הזירה האיראנית מעוררת בשבועות האחרונים לא מעט עיסוק. מפיצוצים ברחבי איראן ועד פעולות ברחבי סוריה - הנטייה הטבעית היא לקשור את כולם למאמציה של ישראל לבלום את שאיפות הגרעין והטרור של טהרן.
עיון מדוקדק בפרטים מעלה שמערכת הביטחון הישראלית זכאית, ככל הנראה, רק לחלק מהכתרים שנקשרו לראשה. הבולט שבהם, כביכול, הוא הפיצוץ במפעל הצנטריפוגות המתקדמות בנתנז, שהסב נזק ניכר לתוכנית הגרעין.
נראה שיתר האירועים באיראן - למגינת ליבם של חובבי הקונספירציה - לקוחים ממחוזות אחרים: ישראל נזהרת שלא לפגוע במתכוון ובשיטתיות בפעילות אזרחית נטו, והיא עושה כן רק כתגובה לפגיעה בה. כך נהגה לפני כחודשיים במתקפת הסייבר שיוחסה לה על נמל בנדר עבאס, שהיתה תגובה על התקיפה האיראנית על תשתיות המים בארץ.
תקיפה באזור דמשק בערב שני
גם בזירה הסורית מיוחסות לישראל פעולות רבות, שרק חלקן אכן בוצעו, וגם כאשר מבוצעות תקיפות, נראה כי רשימת יעדי האמת מצומצמת מזאת שמופצת באתרים וברשתות החברתיות. התקיפה שגורמים זרים ייחסו לחיל האוויר שלשום בלילה היתה כזאת: מפרסומים שונים ניתן להעריך כי היעד שלה היו מחסני אמל"ח בשדה התעופה הבינלאומי של דמשק.
מהתקיפה הזאת - שבוצעה אחרי כמה שבועות של שקט - אפשר ללמוד עוד כמה דברים. הראשון, שאיראן שבה להעביר אמצעי לחימה בטיסות ישירות לדמשק. היא חדלה מכך מוקדם יותר השנה לאחר סדרת תקיפות על שדה התעופה הזה (אפשר שגם בלחץ סוריה, שחששה כי הדבר יפגע בתנועת התיירים ואנשי העסקים לתחומה), אבל חזרה לאחר שגם נתיבים אחרים שבחרה, אוויריים ויבשתיים, היו יעד לתקיפות.
הדבר השני שניתן ללמוד הוא שלמרות מצבה הכלכלי הקשה ומגיפת הקורונה שמכה בה יותר מאשר ברוב מדינות העולם, איראן נחושה להמשיך במאמצי ההתבססות והחימוש שלה במזרח התיכון. טעה מי שטען שכתוצאה מהתקיפות הישראליות היא במגמת נסיגה מהאזור: איראן כאן, והיא כאן כדי להישאר.
השלישי, לישראל יש חופש פעולה כמעט מוחלט בסוריה. למרות שמלחמת האזרחים הסתיימה, לשחקנים האחרים בזירה לא ממש אכפת מהפעילות הישראלית כל עוד היא לא מאיימת עליהם. רוסיה עסוקה בקורונה וסוריה עסוקה בכלכלה, ולשתיהן לא ממש מזיז שישראלים ואיראנים מתכתשים, כל עוד התבערה נשמרת על אש קטנה ומקומית.
נדמה ש"הכרטיסייה" מלאה עד תום
העניין הרביעי שניתן ללמוד מהתקיפה, הוא שהזירה הצפונית פעילה למרות השקט היחסי. העיסוק בסיפוח בגדה הסיט את הקשב הציבורי ליו"ש, אבל האתגר העיקרי, כתמיד, נמצא בצפון. אם תיפתח הרעה משם, היא תהיה רעה גדולה. בינתיים הגדרות בגבול לבנון ובחזית הסורית שקטים, אבל מאחוריהם רוחשת פעילות. איראן אחראית לכולה, וברצותה השקט יישבר.
בצה"ל נהגו בעבר להשתמש במושג "כרטיסייה" ביחס לאיראן, כלומר כמות התקיפות שישראל יכולה לבצע לפני שתגיע תגובה איראנית. אם נכונים הדיווחים, נדמה שהכרטיסייה הזאת מלאה עד תום. התקיפה בנתנז ניקבה בה את כל החורים, והשאלה כעת היא לא אם תבחר איראן להגיב, אלא איך ומתי.
לאיראנים יש לא מעט דרכים להגיב: מפיגוע נגד יעד ישראלי או יהודי בחו"ל (סבירות נמוכה מאוד), דרך ניסיונות לשגר רקטות או כלי טיס חמושים מעיראק (סבירות נמוכה), דרך שימוש בחיזבאללה מלבנון (סבירות נמוכה), ועד ניסיונות לפגוע בישראל מסוריה, בין אם על ידי רקטות או כלי טיס בלתי מאוישים ובין אם בפיגוע מהגדר (סבירות גבוהה).
זה מחייב את ישראל לשמור על כוננות גבוהה בגולן, אפשר שלאורך זמן.
תקיפה כמו זאת שיוחסה לישראל שלשום בדמשק אמנם גירתה עוד קצת את העצבים החשופים של איראן, אך היא גם שללה מהאיראנים אמצעי לחימה שהיו עלולים לשמש אותם נגד ישראל בעתיד.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו