אם תמצאו את עצמכם בעיירה קטנה בפנסילבניה או במישיגן, או בשדות של וויסקונסין ואיווה, ותשאלו עובר אורח מה דעתו על ג'ו ביידן, רוב הסיכויים שישתהה מעט, ימלמל משהו, יתקשה לתת תשובה מוצקה.
גם אם יש לו דעה, ואפילו אם היא נחרצת, הוא כנראה יאמר אותה בלקוניות, בלי להט. ביידן, לטוב או לרע, לא מעורר שנאה עזה או אהבה גדולה. עבור רובו המוחלט של הציבור באמריקה, אף שכיהן כסגן הנשיא וכסנאטור, הוא נותר דמות אמורפית, אולי אפורה.
זה החיסרון של ביידן, אבל גם היתרון שלו מול הנשיא טראמפ, שלגביו לכל אחד כבר יש דעה מוצקה. אלמוניותו של ביידן היא יתרון בכל הנוגע למצביעים המתנדנדים, העצמאים או מאוכזבי טראמפ שרוצים לתת צ'אנס למשהו חדש.
ביידן נתפס כמישהו שהייתם רוצים לשתות איתו בירה, וזה מדד חשוב מאוד בבחירות בארה"ב, אבל כשמולך מתמודד הנשיא ה־45 שנישא על גל של אנטי־ממסדיים ובסיס מוצק של נאמנים להוטים, אתה תהיה בעמדת נחיתות מובנית, גם אם הסקרים מלמדים אחרת. למעשה, בניגוד לסקרים שבודקים את הרמה הכללית של התמיכה ואת הרגש הכללי לגבי מצבה של אמריקה, התמונה הרבה יותר מעניינת כשהסוקרים בודקים קבוצות מיקוד של כעשרה אנשים.
רשת CNN חשפה בשבוע שעבר כי בקבוצות מיקוד שנערכו בקרב מצביעים מתנדנדים במדינות המפתח הקריטיות (אלו שאינן בכיס של שום מפלגה), הבוחרים נותנים יתרון משמעותי לטראמפ. זה לא בהכרח אומר שיצביעו לו, אך הדרך שלו לליבם קצרה יותר. מדובר במצביעים שרבים מהם בחרו דווקא באובאמה לפני שמונה ו־12 שנים, אבל החליטו לתת צ'אנס לטראמפ ב־2016 ועדיין מאמינים שהם בחרו נכון. עם זאת, צריך לזכור שהניצחון של טראמפ היה בעשרות אלפי קולות בלבד, בזכות יתרון זעום ביותר בפרברים בשלוש מדינות מפתח. די שהמספרים יזוזו קצת, וביידן ינצח.
"הם (בקבוצות המיקוד) סבורים שאיש עסקים הוא האיש הנכון לנהל את הכלכלה, והם מאמינים שמגיפת הקורונה אינה באשמתו של טראמפ והוא עושה כל שביכולתו לעצור אותה", נכתב ב־CNN, "הם רואים את ההפגנות למען שחורים כהפגנות אלימות ומלאות מעשי ביזה, והם אינם סבורים שיש למנוע תקציבים מהמשטרה".
וזה בדיוק מה שטראמפ מקווה. הוא יודע שהמצביעים המתנדנדים, בני המעמד הבינוני־נמוך, אוהבים את ביידן, אך עוד יותר אוהבים את הערכים שהנשיא מעוניין לסמל: יציבות, חוק וסדר, וגאווה באמריקה. טראמפ ינסה להדגיש את המוטיבים האלו, בעוד עבור ביידן המשימה היא להתרחק מהקיצונים בשמאל.
זהיר, זהיר מדי
בעוד טראמפ מצליח לשמר את תמיכתו בקרב מצביעי הצווארון הכחול - רבים מהם ללא השכלה אקדמית - קבוצה אחרת שהתייצבה לצידו (בהפרש קטן) בשנת 2016 - המשכילים בפרברים - דווקא רואה בו כישלון בכל הנוגע למאבק בקורונה.
ופה יש לביידן הזדמנות לפצל את הקואליציה של טראמפ ולהחזיר לחיק הדמוקרטים את המצביעים בפרברים, שנמשכו לטראמפ בשנת 2016 בעיקר בגלל הסלידה מהילארי קלינטון. אלו (כך מראים הסקרים) מאוד מסוקרנים מביידן ורוצים להביע דרכו את אכזבתם מהנשיא.
הקורונה תשפיע. טראמפ וביידן // צילום: אי.פי
בסופו של יום, התקווה היחידה של ביידן לנצח היא על ידי עריקת קולות מקואליציית המצביעים הרחבה של טראמפ ולפצל בין הצווארון הכחול בעיירות הפחם והמפעלים לבין מצביעי הצווארון הלבן בפרברים. התקווה היחידה של טראמפ לנצח היא על ידי שימור אותה קואליציה ובעיקר על ידי יתרון בהחדרת הלהט להגיע לקלפי.
בחודשים ובשבועות האחרונים אלמוניותו של ביידן דווקא משחקת לטובתו. בעוד הנשיא טראמפ משדר מסרים בלתי אחידים וממדי המגיפה מתפשטים בעוצמה, ביידן נתפס כאלטרנטיבה הולמת, גם אם הלהט כלפיו רחוק מלתת לו את הבחירות על מגש של כסף.
למעשה, ביידן עושה כרגע את מה שקלינטון עשתה ב־2016: הוא רץ בתור האנטי־טראמפ. כולנו יודעים איך זה הסתיים לקלינטון. ביידן, כך נראה, נפעם כנראה מעלייתו בסקרים הארציים ובמדינות המפתח שיכריעו את הבחירות, ועושה הכל כדי לא לערער את מצבו. הוא מנהל קמפיין זהיר, אולי זהיר מדי, ויש לזה מחיר: טראמפ מצליח לגנוב לו פעם אחר פעם את אור הזרקורים.
מתקפה עקיפה
המחצית השנייה של חודש אוגוסט תהיה קריטית עבור ביידן. בפעם הראשונה התקשורת האמריקנית תקדיש שעות על גבי שעות למועמד הדמוקרטי בגלל הוועידה הארצית של המפלגה, שבה ביידן ינסה להציג את עצמו לעם האמריקני, יחד עם סגניתו. יחד, הצוות הזה יצטרך להראות שהוא לוקח את הבחירות ברצינות ומתכוון להילחם על כל קול.
ביידן אינו קלינטון, שאותה הרפובליקנים הצליחו למתג כאליטיסטית ליברלית. את ביידן, שגדל בפנסילבניה בעיירת צווארון כחול, שנתפס אצל רבים כעממי וחם ושאינו חלק מהממסד (אף שהוא כבר עובד בוושינגטון 30 שנה), יהיה קשה מאוד לשים באותה משבצת של קלינטון. אבל טראמפ יעשה הכל כדי להזכיר לכולם את היותו יד ימינו של ברק אובאמה, ואת שאר הדברים שמעוררים תגובת נגד קשה בקרב מצביעי אמצע.
כך או כך, מי ששם לב לכך שביידן מהווה סכנה הוא לא אחר מטראמפ, שהחליט בצעד בלתי אופייני לעשות הערכה מחדש של תשדירי הבחירות נגדו. למעשה, במשך ימים שלמים כמעט לא נראו תשדירי בחירות, עד שהשבוע עלו תשדירים חדשים שבהם הוא לא תוקף את ביידן ישירות אלא את אלו הסובבים אותו.
קמפיין 2020 נראה כמו הבחירות המשוגעות של 2016, עם טוויסט בעלילה. גם הפעם דפוסי העבר כנראה לא רלוונטיים; כפי שלפני ארבע שנים ה־conventional wisdom הוליך שולל את טובי הפרשנים והסוקרים, כך גם הפעם אין ממש דרך לאבחן את הלך הרוח של הבוחר האמריקני - בגלל הקורונה, בגלל טראמפ, ובגלל שהכל השתנה בארבע השנים האחרונות.
יש משהו אחד שטראמפ חייב לשנות מהר לפני שיהיה מאוחר מדי מבחינתו: לתת לאנשים תקווה. הם אמנם לא מאשימים אותו במגיפה, וגם לא בכלכלה שהפכה מצמיחה למיתון, אך הם כן רואים בו אחראי להתוויית דרך. העם האמריקני כמעט תמיד בוחר במועמד שנותן לו אופטימיות וסיבה טובה לקום בבוקר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו