נדיה פוגודאיבה היא בסך הכל אחת מכ-10,000 נשים שצעדו אתמול (שבת) בצעידה השבועית במינסק, בקריאה לנשיא לוקשנקו לכבד את תוצאות הבחירות. אבל לאחר שניצבה מול שוטר במהומות באחת הכיכרות בעיר וצולמה ספק מתעמתת איתו ספק צוחקת עמו, הפכה לפתע לכוכבת הרשתות החברתיות באינטרנט הרוסי כשהצילום זכה למאות שיתופים ולאלפי לייקים.
"האמת היא שלא הייתי הראשונה שהחלה לדבר איתו", מספרת נדיה בראיון ל"ישראל היום" על הרגעים שתועדו, "שאלתי אותו על מקרי ההתעללות (שכמוהם נרשמו מאות בבלארוס מאז הבחירות ב-9 באוגוסט), שאלתי אותו למה הוא נגדנו, האם ירביץ לנו אם יפקדו עליו או יעצור. הוא אמר שהוא עומד כי ככה צריך, ולא, הוא לא מתכוון להכות אף אחת כי יש לו ראש על הכתפיים. כששאלנו אותו לגבי הפעלת האלימות כלפי בני עמו – העם שלו נשבע אמונים – הוא לא השיב דבר".
נדיה (20), תושבת מינסק וסטודנטית במכון הבינלאומי לאקולוגיה ליד האוניברסיטה הממלכתית של בלארוס, מספרת שהשוטר הסיר את המסכה בזמן השיחה. "זה חשוב, כי בזמן השיחה, כאשר נשים אחרות שאלו אותו למה הוא מסתתר, הוא אמר שהוא בסך הכל מפחד מהקורונה. ראינו את הפנים שלו. בחור צעיר מאוד".
"לנשים יש קול, והוא חשוב"
ייתכן שאחת הסיבות לדרמטיות של הרגע נעוצה לא רק בהסרת המסכה, אלא גם בכך שהוא ביטוי נוסף לבולטות של הנשים באירועים ההיסטוריים בבלארוס. זה התחיל בכך שעוד לפני הבחירות, כאשר שלושת המועמדים לנשיאות נפסלו או נעצרו, המטות שלהם איחדו כוחות – ובראש האופוזיציה לשלטון הרודן הוצבה סבטלנה טיכנובסקאיה, רעייתו של אחד המועמדים שנעצר. היא חרשה את בלארוס לצד ורוניקה צפקלו, רעייתו של מועד אחר שנפסל, ולצד מריה קולסניקובה, אחת מראשי המטה של המועמד השלישי.
שלוש הנשים הפכו לפנים של המאבק להצעיד את בלארוס לעידן חדש. גם אחרי הבחירות, שבהן סירב לוקשנקו להודות בהפסדו, נשות בלארוס המשיכו לבלוט. בין אם הייתה זו מחאת יחידות, כמו זו של הפעילה החברתית הוותיקה והצעירה בת ה-73, נינה בגינסקאיה, שנודעה בזכות "הטיולים" שלה עם הדגל והשתתפות בכל הפגנה והפגנה; ובין בצעידות נשים שמתרחשות מדי שבת. מה מביא להשתתפות כה גדולה של נשים?
בראש ובראשונה, מדובר במחאה שלא הייתה כמוה בבלארוס. היא מקיפה את כל האוכלוסיה – רופאים ומוזיקאים, מבוגרים וסטודנטים, פועלי צווארון כחול ואנשי היי-טק, וכמובן גם גברים ונשים. כמו כן, נשים לא יכלו לעמוד מנגד כאשר הגברים עברו התעללויות ברוטאליות במעצרים המנהליים – אחים, בנים, אבות. אבל גם נשים רבות נעצרו וספגו איומים קשים מאוד באלימות מינית מצד אנשי הביטחון, לרבות עדויות על איומים באונס קבוצתי.
אבל ברגע המהפכני הזה בתולדות בלארוס יש גם היבט נוסף: מול האזרחים שהתעוררו בהמוניהם עומד נשיא, שידוע באמרותיו הלא מחמיאות כלפי נשים. כך, למשל, הוא זלזל במועמדת טיכנובסקאיה וטען שהחוקה הבלארוסית אינה מתאימה לניהול נשי. בנקל אפשר היה לראות בהתעוררות הבלארוסית – והנשית בפרט - ממד של יציאה מהעול של שמרנות קיצונית. נדיה מסכימה.
"יום לפני שטיכנובסקאיה, קולסניקובה וצפקלו התאחדו, דיברתי עם משורר בלארוסי, דמיטרי סטרוצב, על הבנת 'האנרגיה הנשית'", היא מספרת, "הוא אמר שאנו חיים בחברה גברית, אבל כעת נראה שהקול הנשי נשמע יותר. וה'נשי' הזה – עניינו חמלה ולא נשק. איחוד שלוש הנשים בהנהגת האופוזיציה הראה כי לנשים יש קול, והוא חשוב. וכאשר השלטון רמס את החוק ברגל גסה כדי לפסול מועמדים לנשיאות, היא דחפה את הנשים לפעולה".
כמיהה לבלארוס שונה
הפילוסופית הבלארוסית, פרופ' טטיאנה שצ'יטצובה, העלתה פרספטקיבה נוספת. בראיון לאתר TUT.by, אמרה בין השאר כי מה שמתרחש כעת בבלארוס הוא כינון מחדש ועל יסודות אחרים של האומה הבלארוסית. לדבריה, אם בעבר עלו הרעיונות של חיזוק האומה הבלארוסית דרך לאומיות אתנית, הפעם מדובר בקידום של לאומיות על בסיס אזרחי. אם תרצו, מדובר במודל של המהפכה הצרפתית לכינון האומה – בניגוד למודל האתני, הרווח במזרח אירופה.
"יש כמיהה לבלארוס שונה", אומרת שצ'יטצובה, "ועניין השוני מהדהד גם את ההיבט הנשי. אפשר לדבר לא רק על כינון מחדש של האומה, אלא גם על כינון מחדש של האישה כסובייקט פוליטי בחברה שלנו. באמצע המאה ה-20 כתבה סימון דה בובואר את 'המין השני", שבה הוצבה שאלת הסובייקטיביות הנשית הפוליטית. האירועים שלנו הם סיבה טובה לכתוב ספר חדש תחת השם הזה. כי הפעם 'המין השני' פעל דווקא בתור קוד פוליטי משמעותי, המסמל את בלארוס האחרת".
נראה שגם בשבועות הבאים נראה נוכחות מרשימה של נשים בערי בלארוס. "אנו יוצאות להפגין כי איננו יכולות לשתוק ולשבת בחיבוק ידיים, בעודנו נחשפות לאלימות, בעודנו חשות כאב כה גדול", מסכמת נדיה, "וכל זה הפך לכל כך בולט מכיוון שאיננו פוחדות עוד".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו