הריחוק מקרב // צילום: מתוך "בחסדיי שמיים"

ט' באב תש"ף: אפשר גם אחרת

לא חסרות דוגמאות לקיטוב ולשנאה בעם, אך עלינו לזכור שיש לא מעט דברים שמשותפים לכולנו • הסרט "בחסדי שמיים" בא להזכיר לנו שכולנו באותה הסירה • ביקורת

ערב ט' באב, יום ציון חורבן הבית, ובישראל 2020 מוכת הקורונה, האבטלה והאלימות הגואה ברחובות, נדמה שאנחנו בריצה מהירה לעבר קצה הצוק שמתחתיו תהום. בכל שנה מדברים על שנאת חינם ועל הפילוג בעם, ונדמה שבכל שנה מוצאים לה ביטויים אקטואליים. וגם השנה לא חסרות דוגמאות לקיטוב ולשנאה. בזה אנחנו טובים מאוד.

אומרים שבזמן מלחמות ומשברים יש נטייה להניח בצד את המחלוקות, ולהתמקד במה שמאחד אותנו. סרטו של יריב מוזר "בחסדי שמיים", ששודר אמש (רביעי), הוא סרט שמתעד את מגפת הקורונה בבני ברק לפני חג הפסח ואחריו, כשבעיר התגלו הרבה מקרים של חולים במגפה והוטל עליה סגר.

החיבור בין העולמות קורה מעצמו // צילום: מתוך "בחסדי שמיים"
החיבור בין העולמות קורה מעצמו // צילום: מתוך "בחסדי שמיים"

לכאורה מדובר בסרט על קורונה, אבל בתוכו מקופלים עוד ועוד סימנים לכך שבשעת משבר, אפילו המחלוקות הגדולות ביותר יכולות להיפתר. המצלמה מלווה את הסגר על בני ברק, את רחובותיה הריקים, את האנשים במרפסות, בתי הכנסת והמקוואות הריקים ואת האמבולנסים שמפנים משפחות שלמות על מזוודותיהן מהעיר למקומות בידוד. היא לוקחת את הצופים לסמטאות הריקות, מביאה את קולות התפילה, את מנהגי המקום בימי קורונה (אפיית מצות) וכן טקסים כמו "חתונה שחורה" - מנהג שבו מחתנים זוג יתומים בבית הקברות תחת חופה שחורה כסגולה לגירוש המגפה. זאת הצצה לעולם שעין חילונית לא מכירה, ויש בה הרבה מעבר לסטיגמות וללבוש המאפיין את החרדים.

• חולה פרקינסון ניצח את אוטם הלב

• זהבי זועם: "מדינת משטרה, אין לנו אנושיות"

הסרט מתעד גם את החמ"ל שהוקם בעירייה לטיפול במשבר. שם, זה לצד זה, יושבים ראש העירייה ואנשי יחידות החירום של העירייה יחד עם צוות בראשותו של האלוף במיל' רוני נומה, ראש מטה החירום. לכולם מטרה משותפת: לבודד את הנדבקים, להסביר את חשיבות ההיגיינה ולסייע לתושבים הנצורים ערב החג בחלוקת מזון ובקיום מינימלי של מנהגי החג.

הצצה לעולם שעין חילונית לא מכירה // צילום: מתוך "בחסדיי שמיים"
הצצה לעולם שעין חילונית לא מכירה // צילום: מתוך "בחסדיי שמיים"

מתברר שיש לא מעט דברים משותפים לחרדים ולחילונים. אחת מעוברות האורח ברחוב מתראיינת ומתלוננת ש"אפשר כבר להשתגע כל כך הרבה זמן ביחד עם הילדים בבית, עוד נפנה לפסיכיאטריה", היא רוטנת לקונים מזדמנים בסופר.

בשטח זה נראה כאילו המחלוקות מאחורינו: תושבים רבים הבינו את גודל המגפה ועד כמה היא הרסנית, והחלו להקפיד על היגיינה וריחוק. במקביל חיילים של פיקוד העורף מסיירים ברחובות, אוספים חמץ ומגיעים למשפחות שבבידוד עם ארגזי מזון ומצרכים לחג. החיבור בין שני העולמות, שביומיום רחוקים כל כך זה מזה, קורה מעצמו. ראש העירייה מסייר ברחובות ומודה לחיילי פיקוד העורף על העבודה שהם עושים בעיר. מכונית שעוברת מצפצפת, ומתוכה תושב אומר לראש העירייה "אלה החזית שלנו, אשריכם". אשרינו.

• הטעות הגדולה של עידן חביב

• ביקורת: גמזו התחמק מהשאלות הקשות

• כוכב "היהודים באים" הותקף ברשת

ברגעים כאלה אתה אומר לעצמך איזה יופי שיש הזדמנות להוריד את המחיצות ופשוט לתת לעזרה ההדדית ולאנושיות הבסיסית קצת יותר מקום. אבל רגע אחר כך אתה מקבל פושים מאתרי חדשות, ומקבל כאפה בחזרה למציאות. הבעיה היא שאנחנו לא רק עם שיש לו פתיל קצר, יש לנו גם זיכרון קצר. ורגע אחרי שהכל יהיה פה בסדר, והחיים אולי יחזרו למסלולם, יש סיכוי גדול מאוד שגם המגזריות, השנאה והשוני שוב ירימו את ראשם, ונשכח שעד לא מזמן כולנו היינו באותה הסירה.

"בחסדי שמיים", קשת 12, 22:20

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו