ח"כ יפעת שאשא ביטון, שהחליטה השבוע על פתיחת חדרי הכושר והבריכות, לא זקוקה לשום אימון או לסשן שחייה מאומץ כדי להיכנס לכושר. הגיחות הרבות שלה לשטח, מתוקף תפקידה כיו"ר ועדת הקורונה, מספיקות בהחלט. "אני בדיוק חוזרת מסיור", היא אומרת ל"ישראל השבוע" בחמישי אחר הצהריים, "ונראה שהכל מתנהל מצוין. עם זאת, צריך לרתום את הציבור. שיידע שההחלטות מבוססות".
החמרת ההגבלות היא בעצם הדרך של נתניהו לעקוף אותך?
"הוא לא עוקף, כי כל החלטה שקשורה בחדרי כושר, בבריכות או במסעדות תצטרך להגיע אלי לוועדה. חוץ מחינוך וסגרים, הכל יגיע אלי. כואב לי על הרצון לסגור בית הספר של החופש הגדול, כי ברגע שאת מבטלת אותו, את חוזרת לסגר על כל המשק ואי אפשר לקיים שגרה".
רק דבר אחד סודק את המעטה הענייני של ד"ר יפעת שאשא־ביטון. לא מיקי זוהר, לא עשרות הכתבים שצובאים על לשכתה מאז איימו עליה בהדחה מראשות ועדת הקורונה, לא המומחים הרפואיים שמבקשים להסב את תשומת ליבה למחקרים מדעיים - וגם לא מאות אזרחים ששולחים לבבות בווטסאפ, כי הקאנטרי השכונתי זה מה שנשאר.
כשחברת הכנסת מספרת על העבודה האינטנסיבית בכנסת, שגרמה לכך שבקושי תראה את הילדים עד שנאלצה לעזוב זמנית את כור מחצבתה קריית שמונה, הדמעות מפסיקות את שטף דיבורה. "הילדים שלי הם החיים", היא אומרת, וממשיכה להתייפח כמו שרק הורים עובדים יודעים. נוסף על תמונות הילדים היא מראה גם תמונות של הוריה: אחות מוסמכת שעלתה ממרוקו ונהג אוטובוס שעלה מעיראק, שניהם בפנסיה וגרים באצבע הגליל.
ביום שבו הגיעה המשאית שהעבירה את מיטלטלי המשפחה, השתחרר הבן הגדול והתגייס הבן השני. הבת הקטנה עולה לכיתה ט' בבית הספר בזכרון יעקב, ובמהלך השיחה שלנו ביררה שאשא־ביטון באיזו כיתה שובצה, מי המחנכת ומי החברות, וגם אישרה בווטסאפ בגדים שהבת רצתה ללבוש. הדמעות מתייבשות לאט על האיפור.
בגיל 29 כבר חבקה ראש סיעת היחיד כולנו שני ילדים ותואר דוקטור לחינוך. "עבדתי כל השנים האלה ב־150 אחוזי משרה, וגם פיתחתי תוכניות לימודים וריכזתי מקצוע. בתוך שנה הייתי סגל מן המניין במכללת תל־חי. משם התקדמתי לבית הספר ללימודי המשך במכללת אוהלו ומוניתי להיות סגנית נשיא מכללה אקדמית וסגנית ראש עיר, והכל עשיתי מקריית שמונה".
את עבודת הדיסרטציה שלה כתבה על האופן שבו בני נוער ישראלים ופלשתינים תופסים את מושג השלום. "בסוף אני רוצה שהילדים שגדלים במדינת ישראל יידעו, כל אחד במקומו, שאפשר לרוץ ולחלום, ולא לתת לאף אחד שצועק עליך - להפריע או להשאיר אותך בתבניות".
אבל נדמה שכל התבניות שמהן השתדלה לצאת כל החיים, לא הכינו את שאשא־ביטון לצעקות של מיקי זוהר בוועדת הקורונה ביום שני האחרון.
מה קרה שם בוועדה?
"הכל התנהל כרגיל עד שמיקי זוהר התפרץ. הוא בכלל לא היה שם. לפני ישיבת הוועדה הייתי אצל רה"מ בשיחה, הצגתי בפניו את הנתונים. מיקי זוהר התקשר, וגם הוא אמר לרה"מ שאסור לסגור את חדרי הכושר, כמו שאמר בכל אותו שבוע. גם הוא תמך בפתיחת חדרי הכושר. בשלב הזה יצאתי חזרה לכנסת".
גם ביבי וגם זוהר ידעו מה דעת המומחים ואת החלטתך.
"מיקי זוהר אמר בשיחות סגורות שזו דעתו, ושאין שום דעה מלומדת שאומרת לסגור. הוא גם ידע שעלי מוטלת האחריות לעשות את זה".
אז למה תקף?
"כנראה ציפה שאיישר קו עם כל החלטה שלו, גם אם שנינו יודעים שהיא לא נכונה".
מדוע שינה את החלטתו?
"את זה תצטרכי לשאול אותו".
מה, לדעתך, דובר בחדר הסגור אחרי שהלכת?
"אני לא יודעת. אני לא משקיעה אנרגיות בלנתח דברים כאלה. אותי מעניינים דברים שחשוב לעשות הלאה".
לא נלחצת כשהוא בא וצעק עלייך?
"כבר היינו בתוך ההצבעה, מה פתאום להפסיק באמצע? זה שהוא צעק והתעצבן והתנהג ככה - זאת בעיה רק שלו. אם הייתי עושה משהו פסול או במחשכים, אולי היה לי מה לפחד. הכל היה גלוי, קיימנו דיונים רציניים, האמנתי במה שאני עושה. כשאת מאמינה במה שאת עושה, לכי עם זה עד הסוף. אני אוהבת לפגוש בנות נוער ולשוחח עימן, ואני אומרת להן תמיד: אל תיתנו לרעשי רקע לרפות את ידיכן. ידעתי מה שאני עושה. ידעתי שאני מקבלת אחריות אדירה, והייתי שלמה איתה.
מיקי זוהר. "הרבה כעסו עליו"
"אחר כך הוא עשה רוויזיה כדי להביא מחדש את השאלה להצבעה, ביקש את זכות הדיבור, נתתי לו ואמרתי לכל הנוכחים לא להפריע לו לדבר. הוא אמר שהוא ידיח אותי, ואמר שעל כתפי מוטלת אחריות למי שיהיה חולה. אמרתי, 'אני מישירה מבט לציבור ולוקחת אחריות כי יש לי שיקול דעת'".
"הממשלה אינה רק נתניהו"
אולי בכל זאת יש בעיה עניינית עם ההחלטה?
"ראינו שבריכות אינן מקור הדבקה. יש מאמרים מכל העולם, דיברתי עם רופאים בכירים במדינה, ולא רק ממשרד הבריאות. הממשלה דנה בעניין מוקד ההתקהלות, ואמרתי שנמצא דרך להתמודד. אותו דבר לגבי חדרי הכושר. קיבלתי מאמר מפרופסור בכיר, שטען שאין הדבקה בהזעה. לעניין רסיסי רוק, נשימה, מקום סגור - אפשר לפתור את זה בריחוק, להחמיר את התו הסגול, להגביל את זמן השהות של המתאמנים. אני אדם של טקסטים ושל נתונים, בשיח שהיה מול אנשי המקצוע אמרתי 'בואו נדבר מספרים'. בסוף, זה הדבר היחיד שאפשר לקבל החלטות בהתבסס עליו. אנחנו יודעים שהמצב יימשך שנה ואולי יותר, אז נעצור את המדינה לשנה? אי אפשר להרשות לעצמנו כל כך הרבה בעלי עסקים ועצמאים שלא יוכלו להתפרנס. זאת כבר לא קלישאה על עוני.
"השיח הכלכלי גם משכיח את חשיבות השגרה. אנשים מגיעים לחדרי הכושר כדי לשמור על בריאות נפשית ופיזית. כתבו לי נכי צה"ל שעבורם בריכה אינה מותרות, ולא כולם הולכים לבריכות שיקומיות. ילדים עם צרכים מיוחדים, ולא כולם משתמשים בבריכות טיפוליות. האירוע רחב בהרבה מהפריזמה הצרה שאנחנו רגילים להביט דרכה".
למה זוהר ירד מהרעיון להדיח אותך?
"סמוטריץ' שלח מכתב ליו"ר הכנסת, כחול לבן אמרו שיתנגדו, חברים מהסיעות החרדיות הודיעו שגם אם יאלצו אותם להצביע הם לא יגיעו. אנשי ליכוד כעסו על מיקי ואמרו שככה לא פותרים דברים".
מה את צופה לפרשה הזאת?
"היא מאחורי. אותי מעניין עכשיו מתווה פתיחת מעונות הגיל הרך בצל הקורונה בספטמבר".
התקרית בוועדה הקפיצה לך את הקריירה.
"יכול להיות שבלי להתכוון. אני רק יכולה להצטער על זה שלא הכירו קודם את העבודה שעשיתי למען ילדי ישראל, שהיא הדבר הכי חשוב בעיניי".
"צריך מענה ידידותי יותר עבור הציבור המבולבל". חיטוי חדר כושר // צילום: יוסי זליגר
שאשא־ביטון סוקרת מקרים שבהם הצילה תינוקות וילדים ממסירה לאימוץ בגלל אי־הבנות במערכת, מראה תמונות של משפחות שעד היום שומרות איתה על קשר. במשרדה תלויות לא מעט תמונות, איגרות תודה וציורים.
"בסוף כולנו מבינים שהכנסת היא ריבון. המקום של חברי הכנסת, ההבנה שלהם והאמת שלהם - חשובים לא פחות מהאמת של הממשלה. אנחנו לא בהתנגחות מול הממשלה, חס וחלילה".
את מדברת כמו חברת אופוזיציה, לא כמו ח"כית מהקואליציה.
"כי הממשלה זאת ממשלה, והכנסת זאת כנסת. אלה שתי רשויות שונות".
אבל את חלק ממפלגת שלטון.
"אני עומדת בכל ההסכמים הקואליציוניים עם סיעת הליכוד, ויש לי יחסים טובים מאוד בתוך המפלגה. מבחינתי, מה שקרה השבוע היה עוד יום עבודה רגיל. קורה שיש משברים. אנחנו ממשיכים לעבוד יחד לפי ההסכמים. ועדת הקורונה מבקרת את פעולת הממשלה, את מה שקורה במשרדים השונים. הממשלה אינה רק בנימין נתניהו".
הממשלה מרוקנת את התפקיד שלך מתוכן.
"היא לא רוקנה מתוכן. לא כל ועדה מחוקקת. גם ועדת זכויות הילד לא חוקקה עד שאני הבאתי בסוף הקדנציה את חוק הפיקוח על מעונות היום, ובזכותי אפשר להכניס אליהם מצלמות. אף אחד לא הבין על מה אני מדברת עד למוות הנורא של יסמין וינטה ז"ל. את השינוי אני עשיתי בוועדה. אם לא הייתי יוצרת את המהפכה בשיח ומגייסת את הציבור, לא היינו מגיעים לחוק המצלמות וחוק הפיקוח".
אז בישורת האחרונה תישארי ללא חוק?
"בתחילת הכהונה שלי כיו"ר ועדה, אף אחד לא צפה שתבוא חקיקה. עניין אותי הנושא הכלכלי, אני מביאה אנשים ומשמיעה את ההתעמרויות שהם עוברים, למשל, שלא מקבלים מענק פעימה שלישית. דרך הוועדה משרדי הממשלה נותנים דין וחשבון לציבור. אני לא נותנת לממשלה מנוח. שבוע אחרי שבוע נציגי הממשלה מגיעים ונותנים דין וחשבון על ההתקדמות שלהם".
את מרגישה לא רצויה בליכוד?
"מיקי זוהר הוא לא כל הליכוד. יש שם הרבה אנשים והם פרגנו ציבורית ואישית. התפקיד שלי בכנסת הוא לטובת הציבור - אני התחתנתי לפני 26 שנה, לא באתי לחפש זוגיות. באתי לעשות תפקיד ערכי, אני לא מחפשת מקורבות וקרבה. יש דרך שאני מאמינה בה".
סיעת כולנו יכולה להיות גם בכחול לבן?
"אני במקום שעושה הכי טוב בשביל הציבור. ינסו להפריע? אני אלחם. הליכוד אינו מקשה אחת. הוא מורכב מהרבה אנשים עם הרבה תפיסות עולם. יש שם גם אנשים איכותיים, בלי קשר לשאלה אם אני חלק אורגני מהסיעה או לא. יש לי הרבה שותפים שם, וגם בישראל ביתנו ובימינה".
את רואה את עצמך מתמודדת בפריימריז בליכוד?
"כשיהיו בחירות, נחליט".
לאיזו מפלגה אחרת את רואה את עצמך שייכת?
"לכולנו".
אין מפלגת כולנו.
"זה רעיון חברתי שאני עדיין מייצגת אותו. כולנו היא מפלגה עם מוסדות, עם תקציב. אנחנו עכשיו סיעה בתוך הליכוד ובשותפות אמיתית, כי דרכם הגענו לכאן בבחירות האלה. אבל סיעת כולנו עדיין קיימת".
תראי לאן אורלי לוי־אבקסיס הגיעה עם שברי המפלגה שלה.
"אני לא אבגוד אף פעם. אני יודעת שהציבור נמצא במקום של מפלגת כולנו. ובניגוד למה שראינו בסיבוב האחרון, שאנשים נבחרו ולקחו קולות למקום אחר - לטובת המטרה אמנם, אבל הלכו למקום אחר - במפלגת כולנו הודענו מראש שנלך עם הליכוד ונתנו לציבור הזדמנות להצביע על כך".
משה כחלון התקשר?
"כן. הוא התקשר לתמוך אחרי ההצבעה. הוא היה אותו משה כחלון של חמש השנים האחרונות, ואמר לי לעשות מה שאני מאמינה בו. היו לנו הרבה ישיבות סיעה לאורך השנים, והוא תמיד אמר לי 'תעשי מה שאת מאמינה'. היו מקרים שממש 'התאבדנו' בשביל עיר מסוימת או מקום מסוים, ואחר כך ראש המועצה הכפיש אותנו בציבור, ואמרתי לו: משה, איך מתמודדים עם מקום כזה? הרי נתנו שם מה שלא ניתן קודם, והכל מדיד'. הוא אמר לי, 'יפעת, תזכרי שאת לא עושה בשבילו, את עושה בשביל הציבור'. זה משה כחלון. לכן היה לי נוח להיות שם. ידעתי שאני יכולה להישאר אני במשחק הפוליטי".
עשו לו עוול?
"חד־משמעית כן. אני אומרת לך באחריות שאנשים יתגעגעו אליו. הוא פוליטיקאי עם נשמה, בחיים לא בגד, גם כשניסו להלביש עליו דברים. הייתי שם כל השנים וראיתי איך שלא סטה סנטימטר. הוא קיבל החלטות קשות והיה מוכן לשלם עליהן מחיר. ההיסטוריה תשפוט את מי שהיום אנחנו יודעים שהלכו לו על הראש בכוונה, ולצד זה, גם במבחן המציאות יידעו להעריך את המנהיגות שלו".
אינטרס של מי זה היה?
"האלוביצ'ים וכל מי שאמרו בתקשורת. זה גם מסביר את זה שהתקשורת לא פרגנה לו. כל הציבור דיבר דבר אחד, והתקשורת יצרה מצג אחר לגמרי".
גם ביבי התערב בזה?
"לא יודעת. אני יודעת כמו כל עם ישראל מההקלטות מה היה מאחורי הקלעים. ההיסטוריה תשפוט מה שהיה כאן. אני מקווה שגם הוא יתגעגע אלינו ויחזור".
"להיות שרה? לא בכל מחיר"
יש איזושהי תוכנית לניהול הקורונה? נראה שלא התארגנתם בכלל.
"הגל הראשון נוהל מופתית. צריך להגיד את האמת".
את הראשון נתניהו לא ניהל?
"הוא ועוד איך ניהל. הייתי שם כל הזמן. אחר כך משהו התחיל להתפקשש באסטרטגיית היציאה. אני יכולה להגיד לך שזאת לא אשמתו של ראש הממשלה. לא היה רצף לוגי בהחלטות שהתקבלו, ולא היתה הסברה אינטנסיבית כדי שהציבור יבין בכל רגע נתון מה קורה ומה רוצים לעשות ולמה. גם כשאין הסבר מדעי, צריך להסביר מדוע קיבלנו את ההחלטה הזאת. לא דיברו עם הציבור ולא הפכו את הציבור לשותף באסטרטגיית היציאה, וברגע שזה לא קרה דברים התחילו להיפרם.
"אסטרטגיית היציאה השתבשה". שאשא-ביטון // צילום: אריק סולטן
"ממשלת המעבר היתה ממשלה פצצה. היו דיונים פוריים שהתחילו בערב והסתיימו בבוקר, כי כולם דיברו ונלחמו על מה שהם מאמינים. היה שם שיח אמיתי, כולם חשו את האחריות. בממשלה לאומית צרה, כשאת חלק מצוות מצומצם, הכל פרקטי ויעיל. בממשלה רחבה ומסורבלת קשה לעבוד. אבל צו השעה היה אחדות, הציבור היה עייף משלוש מערכות בחירות, ומחירן של בחירות רביעיות היה כבד מדי. השיח הקצין, והפוליטיקאים היו עייפים. אני מקווה שימצאו את הדרך תוך כדי עבודה".
מי מנהל היום את האסטרטגיה?
"היום יש ממשלה רחבה, הכל מורכב יותר. התחילה היערכות לגל שני בידיעה שזה יהיה בנובמבר, וזה תפס אותנו מוקדם יותר. בגלל ההצלחה בגל הראשון נוצרה בציבור אופוריה. כשנכנסתי לתפקיד אנשים אמרו לי, 'בשביל את צריכה את זה? הרי הקורונה נגמרה כבר'".
שר הבריאות חוזר ומתריע על סגר. זה לגיטימי בעינייך? את בעד?
"לא. צריך להשתמש בכל הכלים כדי למנוע סגר גורף".
רצית להיות שרה?
"לא בכל מחיר. נתניהו רצה בכנות שאכהן כשרה, אבל הלב שלי במשרד החינוך ולא זה המשרד שעמד על הפרק. הבנתי שלא תהיה לי השפעה אמיתית והעדפתי ראשות ועדה. ביקשתי את ועדת הקורונה כי היא חשובה, וכי היא כיום מוקד הקשר עם הציבור. אני אומרת בוועדה כל הזמן לגבש מערך הסברה שידבר עם האזרחים וינגיש את המידע. צריך מוקד זמין וידידותי שיענה. הקיים קרס תחת הנטל מרוב נבדקים מאומתים, והציבור לא יודע מה לעשות".
למה לא מגייסים כוח אדם למוקד?
"גייסו עוד 400 עובדים שיתחילו לעבוד ממש עכשיו, בסוף השבוע הזה. ואני עדיין אומרת שזה לא מספיק. צריך כמה ערוצים. גם באינטרנט, במדיה, כדי שלציבור יהיה מענה מתמיד לשאלות האלה. אנחנו כבר כמה חודשים במשבר. עד כדי כך, שגייסתי דיון ביום חמישי האחרון, יום שהכנסת לכאורה לא עובדת בו. העליתי את כולם לכנסת לדיון חירום בגלל כמות הפניות שקיבלתי. קראתי למשרד הבריאות, 'קחו את הנושא ותשתמשו בכל ערוץ מדיה אפשרי. תהיו שם בשביל הציבור'. משרד הבריאות לבדו לא יודע לעשות את זה. יש כאן שותפות של משרד הביטחון ופיקוד העורף".
בנט היה היחיד שרצה לטפל בקורונה ולא נתנו לו. יש חוסר התאמה קיצוני בין התפקידים לבין המבצעים אותם?
"אנחנו בזירה פוליטית. בגן העדן שאני רואה, מנהיגים מובילים כל אחד את המשרד שמתאים לו. אבל זה לא ככה במדינת ישראל או בעולם בכלל. צריך לגייס אנשי מקצוע טובים, בשביל זה יש פקידות בכירה".
ישראל הראשונה והשנייה מתנגשות אצלך.
"לא מכירה שתי ישראל. מכירה ישראל אחת. אני אכן מזרחית גאה, לא מרגישה שבאתי ממעמד נמוך, ואני ממליצה לכולם לבוא לקריית שמונה ולפגוש הרבה אנשים ונמצאים בעמדות בכירות ובמוקדי השפעה, וכולם גדלו בקריית שמונה ועדיין נמצאים שם. מה שעשיתי כל חיי זה מה שאני עושה גם בפוליטיקה. ואם צריך לשלם על זה מחירים אישיים - באהבה".
