זה כמה שנים שחברות כנסת, בעידוד ארגוני נשים, מנסות לקדם את חוק האיזוק האלקטרוני, והשבוע הוא עבר את ועדת השרים לענייני חקיקה. מטרת החוק היא לחייב בן זוג מכה או מאיים להתחבר לצמיד אלקטרוני הכולל טכנולוגית GPS, על מנת לנטר את המרחק מבן הזוג השני בכל מקום ובכל עת. הוא מיועד לחול על גבר שהפר צו הרחקה או שעומד נגדו כתב אישום בעבירת אלימות.
הרציונל הוא כי הטכנולוגיה החדשה תיתן בידי מערכת האכיפה ובתי המשפט כלי נוסף להיאבק בתופעות של אלימות במשפחה, ותסייע בחיזוק ביטחונן של המאוימות. אז מה רע באמצעי נוסף שמטרתו להגן על נשים?
ובכן, כמעט הכל. ראשית, איזוק אלקטרוני לא ימנע את מרבית הרציחות. מיכל סלע ז"ל, מאיה ווישניאק ז"ל, ילנה יצחקבייב ז"ל ונשים נוספות שהיו קורבנות מעולם לא התלוננו במשטרה. בני זוגן הרוצחים מעולם לא הורחקו מהן, ולא הוגשו נגדם כתבי אישום. איזוק אלקטרוני לא רלוונטי במקרים כאלה.
לעומת זאת, האיזוק עלול להוביל ליותר אלימות, בעיקר במערכות יחסים המתאפיינות בדינמיקה הסלמתית, שבהן צעד בלתי מידתי, השולל מבן הזוג את חירותו באופן קיצוני, עשוי לספק הגנה בטווח הקצר אבל עלול להגביר את הסיכון בטווח הבינוני והארוך. מקרה חד־פעמי של קונפליקט שיצא משליטה יכול להפוך את האיבה לכרונית. סנקציות נלוות לאיזוק, כמו הגבלת האפשרות לראות את הילדים, עלולות להסלים לא רק תוקפנות אלא גם אובדנות. הדבר יגביר, לא יקטין, את הסכנה, הן לגבר והן לאישה.
ולכן, אם חברות הכנסת באמת דואגות לביטחוננו, הן חייבות להתבונן בסוגיית האלימות בין בני זוג בכנות, לחדול מהדמוניזציה הגורפת נגד גברים באשר הם, ולהודות בכך שמבול החקיקות הדרקוניות נגד גברים בשנים האחרונות לא צמצם את תופעת האלימות במשפחה, אולי אף להפך. נוסף על כך, יש להפסיק לנפח את נתוני רצח הנשים בידי בני זוגן. נתוני האמת נעים סביב עשרה מקרים או פחות בשנה, יותר ממחציתם בחברה הערבית. אם מדובר במספרים יחסית קטנים, שביחס לגודל האוכלוסייה אינם בשום מובן "תופעה" (אף שכל אישה היא עולם ומלואו, ואין אחד שלא יגנה רצח של נשים), מה יועיל איזוק, שממילא לא ימנע מן האלימים ביותר לפגוע בקורבנותיהם?
הנזק צפוי להיות עצום. מי שכן "יזכה" לענוד את הצמיד האלקטרוני יהיו ככל הנראה אלפי גברים נורמטיביים, המתמודדים עם תהליך גירושים בעצימות גבוהה, שאחד הפרמטרים שלהם הוא הגשת תלונות שווא מרובות של נשים להשגת יתרונות בגירושים, נקמה או חרדת סתם.
גם אני מזדהה עם תכליתו של החוק. מי אינו רוצה להגן על קורבנות אלימות? אבל תכליתו לא תושג. במקום לטפל מקומית במקרים מסוכנים, הוא יתרום סטטיסטית להחמרה סיטונאית במערכות יחסים בעלות פוטנציאל להידרדרות.
ד"ר רונית דרור היא מומחית לעבודה סוציאלית וחוקרת אלימות בין בני זוג
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו