באופן תחרותי לעבור למודל כזה. מרגע שאי אפשר היה להגיע לקמפוס, כולם ידעו להעביר עצמם ללמידה מרחוק כי התשתית והחשיבה כבר החלו".
באוניברסיטה הפתוחה עושים את זה שנים.
"מי שהקים את 'הפתוחה' חזה פני עתיד והבין טרם זמנו מה זה חינוך באמצעות טכנולוגיה. אבל תראי, אנחנו לא היינו רוצים שהלימודים יעברו לגמרי להיות כאלה. אין תחליף לאינטראקציה. צריך לשלב נוכחות עם למידה היברידית".
מה עשוי להשתנות בהמשך?
"הלמידה מרחוק נותנת גמישות. שום דבר לא מחליף סמינר של 16 איש בתואר שני, אבל קורס יסוד של 300 איש בהחלט יכול להיות מועבר במדיה".
כל קורסי החובה יעברו למדיה?
"למידה רבה יכולה להתבצע במדיה הדיגיטלית, ועובדים על זה כבר. לא כל הקורסים יהיו פרונטליים, ותארים של שלוש שנים יתקצרו. הכל תוכנן כחזון רחוק אבל הקורונה הקדימה את התוכניות".
דבר רלוונטי נוסף שישנה את אופי התארים בראייה ארוכת טווח בוודאי יגרום למשבר בשוק ההשכלה הגבוהה בישראל - מספר המוסדות: "אם היום אני רוצה ללמוד קורס בהרווארד וב־MIT אני לא צריכה לנסוע לשם. אני יכולה ללמוד גם קורסים בבר־אילן שאין בעברית למשל, ובתל אביב שאין בבר־אילן ולהפך. אז בראייה של עשור, נניח, לא נצטרך את כל המוסדות הקיימים היום".
מה יקרה כאן, במרחבים העצומים האלה?
"כרגע מנצלים נוכחות בקמפוס ללימוד ולמחקר. יש פוטנציאל יזמי במרחב הפיזי של האוניברסיטה, לדוגמה מעבדות וחממות של יזמות שאפשר לראות ב־MIT. גם בארץ מקימים כאלה מתחמים כדי למקסם נדל"ן וידע. זה דבר שגם בעידן הדיגיטלי לא נוותר עליו, אין לזה תחליף".
"אין לנו רובין הוד"
שכר הלימוד נותר כשהיה, למרות שהלימודים הצטמצמו.
"אנחנו צריכים לסבסד את הנצרך ולא את המצרך. יש עוגה של סכום תמיכה, ואם נוריד את שכר הלימוד ב־2,000-1,000 שקלים, זה לא יעזור לאף אחד: יש אנשים שלא ירגישו את ההורדה כי יש להם מספיק, ויש אנשים שגם ההנחה הזאת לא תקרב אותם לסכום שיאפשר להם לשלם. האם צריך לפזר את הכסף, לזרוק אותו ולראות מי מרים? בכל מוסדות ההשכלה הגבוהה יש מנגנונים שבפניהם הסטודנטים שוטחים את בעיותיהם. אני לא מחליטה מי זקוק, יש קריטריונים וזה חכם. אין לנו רובין הוד. הכסף הרי בא מאיזשהו מקום.
"העז למנות אישה". בנט // צילום: אריק סולטן
"שאלת הורדת שכ"ל במדינה לא צריכה להיות על הפרק, הנקודה היא לעזור לסטודנטים נזקקים, וכל המכללות והאוניברסיטאות עסוקות בזה מהבוקר עד הלילה, דיקנאות וקרנות מגויסים לעניין. הלוואות בלי ריבית גם יכולות להיות פתרון כי אנשים לומדים מקצועות ויכולים בעתיד להחזיר. רק לא לעשות דברים טיפשיים ופופוליסטיים".
מה שמשרד האוצר עושה זה טיפשי ופופוליסטי?
"אני לא לוקחת כותרות בעיתונים ומסתמכת עליהן. כדי להגיד לך מה דעתי אני צריכה ללמוד את הנושא, אני לא נכנסת לעולמות אחרים".
יש פער בין החוקרים הצעירים והמוצלחים לבין התקנים והמרצים הוותיקים. דוקטור כישרוני למדעי הרוח, שסיים בגיל 36 את המחקר, מבין שאין מצב שיקבל תקן, אז חבל על המאמץ.
"זה יכול לקרות לו גם עם דוקטורט בביולוגיה. אנחנו מעודדים אנשים לעשות דוקטורט אבל לא מובטח להם מקום באקדמיה. לאקדמיה אי אפשר להיכנס בלי דוקטורט אבל לא בהכרח כל מי שטרח על דוקטורט ייכנס לאקדמיה, ולכן אני חושבת שצריך להביא בחשבון סיטואציה שבה או שתיכנס למועדון או שלא תיכנס. הרבה אנשים יקבלו החלטה מושכלת לעשות דוקטורט למרות זאת, ואז נקבל אנשים עם כישורים גבוהים במקומות אחרים. אני למדתי בתיכון שבו כל המורים היו דוקטורים, הם באו ככה מגרמניה ולמדתי ברמה הכי גבוהה ספרות ומתמטיקה וביולוגיה, הלוואי שגם היום הילדים היו מקבלים מורים כאלה. אין בכך אסון חברתי להבין שהאקדמיה היא מועדון סגור. אולי אתה אדם מעולה, אבל יושב על תקן קיים אדם מעולה יותר, שעד שלא ייצא לגמלאות אתה לא תוכל להיכנס".
מזכיר את משרד החינוך.
"אדם שמקבל קביעות אקדמית הוא כמו שופט. במערכת אקדמית אדם צריך להיות בטוח שהוא לא מסתכן אם הוא אומר כל מה שהוא חושב. קביעות אקדמית היא חופש אקדמי".
מה את עושה כדי להבטיח חופש דעות, חופש ביטוי וחופש מחקר של סטודנטים ומרצים?
"מתערבת כמה שפחות. משאירים למקומות את העקרונות שנקבעו בחוק המל"ג של חופש אקדמי ומינהלי. כמה שניתן יותר חופש, כך הסיכוי שכל הדעות תישמענה גדול יותר".
אין באקדמיה הטיה שמאלית?
"המערכת מקדשת עיקרון אחד: מצוינות מחקרית והוראתית".
יושבים מרצים משעממים שתופסים כיסא של מרצים מרתקים. מרצים שמזמן איבדו קשר עם המחקר החי, והשיעורים שלהם ריקים.
"יש לזה מחיר, אבל אי אפשר לוותר על המקום שלהם. תפקיד המערכת האקדמית הוא לקלוט לתוכה את החוקרים והמרצים הכי טובים. האם תמיד זה מצליח? לא, אתה לא תמיד מצליח בהכל. לפעמים בנקודה מסוימת דברים נראים הכי טובים והכי מרתקים, והם הופכים להיות לא רלוונטיים. זה עולם דינמי. כמו תמיד, יש מצוינים ומחויבים ויש כאלה שימשיכו להתפתח וכאלה שפחות. זה טבעו של עולם".
אין פוליטיקה במימוש התקנים הללו?
"המערכת משתדלת לעשות את הכי טוב שלה. היא לא קולטת אנשים כי הם בני דודים אלא על פי הדוקטורט והפרסומים, והכניסה היום הרבה יותר קשה מבעבר. אגב, מי שעושה מחקר בביולוגיה ומחשבים, למשל, יכול להיקלט גם בתעשייה. או באוניברסיטה כאיש סגל וכמנהל מעבדה. צריך להיות גמישים".
במדעי הרוח המצב נראה סופני.
"הבכי על מצב מדעי הרוח לא משקף את המציאות. יש מחקר רב ודוקטורטים רבים. אמנם פחות סטודנטים מגיעים לתואר ראשון אבל זה לא אומר שלא מגיעים אנשים טובים לפיתוח מחקר. הפתרון הוא מקבצי קורסים, כי ברגע שמיקרו־תארים מקבלים רלוונטיות, אנשים ירצו ללמוד את התחומים. זו האקדמיה של המאה ה־21".
"צריך לתגבר את שיעור החרדים בהשכלה הגבוהה ככל האפשר, זה חשוב למדינה" // צילום ארכיון: דודי ועקנין
מקבצי הקורסים שפרופ' זילברשץ מדברת עליהם מרכיבים את ה"מיקרו־תואר" - יוזמה שכבר הושקה באוניברסיטת תל אביב ומגיעה בהדרגה לשאר המוסדות, והמיועדת למי שכבר עשה תואר בתחום מסוים ורוצה לקבל מושג בתחומים אחרים בלי להשקיע בהם את מה שדורש תואר מלא. "בעולם יש ערך רב מאוד ל־DATA ולנתונים. נגיד שאתה רוצה להציץ לעולם הזה? אומרים לך שאין כניסה כי זה שמור לעולם של מי שהחליט לעשות מדעי המחשב. אז עכשיו אנחנו באים ואומרים - בואי, קחי מקבץ קורסים שיהיה לך מושג גם בזה, את יכולה ללמוד נניח משפטים אבל קחי אשכול ידע מתוך לימודים ריאליים אחרים ותיכנסי גם לעניינים שם. או מהנדס שחושב שחשוב לו ללמוד את תולדות הפילוסופיה הקלאסית. המיקרו־תואר לא בא לגמד את התואר שלך, הוא בא להעשיר כדי לקבל מבט מסוים אל תוך דיסציפלינה שלא בהכרח מחייבת אותך".
איזו תעודה זה נותן?
"למה אנחנו פורמליסטים? זה נותן ערך מוסף ותועלתני לשוק העבודה. שוק ההיי־טק מסתכל גם על אנשים שהם אוטודידקטים, לא רק על מי שלמד הנדסה מגיל 21 עד גיל 25. אם אני מראיינת מישהו שלמד ספרות אבל גם התעניין במדעי הנתונים וגם לקח קורסים באמנות - אני מתרשמת לחיוב. לא צריך להיות דיכוטומי. מיקרו־תואר לא נועד להחליף אלא להעשיר ברמה האישית ובגיוון".
אז למה לשרוף שנים באוניברסיטה?
"שאלה מצוינת. תראי מה קרה בתקופת הקורונה: השנה נפתחה, אנחנו יושבות בחדר במרחק 4 מטר, ריק פה אבל עדיין כולם לומדים בזמן שאנחנו מדברות. אפשר לעשות דברים אחרת".
תשפ"א היא השנה האחרונה של זילברשץ בתפקיד. לא היו נשים בתפקיד זה לפניה ("בנט היה הראשון שהעז למנות אישה לתפקיד"), וניכר כי חלק מהעשייה מופנה לכיוון המגדרי. "אני מביטה על הסביבה שאני נמצאת בה, ואין מספיק נשים. בוות"ת עשינו אפליה מתקנת, 5 מתוך 7 נשים בשורת הסמנכ"לים, אבל תראי נשיאי מוסדות ורקטורים. יש נשיאה רק באוניברסיטה הפתוחה. השקנו עכשיו למוסדות האקדמיים מדד הוגנות מגדרית, כדי לתקן את העיוות שבעולמות האקדמיים אין מספיק מובילות נשית בקודקודי הניהול".
זה לא קורה באופן טבעי?
"קורה לאט כי יש כשלים, אז צריך לתמרץ. בסגל הבכיר, למשל, יש פחות מדי פרופסוריות מן המניין, יש אפקט מספריים. 60% נשים סטודנטיות בכל התארים, ופרופסוריות מן המניין יש כ־20%. משהו קורה בדרך שלא מאפשר להן להגיע לפסגה, ומדד ההוגנות המגדרית יפתור את זה. המוסדות אמורים להסתכל פנימה, לדווח כמה נשים יש במוקדי קבלת ההחלטות, וככל שישתפרו יקבלו תמורה".
יש עוד כמה דברים שזילברשץ צריכה להספיק השנה: "צריך לתגבר את שיעור החרדים בהשכלה הגבוהה ככל שניתן. זה חשוב למדינה. מספר התלמידים בהשכלה הגבוהה צריך להיות יחסי למספרם באוכלוסייה. מדובר ב־20%, וכרגע אנחנו על 4%. בסטודנטים ערבים הגענו ליעד. בסטודנטים בדואים אני מטפלת בנפרד, גם שם עדיין לא הגענו ליעד".
הזכרת את בנט, ובעבר היית קשורה לבית היהודי. גויסת ב־2009 לוועדה שבחרה יו"ר חדש למפלגה.
"מוטי זיסר ז"ל ביקש בזמנו שאעזור, זה היה בימי אורי אורבך ז"ל, הוועדה אז בחרה את הרשקוביץ".
פרט שהיית רוצה למחוק?
"לא, אבל בכל פעם זה צף וזה כל כך לא קשור כי המעורבות שלי היתה אפסית. אני אדם ציבורי עכשיו. לא שייך לעסוק בזה".
ואם בנט יציע לך לרוץ איתו ברשימה החדשה?
"כשהוא יציע אנחנו נדבר".