24 ביוני 2020, אולם בית המשפט בלֶאונברג, עיירה סמוכה לשטוטגרט. השעה 11:30 בבוקר. פתיחת הדיון בתביעת הונאה בגין העלמת 17 אלף יורו (כ־70 אלף שקלים), שהגיש פטר רוש - אחד מיורשי אימפריית חנויות הנעליים הגרמנית ״סלמנדר״ - נגד האנס־ריינר הס, נכדו הצעיר ביותר של רודולף הס, מפקד מחנה אושוויץ, המוכר יותר בשמו השני - ריינר.
״מה המקצוע שלך?״ שואלת השופטת את הנאשם. ״סופר״, הוא אומר. זה שקר: אמנם התפרסם ספר על ריינר, ״ירושת המפקד״, שכולל את גרסתו השקרית על חייו, אך לא הוא כתב אותו. ״ממה אתה מרוויח את לחמך?״ שואלת השופטת.
״מהרצאות בבתי ספר", הוא משיב. "אני מלמד נציונל־סוציאליזם. עכשיו, בגלל המגיפה, אני מעביר הרצאות בזום ובסקייפ. כרגע בגלל המגיפה אין לי הכנסות. אוכל לחיות מחסכונות רק עוד כמה חודשים. יש לי חובות בסך 200 אלף יורו, את רובם ירשתי מאמי״.
בגרמניה הנאשם יכול לשקר במשפט. בניגוד לעדים, הוא לא נשבע לומר את האמת. וריינר הס בן ה־55 מנצל עד תום את חופש השקר שניתן לו. לפעמים כדי לנסות לעורר רחמים, מאחר שאין לו פרנסה והכנסה (הוא כמובן לא מזכיר את סכומי העתק שהוציא מאנשים רבים בדרכי מרמה והונאה), או בגלל מצב בריאותי מעורער לכאורה. לפעמים כדי להטיל את האשמה לפשעיו על קורבנותיו.
לדיון הראשון שנקבע למשפט, במאי, הוא לא טרח כלל להופיע. הפעם הוא הובא לבית המשפט על ידי המשטרה. רוש הוא קורבן די טיפוסי עבור הס: אדם בן 80, אמיד, שנשבה מהר בסיפוריו של הנכד על ״ייחוסו״ המשפחתי ועל ״פועלו״ נגד ניאו־נאצים.
הם נפגשו לראשונה ב־2017 באירוע עם חברים משותפים במסעדה מקומית. הס סיפר לרוש כי הפיק וביים סרט בשם "הנכד" לתחנת טלוויזיה ציבורית סרבית, שעוסק ביחסיו עם אווה מוזס־קור, מתאומי מנגלה (מוזס־קור, שהלכה לאחרונה לעולמה, אימצה אותו סמלית, לאחר ששכנע אותה שמשפחתו מתנכרת לו בגלל ״עמדותיו נגד הנאצים״).
הוא טען כי יש בידיו ״רכוש בשווי מיליונים״, שנמצא בארה"ב אבל לכאורה אינו עומד לרשותו באופן זמני, וכי הוא זקוק בדחיפות להלוואה כדי להשלים את העבודה על הסרט ולהפיץ אותו בעולם. הס הבטיח לרוש כי יחזיר לו את סכום ההלוואה ״בתוך שבועות ספורים״ מהרווחים שיפיק מהסרט.
ריינר הס הציג בפני בית המשפט מסמכים, שלכאורה מאשרים את חלקו בהפקה ובביום של הסרט. הסרט אכן קיים, אלא שהוא שייך ליוצר סרטי התעודה הסרבי אלכסנדר רלייץ׳, שאף קיבל עליו פרס בפסטיבל סרטי תעודה ב־2018. רלייץ׳, כמו יוצרי סרטים אחרים שבהם השתתף הס - בכללם ״ילדי היטלר״ הישראלי - העדיף להעלים עין ממידע מפליל על אופיו הבעייתי מאוד של ריינר הס, כדי לייצר אידיליה שקרית של פיוס בין צאצאים של פושעים נאצים לבין יהודים.
כל סרט כזה העניק לריינר הס הזדמנות נוספת להרחיב את רשת ההונאה שלו, שבה נפלו אנשים ברחבי העולם, ובהם ניצולי שואה. רק למעטים עמד האומץ למצות עם הפושע את הדין; בדרך כלל העדיפו הקורבנות לחסוך מעצמם את הבושה הכרוכה בחשיפת הנפילה לרשתו של נוכל, ועוד עם ״ייחוס משפחתי״ כמו זה של הס.
לכל עדויות ההונאה, ששמעתי במשך שנים מאנשים שיצרו איתי קשר, היה חוט מקשר: נכדו של מפקד אושוויץ אמר שהוא זקוק להלוואה כדי לסיים סרט או ספר או עסקה שהוא בדיוק עובד עליהם; יש בידיו ״רכוש אישי בשווי מיליונים״, שתקוע בחשבון בנק או במדינה זרה ויאפשר לו להחזיר את ההלוואה. ברוב המקרים הוא הציג מסמכים מזויפים, שאוששו את סיפורי הבדים שלו, וברח עם הכסף.
בפינת אולם בית המשפט בלאונברג, בחלק שהוקצה לקהל מצומצם ביותר, התכנס בתוך עצמו קאי הס (58), אחיו הבכור של ריינר. כל שקר שיצא מפיו של אחיו הפך את האיש גדול הגוף לקטן יותר, כאילו ביקש להיעלם. כשהשופטת קראה, לפני גזר הדין, את רשימת ההרשעות הפליליות הקודמות של אחיו, התקשה קאי להסתיר את ההלם: 13 הרשעות בהונאה, באיומים ובהפעלת אלימות, מאז 1991. בעבר נשלח ריינר לכלא לשנה וחצי. הפעם האחרונה שבה הורשע היתה ב־2016, לשלוש שנות מאסר על תנאי.
"הייתי מעדיפה לשלוח את הנאשם לכלא", אמרה השופטת, "אבל החוק מאפשר לי להטיל עליו רק שמונה חודשי מאסר על תנאי ו־80 שעות עבודה למען הציבור". אם קורבנותיו האחרים היו מגישים נגדו תביעות, הוא היה בכלא מזמן.
אבל מי רוצה להתעסק עם נכדו של מפקד אושוויץ, שמרואיין ב־CNN על ידי כריסטיאן אמנפור במלאת 70 שנה לשחרור אושוויץ, שמופיע לעיתים קרובות בתחנות טלוויזיה גרמניות, ש״אומץ״ על ידי אחת מתאומי מנגלה, שהשתתף בקמפיין בחירות של הסוציאל־דמוקרטים השבדים נגד הימין הקיצוני, ושמופיע בעמודים הראשונים של עיתונים מכובדים בצילום חושפני על רקע מחנה ההשמדה, עם מבט סובל וכתובת קעקע על חזהו שכוללת מספרים (לכאורה של אסירים באושוויץ), מגן דוד ואת הסיסמה ״לעולם לא לשכוח״.
פחד שריינר יתקוף כנקמה
באחד מימי אפריל 2018 הושארה הודעה אנונימית קצרה במשיבון שלי. כשחזרתי למתקשר, הוא הזדהה קצרות: ״מדבר קאי, אחיו של ריינר״. ידעתי מייד במי מדובר. במשך שנים ניסיתי למצוא את עקבותיו של האח הבכור במשפחת הס, העומד כיום בראש קהילה נוצרית אוונגלית בשטוטגרט, כדי שיסייע לי לחשוף את שקריו הרבים של אחיו. קאי, כמו רבים מבני משפחתו של רודולף הס, העדיף להיעלם ולנהל את חייו בשקט ובמנותק מההיסטוריה המשפחתית הנוראה.
ריינר היה הראשון שנחשף בפומבי, דרכי. ב־2009 הוא פנה ליד ושם והציע למכור להם חפצים אישיים של סבו. לפני שפרסמתי את הידיעה על השערורייה הזאת, התקשרתי אליו כדי לברר אם הוא מבין עד כמה לא מכובדת הפנייה שלו. הצעתי לו להיפגש, בין היתר כדי לראות את החפצים של סבו, שכללו בעיקר תמונות משפחתיות אידיליות מ״וילה הס״, הבית שבו התגוררה משפחת המפקד, ליד החומה של מחנה ההשמדה.
במפגש ההוא התברר לי שריינר מעולם לא היה באושוויץ. הצעתי לו לערוך נסיעה משותפת, שאת רשמיה פרסמתי בזמנו בהרחבה בישראל ובגרמניה. הנכד אמר אז את כל הדברים ה"נכונים״ ביחס לסבו, אבל היתה לי תחושת בטן כבדה שאין תוכו כברו. כתבתי אז שההתעקשות שלו לבקר ב"וילה הס" והדרך שבה הוא התייחס לווילה נראו לי תמוהות מאוד, כאילו בא לאושוויץ רק כדי לברר פרטים על נכס נדל״ן משפחתי.
הפרסום על המסע המשותף עורר התעניינות בינלאומית. הוא שוחזר בסרט ״ילדי היטלר", שהוקרן לראשונה בישראל ביום השואה 2011. כבר אז החל להצטבר בידיי מידע על כך שריינר מנצל את החשיפה כדי לייצר לעצמו פרסום והון אישיים, וכי יש לו עבר פלילי כבד, שאותו הוא מסתיר. המידע הזה הועלם מהסרט ומסרטים שבהם הופיע אחר כך. לפתע הוא גם הכחיש שניסה למכור ליד ושם את חפציו של סבו.
פרסמתי את הפרטים שנודעו לי על האיש, וכל פרסום הביא אנשים נוספים ליצור עימי קשר ולספר לי על ההסתבכויות שלהם עם הס, שפעילויותיו קיבלו צביון פלילי. הפרסומים הללו לא מנעו את הפיכתו של ריינר לכוכב תקשורת: עיתונאים, במאי סרטים, פסטיבלי קולנוע, מוציאים לאור, מפלגות פוליטיות, בתי ספר, מרכזי תרבות, ניצולי שואה - כולם העניקו לו במה ופרסום, ובכך נתנו לגיטימציה לפשעיו.
גם קאי יצר איתי קשר בעקבות המאמרים שפרסמתי שנים לפני כן, שאותם מצא לאחר שנודע לו מחברי קהילתו הדתית על ״מסעות ההופעות״ שאחיו עורך בארה״ב בחברת ניצול השואה בן לסר, ולאחר שהפך בעצמו לקורבן של אחיו: ריינר אשפז את אמם (שהלכה בינתיים לעולמה בדצמבר 2017) בבית אבות, לאחר שמכר את ביתה, שלשל את כל הכסף לכיסו ורוקן את כל חשבונות הבנק שלה. ״כל מה שכתבת הוא נכון, ואף חמור מכך״, הודה באותה שיחת טלפון.
נפגשנו כמה שבועות לאחר מכן. ניסיתי לשכנע אותו להתראיין, כדי לחשוף את כל האמת על אחיו באופן שיאפשר לעצור את מעשי ההונאה והתרמית שלו. קאי חשש. בעיקר מכך שאחיו יתקוף אותו ואת בני משפחתו. הראיון שלפניכם נערך שנתיים לאחר מכן, אחרי תחילת המשפט בלאונברג, שבו השתכנע קאי שעליו להתגייס למאמץ למנוע מאחיו להפיל בפח קורבנות נוספים.
"על אפרם של הקורבנות"
רודולף הס פיקד על מחנה אושוויץ־בירקנאו מיולי 1940 עד דצמבר 1943, ושוב ממאי 1944 ועד סוף המלחמה. הוא היה אחראי לרצח התעשייתי שבוצע בו ולמותם של מיליוני יהודים. בסוף המלחמה הצליח להימלט והסתתר בחווה בעיר גוטרופל, ליד גבול דנמרק, בשם פרנץ לאנג. הוא נלכד במארס 1946 על ידי המשטרה הצבאית הבריטית. זמן קצר אחר כך נמסר לידי הפולנים. הוא נתלה ב־16 באפריל 1947, ברחבה שלפני הכניסה לקרמטוריום במחנה הריכוז אושוויץ 1.
אשתו הדוויג הופיעה קצרות כעדה במשפטי אושוויץ, שנערכו בפרנקפורט באמצע שנות ה־60, ואחר כך נעלמו עקבותיה. היא מתה ב־1989 בגיל 81. לרודולף ולהדוויג הס היו חמישה ילדים:
קלאוס, הבכור, נולד ב־1930, ומת כנראה בשנות ה־70 באוסטרליה, מצריכת יתר של אלכוהול;
היידה־טראוד נולדה ב־1932 ומתה מסרטן בגרמניה לפני שנים אחדות;
אינגה־בריגיט נולדה ב־1933, ואחרי המלחמה היגרה לספרד, שם עבדה באופנה, בין היתר כדוגמנית. היא נישאה לאמריקני ועברה לגור בארה״ב, שם עבדה בחנות אופנה שבעליה היו יהודים. כיום היא מתגוררת בוושינגטון וחולה גם היא בסרטן;
הנס־ירגן, אביהם של קאי וריינר, נולד ב־1937 בדכאו, שם שירת אביו. הוא מתגורר בגפו בעיירת נופש בצפון גרמניה;
אנגרט, הבת הצעירה, נולדה ב־1943 באושוויץ ומתגוררת בעיר פולדה בגרמניה.
קאי הס מתגורר בבית צנוע בפאתי שטוטגרט עם אשתו השנייה ראהמה, ילידת אינדונזיה, וארבעת ילדיהם. ״הראיון הזה לא נועד להיות נקמה באח שלי״, הוא מבהיר כשאנחנו נפגשים, ״אני פשוט רוצה שהוא יפסיק לרמות אנשים על גבי שמם ואפרם של מיליוני קורבנות השואה. קראתי את הדברים שכתבת ב־2011, והתעוררו בי ייסורי מצפון. חשוב לי שהוא יוכנס לפינה שתחייב אותו להפסיק לעשות את הדברים הללו״.
קאי נולד בפברואר 1962 בוואלהיים, עיירה השוכנת לא הרחק משטוטגרט, באחד מאזורי היינות של דרום גרמניה. אמו, אירנה פאולי־הס, היתה בת למשפחה כפרית עשירה מהאזור. "היא היתה הדמות היותר דינמית במשפחה, אמוציונלית, חמת מזג. היא מאוד ריחמה על עצמה, כי כילדה היו לה חלומות ללמוד, אבל לא נתנו לה ללכת לגימנסיה. היא הצטרפה מרצונה לשורות 'איגוד הנערות הגרמניות' ההיטלראי. כאמא, היא היתה אגרסיבית וברוטאלית מאוד ונהגה להכות אותנו.
"אבא שלי היה פאסיבי. כיום הוא בן 82. התקשרתי אליו לפני כמה ימים וביקשתי לדבר איתו על אותם זמנים. הוא שלח לי מסרון, שבו כתב: 'איש אינו יכול לטעון כלפיי שאני לאומני או נאצי. מ־1982 אני ׳עד יהווה׳. אבי עשה דברים נוראים. בעיניי הם מחרידים. הוא שילם את המחיר על כך'.
"אמי תמיד התייחסה בסלחנות מסוימת לתקופה הנאצית ואמרה שאותן שנים לא היו כה נוראיות, אבל במשפחה לא פיארו את הפשיזם ולא התייחסו אל הנאציזם באופן חיובי. אמי התייחסה בדבריה יותר למעמד של הגרמנים באותה תקופה, לבניית הכבישים המהירים. כילד שמעתי אותה אומרת שאחרי מלחמת העולם הראשונה הכל היה הרוס, ותחת היטלר הגרמנים חיו טוב יותר. היא לא ניסתה להתכחש לשואה. למעשה, לא שמעתי כלל שיחות על השואה.
"כשהייתי מבוגר יותר אמי סיפרה לנו שהיא גילתה לראשונה מי היה סבא שלי מאוד מאוחר, בעקבות כתבה שהיא קראה בעיתון. לדבריה, רק אז היא שאלה את אבא שלי אם הוא בנו של רודולף הס, והוא אישר זאת. אבי מספר משהו לגמרי אחר. לדבריו, מהתחלת הקשר עם אמי הוא שם את כל הקלפים על השולחן".
איך אביך הגיע ל״עדי יהווה״, שנרדפו גם הם על ידי הנאצים?
"עד הגירושים השניים שלו הוא היה אנטי־נוצרי וטען שהכנסייה היא דבר לא טוב, מלא צביעות. ואז באה לביתו קבוצה של 'עדי יהווה' והתחילה לדבר איתו. הוא אמר להם שהוא לא מאמין בכנסייה, והם אמרו: 'גם אנחנו לא'. באותו רגע נוצר הקשר. הוא הקשיב להם וקיבל מהם אהבה. זו היתה הצלה עבורו. אחרי שהוא הצטרף אליהם, כל המשפחה קטעה איתו את הקשר. דודה שלי אנגרט ובני המשפחה שלה הם קתולים אדוקים, והם נידו אותו מהמשפחה".
אילו זיכרונות יש לך מסבתא שלך הדוויג?
"היא היתה אישה מאוד שתקנית ומאוד קורקטית, שהקפידה על סדר ועל הופעה, אבל אישה מאוד עדינה. התנהגה כמו גבירה אמיתית. זה תמיד הכעיס את אמא שלי. כשהיא באה לבקר אותנו, אמי היתה תמיד צריכה לטרוח, לנקות ולבשל.
"אחרי המלחמה היא גרה לבדה כמה שנים בלודוויגסבורג, ואז עברה לפולדה לגור עם בתה הצעירה אנגרט. אני לא חושב שהיא שינתה את יחסה לתקופה הנאצית. כשאתה ממוקם בצמרת של משטר כזה ונהנה מחיים טובים ומכוח השלטון, אתה לא משתנה".
קאי לא שומר על קשר עם דודיו. "דודה שלי בריגיטה ביקשה ממני לפני כמה ימים ליצור איתה קשר", הוא מספר, "איני יודע מה היא רצתה, אבל אני נמנע לאורך כל השנים מקשר עם המשפחה".
"אהבתי אותו, הגנתי עליו"
מתי שמעת לראשונה על מעשיו של סבא שלך?
"כבר כילד שמעתי דיבורים במשפחה על כך שהוא היה פושע נאצי, שהוא נתלה בגלל פשעיו, שהיה אדם נורא. אבל תמיד היו גם ניסיונות מצד המשפחה של אמא שלי לייפות את המציאות, להסביר שברגע שהוא נכנס למערכת הנאצית, לא היתה לו דרך החוצה. שהוא מילא פקודות, שהוא ביקש שישלחו אותו לחזית הלחימה ולא אפשרו לו, מאחר שרצו שהוא ימשיך לעבוד באושוויץ".
ואתה מאמין לזה?
"בחיים יש תמיד בחירה. הוא היה יכול להגיד: עד כאן. אבל הוא לא היה איש מאמין. מדובר היה בחייו ובהישרדותו, וכשלא קיבל את מבוקשו, המשיך במה שעשה. אני חושב שהוא היה אדם לא מצפוני. יש עליו עוד הרבה סיפורים, שהוא ניצל לרעה את הכוח שהיה לו.
"סבתא סיפרה שהיינריך הימלר אמר בסוף המלחמה לכל האנשים שלו, שהיו עם דם על הידיים, שהם צריכים להסוות את עצמם בקרב החיילים הגרמנים הפשוטים ולהיעלם. היא גם סיפרה שהוא נבגד על ידי חותנו, אביה, שמסר למודיעין הבריטי היכן הוא נמצא והסגיר אותו (לפי גרסה אחרת, הסבתא הדוויג היא שהסגירה את בעלה, מאחר שלא סלחה לו על שבגד בה באושוויץ עם אסירה מאוסטריה; א"ב).
"לנו סיפרו תמיד שהוא היה אדם רע ופושע גדול. זה תמיד היה ברור במשפחה. איש לא התכחש לכך ולא ניסה לטהר את שמו. דווקא המשפחה של אמי ניסתה להציג את התקופה הנאצית באופן חיובי למדי. אבא שלי לא.
"לפני כ־25 שנים מישהו סיפר לי על הספר שסבא שלי כתב בכלא אחרי המלחמה, 'מפקד באושוויץ'. הייתי אז כמעט בן 30, התחלתי לגלות את אמונתי בדת ורציתי לדעת מה הוא עשה. ידעתי שהוא היה פושע, אבל אחרי שקראתי את הספר, הייתי בהלם".
המשפחה זכתה ליחס שונה מצד החברה הגרמנית בגלל סבא שלך?
"אבא שלי סיפר לי ממש בקצרה, שאחרי המלחמה ילדים בבית ספר נהגו לירוק עליו. בתום המלחמה הם התגוררו בצפון גרמניה, והוא סבל בבית הספר. הוא היה רק בן 7 כשהם עזבו את אושוויץ ולא היה לו שום קשר למה שנעשה שם. אבל כשנודע הקשר המשפחתי שלו, תקפו אותו".
הוא סיפר משהו על אושוויץ?
"לא. רק שהדוד הייני (היינריך הימלר) בא לבקר והביא את התיבה שבה אוחסנו חפציו האישיים של סבי (התיבה מעוטרת הסמלים הנאציים היתה אחת משלוש שהימלר העניק לכמה ממקורביו; א"ב)".
איך היה הקשר בינך לבין אחיך כשהייתם ילדים?
"אהבתי אותו, הגנתי עליו, וכאח גדול גם עשיתי עליו מניפולציות. גם היום אני אוהב אותו, למרות מה שהוא עושה. הוא מאוד השתנה. אני לא פסיכולוג, אבל לדעתי הגירושים של הוריי בילדותנו היו עבורו שבר רציני, ואז הוא עלה על מסלול חיים עקום.
"אלה היו גירושים נוראיים, הכל סבב סביב כסף. לאמי היה כסף ממשפחתה, ואבי עשה בכסף השקעות נוראות. תמיד היו לו רעיונות עסקיים. הוא רכש עסק לפרוות כשפרוות נכנסו לאופנה, ונכשל. אחר כך הם קנו דירות 'טיים־שר' בטנריף, שלא הכניסו כסף.
"תמיד היו לו הפסדים גדולים. הוא אמנם עבד קשה, אבל אמא שלי איבדה את כבודה בעיני המשפחה בכל פעם מחדש. האשימו אותה שהוא מבזבז לשווא את כל הכסף המשפחתי. הם קיבלו הרבה, והכל נעלם.
"אני חייתי אז בחו״ל, כי רציתי להתרחק מהמשפחה ולבנות לעצמי חיים משלי. ריינר היה בגרמניה וחווה את הכל. אמא שלי המשיכה לרדוף אחרי אבא שלי שבע שנים לאחר הגירושים. היא שברה את חלונות ביתו, הרסה לו את המכונית. כשהיו לה התקפי זעם, היא היתה מאוד אלימה. היה לה בתיק פותח מכתבים, והיא דקרה את אבי בגב. המשטרה הגיעה והוציאו לה צו הרחקה ממנו.
"אחר כך הוא התחבא, כך שלא היה אפשר למצוא אותו. אני עצמי לא ידעתי היכן הוא נמצא. הם האשימו אותי בכך שלא יצרתי קשר, אבל לא רציתי קשר עם הקללה הזאת. אני מאמין שבגלל שלא היתה חרטה במשפחה על מה שנעשה בשואה, זו דרכו של אלוהים להעניש אותנו. טרגדיה אחת אחרי השנייה, חיים הרוסים".
היו לכם קשרים עם משפחות נאציות אחרות?
"למיטב ידיעתי לא. אני לא הכרתי איש. לריינר היו חברים ניאו־נאצים בשנות ה־80 וה־90. אמא סיפרה לי על זה. כאן, באזור היער השחור, הסצנה הנאצית פעילה מאוד. אבל אני לא חושב שהוא היה קשור אליהם רעיונית. זה היה חוג חברים".
ריינר ואמך סיפרו לי שלאחר הגירושים מאביך היתה לה מערכת יחסים עם בנו של הרופא האישי של היטלר, תאודור מורל.
"אני יודע שהיא היתה בקשר עם איש בשם הזה, אני לא יודע אם הוא היה בנו של הרופא של היטלר. בכל מקרה, הוא לא התהדר בכך. היתה לו חנות יין בשטוטגרט. למיטב ידיעתי, הקשר ביניהם היה מיני בלבד. ראיתי אותו פעמיים, כשבאתי לביקור מאנגליה. הוא נראה לי מוזר״.
ביקרת פעם באושוויץ?
"לא. אני רוצה לבקר שם פעם. זה מקום שקרו בו הרבה דברים רעים. התחושות שיש לי כלפי אלה שסבלו שם לא ישנו כלום. אני אבֵל עבור האנשים האלה ועבור מה שקרה שם״.
אני מספר לקאי שבמהלך ביקורי באושוויץ עם אחיו ריינר, גילה האח אובססיה מוחלטת ל"וילה הס". הוא טען שהיא שייכת לו ורצה להקים בה מוזיאון לזכר סבא שלו, שבו יוצג רודולף הס כאדם. קאי מתקשה להאמין למשמע אוזניו.
ביקש כסף ליוזמות עסקיות
אחד השקרים שריינר מספר, כדי להציג את עצמו כקורבן של ההיסטוריה המשפחתית, הוא הסיפור שלפיו עזב את הבית לאחר שנודע לו מי היה סבו. למעשה, הוא אימץ בכך, ובפרטים אחרים שהוא מפזר לכל עבר, את סיפור חייו של אחיו הבכור.
קאי עזב את הבית בגיל 18, התגייס לצבא הגרמני והוצב בכוחות נאט״ו בוויילס. במהלך שירותו שם הכיר את אשתו הראשונה, קורינה, וחזר איתה לגרמניה. הוא למד ניהול בתי מלון על חשבון המדינה בברלין, אך לא השלים את לימודיו.
״ניהלתי חיים דפוקים לגמרי", הוא אומר, "הרסתי את הקשר עם אשתי. מאוד רציתי חיי נישואים טובים, שלהוריי לא היו, אבל זה לא צלח. עבדתי הרבה בלילות, בדיסקוטק, בניסיון להרוויח טוב ולעמוד בדרישות הכספיות של אישה שהיתה דיילת בחברת תעופה. ואז, ב־1983, עברתי לבריטניה, למדתי שם טבחות ועשיתי התמחות בניהול.
"ב־1985 המשכתי לאסיה ומצאתי עבודה במלון־קזינו 'ליסבואה' במקאו. חייתי שם שנתיים וחצי, ואז עברתי לעבוד במלון מנדרין בסינגפור כסגן מנהל מחלקת האוכל והמשקאות. משם עברתי למלון שנגרילה בבנגקוק, ואז הציעה לי רשת שנגרילה תפקיד בבאלי. הייתי חבר בקהילה נוצרית, ובאחד הימים אמר לי הכומר: ׳העיר הזאת לא טובה לך. אתה צריך למצוא אישה. תכתוב רשימה מה בדיוק אתה רוצה באישה, ואלוהים ייתן לך את זה'.
"הכנתי את הרשימה, וב־1993 הכרתי את ראהמה. מצאתי בה 90 אחוז ממה שהייתי צריך, לא ממה שרציתי. מבאלי עברנו לסינגפור, לסומטרה, לשנגחאי, לקהיר ולדובאי. בכל המקומות עבדתי בתפקידי הנהלה במלונאות. כמעט לא הייתי בקשר עם אמא שלי ועם אחי, למעט פעם אחת שהם באו לבקר אותי בסינגפור״.
האח ריינר, שלאחר גירושי הוריו נשלח לפנימייה, מעולם לא למד מקצוע כלשהו. הוא היה מובטל, התגרש מאשתו, וכבר אז החל להוציא כסף מאנשים במרמה. ״בביקור שלו אצלי הוא התרשם מאוד מאורח החיים שלי״, נזכר קאי, ״הרווחתי אז הרבה, היה לי בית דו־קומתי עם בריכה ומגרש טניס, 100 מטר מהחוף.
"אחרי הביקור הוא התחיל להתקשר אלי ולבקש כסף לכל מיני יוזמות עסקיות. אמא תמיד דחפה אותי לתמוך ב׳עסקי היצוא־יבוא׳ שלו. זה לא עניין אותי, והיא מתחה עלי ביקורת קשה שאני מפקיר את אחי, שאני צריך לעזור.
"ב־1996 הוא ביקש ממני 100 אלף דולר כדי להקים בתי מלון באסיה. הוא סיפר שהשיג גישה לזהב של פרדיננד מרקוס, לשעבר השליט הרודן של הפיליפינים, וברגע שישים את ידו על הזהב, יחזיר לי את הכסף. הראה לי ולאמא שלנו מסמכים שמעידים לכאורה שהזהב נמצא במזוודות דיפלומטיות ושוויו 150 מיליון דולר. אמא נתנה לו 70 אלף מארקים (35 אלף יורו) כהלוואה, 'עד שתהיה לו גישה לזהב של מרקוס'. אני סירבתי לשלם. אמא כעסה מאוד שבגללי הוא הפסיד עסקה נהדרת. הוא טען שהשקיע את הכסף של אמא במניות בבנק בשווייץ. מובן שהכל היה שקרים״.
"קראת בחדשות על אחיך?"
באסיה גילה קאי את הנצרות, וכשחזר לגרמניה עם משפחתו היה ממקימיה של הקהילה האוונגלית בשטוטגרט, שאותה הוא מנהל כיום. הוא צירף את אחיו לקהילה, לאחר שעבר הטבלה, וסייע לו במציאת דיור ועבודה, הרחק מהאם.
״רציתי להשפיע עליו באופן חיובי, להרחיק אותו ממה שהוא עשה. אבל כשראיתי את השקרים שלו, רבנו והתרחקנו. אני חושב שאמא שלי קינאה בכך שניסיתי להגן עליו ושהוא לא היה בקרבתה. היתה לה נפש שחורה, רעה. במשך שנים רבות הוא היה תלוי בה כספית, ואני הראיתי לו שהוא יכול להשתחרר ממנה. היא פעלה להפריד בינינו, ואז היתה מתקשרת אלי להתלונן כשהוא רימה אותה ולקח ממנה כסף.
"פעם אחת הוא דרש ממנה כסף, אך היא כבר היתה בקשיים פיננסיים. הוא איים עליה והצמיד סכין לצווארה. השכנים שמעו את הריב והזעיקו את המשטרה. הוא נעצר, אבל אמא לא הגישה נגדו תלונה״.
מתי שמעת לראשונה על הבעיות המשפטיות שלו?
״כשהוא הועמד לדין בגין הונאה, בדיסלדורף ב־2002. בעל הדירה שלו התקשר אלי וסיפר לי שריינר לא שילם שכר דירה 13 חודשים וגנב חשמל מהשכנים. הוא אמר שהוציאו לאחי צו מעצר בגין הונאה.
"התקשרתי לריינר ואמרתי לו להתייצב מייד במשטרה. הוא ענה: ׳הכל שקר׳. לקחתי אותו למשטרה. מייד כבלו אותו והביאו אותו לפני שופט לקביעת תנאים מגבילים עד למשפט, מאחר שחששו שהוא יימלט. הוא היה חייב להתייצב במשטרה בכל שבת.
"המשפט היה אמור להתקיים בדיסלדורף. קניתי לו כרטיס רכבת, נתתי לו כסף והעליתי אותו לרכבת. ואז הוא התקשר אלי וסיפר שנרדם ברכבת ופספס את דיסלדורף. באותה עת עוד האמנתי לו. הוא ביקש שאתקשר לשופטת ואומר לה מילים טובות עליו.
"התקשרתי לשופטת, הסברתי שאנחנו מטפלים בו, שהיו לו בעיות רבות אבל עכשיו הוא בדרך הנכונה, ושאני דואג לו בתור האח הגדול. היא הקשיבה לי. אחר כך ניסיתי לאתר אותו טלפונית, ובסוף הוא ענה והודיע לי בשמחה שההליך המשפטי נגדו בוטל. הרגשתי שהוא ניצל אותי לרעה. בשלב מסוים, אחרי שתפסתי אותו בשקרים נוספים, הוא אמר לי: ׳עזוב אותי בשקט, אני לא רוצה לדבר איתך יותר. דבר רק עם עורך הדין שלי׳. וכל זה, למרות שעזרתי לו״.
קאי מגלה בראיון שאמו רצתה להעביר לרשותו את חפציו האישיים של רודולף הס, שריינר ביקש למכור ליד ושם. ״לאחר הגירושים אמא שלי ניסתה לקחת מאבי את כל מה שחשבה שיש לו ערך. התיבה של הימלר עם החפצים והצילומים היתה בביתה, לא היה לה עניין אידיאולוגי בזה. היא רצתה להיפטר מזה, וריינר רצה להרוויח כסף. הוא טען שאפשר לעשות מזה הרבה כסף, מיליונים, שבארה״ב יש אנשים שישלמו על זה הרבה כסף.
"היא שאלה לעצתי. אמרתי לה: ׳מזה את רוצה להרוויח כסף? מפריטי הדמים הללו? תני את זה כמתנה למוזיאון כלשהו, תיפטרו מזה׳. בסופו של דבר, היא הסכימה להעביר את המוצגים למוסד לחקר היסטוריה גרמנית במינכן, כדי לאסור עליו למכור את זה. היא הציעה לתת לי את ייפוי הכוח על החפצים, ואני סירבתי. שמעתי על הניסיון שלו למכור את זה ליד ושם מהדודה שלי בוושינגטון, שהתקשרה אלי ושאלה: ׳מה הקטן עושה? אתה קורא חדשות? זה מופיע בכל העולם. זה נורא׳״.
איך אתה מרגיש כשאתה שומע איך הוא מרמה אנשים בסיפורים של המשפחה שלכם?
"אני מתבייש. לכן גם יצרתי איתך קשר. הוא מוכר את עצמו כמומחה להיסטוריה של אותה תקופה. זו שטות מוחלטת. אבי כל כך כועס על מה שהוא עושה. הוא מתכחש לו כבנו. הוא אמר לי בטלפון: ׳זה לא הבן שלי׳. הוא זועם עליו כי ריינר משקר ומרמה אנשים".
איך הרגשת כששמעת שאווה מוזס־קור אימצה אותו?
"שהיא נפלה בפח שלו. אני מכיר אותו. הוא משקר שנים. חשבתי לעצמי, אווה המסכנה. היא שרדה את השואה כילדה, ועכשיו שוב הפכה לקורבן. אנשים ממהרים להאמין לריינר, הם רוצים לראות את הטוב, והוא משחק איתם בשקרים שלו. הוא מניפולטור".
והצילומים שלו עם הקעקועים על החזה?
"זה מגעיל. הוא מביים את עצמו לפני גדר התיל של אושוויץ וטוען שהתגייר, כדי לשכנע יהודים שהוא רציני. אנשים עם לב טוב, ניצולי שואה, הופכים לקורבן. זה עצוב כל כך. האנשים האלה, שהיו קורבנות של הנאצים, הם עכשיו קורבנות שלו".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו